פורטו: תחילת סופה של האימפריה?
הנתונים שנאספו לאורך השנים על-ידי חברת transfermarkt הגרמנית הם לא פחות ממדהימים. בפסגת הקבוצות המכניסות בעולם ממכירות שחקנים מאז עונת 2003/04, בסיומה זכתה בליגת האלופות תחת הנהגתו של ז'וזה מוריניו - עומדת פורטו, שתארח הערב (ג') את מכבי ת"א, עם מחזור מטורף של 847.3 מיליון אירו. הרבה לפני הקבוצה העשירה בעולם, שמדורגת שנייה - ריאל מדריד שמכרה שחקנים ב-593 מיליון אירו "בלבד" באותה תקופה.
חישוב שעושה יותר שכל הוא כזה שבמקביל להכנסות, מקזז את ההוצאות של המועדונים על רכש - ובעצם מגלה מה היקף הרווח מהפעילות בשוק ההעברות. אם היה לכם ספק - פורטו מובילה גם בטבלה הזאת מאז 2003/04, עם רווח של כ-468 מיליון אירו.
רשימת הנכסים אותם מימשה פורטו מאז יכולה להרכיב נבחרת חלומות בלתי ניתנת לעצירה. הנה פירוט חלקי: ריקארדו קראבליו, דקו, טיאגו סילבה, לואיס פביאנו, דייגו, פפה, ריקארדו קווארסמה, ליסנדרו לופז, לוצ'ו גונזלס, עלי סיסוקו, ברונו אלבס, ראול מירלש, פרדי גוארין, רדאמל פלקאו, האלק, חאמס רודריגז, ז'ואאו מוטיניו, ניקולס אוטמנדי, סטיבן דפור. בקיץ האחרון הצטרפו לרשימה ג'קסון מרטינז (נמכר לאתלטיקו מדריד תמורת 35 מיליון אירו), דנילו (ריאל מדריד, 31.5 מיליון), אלכס סנדרו (יובנטוס, 26 מיליון). פורטו, אם כן - היא מעצמת ייצוא סיטונאית.
פורטו אמנם לא שחזרה את הזכייה ההיסטורית בצ'מפיונס, ובשנתיים האחרונות היא מאבדת את אליפות פורטוגל לבנפיקה ליסבון, אך אי אפשר לטעון שהמודל שלה לא מוכיח את עצמו מקצועית. קונים בזול שחקנים צעירים מצוינים, משביחים, מוכרים אותם ביוקר - ומביאים הרבה כסף הביתה שמאפשר להמשיך להתגלגל כלכלית, והתוצאות באות לידי ביטוי על הדשא: בנוסף לאותה זכייה בליגת האלופות, שם היא כמובן חברה קבועה - זכתה פורטו בתשע אליפויות פורטוגל מאז תחילת המילניום ועוד פעמיים בליגה האירופית.
וכל זה מוביל אותנו לדיסוננס הגדול ביותר: עם כל התמלוגים העצומים שמתקבלים מאופ"א עבור ההשתתפות במפעלים שלה, עם אצטדיון גדול של למעלה מ-50 אלף מקומות, ועם רווח מפעילות בשוק ההעברות שכאמור מדגדג ב-12 השנים האחרונות את החצי מיליארד אירו - איך לעזאזל פורטו רחוקה מלהיות ארגון רווחי, שרשם בין 2003/04 ל-2014/15, כפי שמשתקף מהדיווחים שלו לבורסה - הפסד נקי מצטבר של 12.1 מיליון אירו?
***
התשובה: פורטו, קבוצה בבעלות למעלה מ-100 אלף חברי המועדון שלה שנסחרת בבורסה של ליסבון (ELI:FCP) - לא פועלת לבד. מלבד חברי המועדון, יש לה עוד שותפים רבים שמאפשרים לה לממן הרפתקאות כלכליות של רכישת שחקנים מוכשרים ביותר בעלי פוטנציאל מכירה. אבל כאשר נרשמת מכירה - פורטו נאלצת להתחלק עם השותפים ברווחים.
אלו לא רק סופר-אייג'נטס כדוגמתם של פיני זהבי וז'ורז'ה מנדש הפורטוגלי ש"השקיעו" במהלך השנים בזכויות מכירה עתידיות של שחקני פורטו: יש גם קרנות הון סיכון שעוסקות בתחום הזה באופן גלוי, כמו חברת דויין (Doyen), שרשומה (לצרכי מס) במלטה. לפי כתבה שפורסמה אודת דויין ב"בלומברג" ב-2014, המנכ"ל שלה, נליו לוקאס הברזילאי - החל ללמוד את המקצוע, בתחילת דרכו בעולם של שוק ההעברות - "כשעבד תחתיו של פיני זהבי".
פורטו מעולם לא התאמצה במיוחד להסתיר את השיטה שלה. כך למשל, בדוחות שלה לשנה שהסתיימה ביוני 2014, אותה סיימה בהפסד נקי של 40.7 מיליון אירו, היא מנסה "להסביר" את הגירעון הגדול הזה בעובדה שאחת העסקאות הגדולות שלה בשוק ההעברות התבצעה רק לאחר סגירת המאזנים, ולמעשה "עברה" לתחשיבים של 2014/15 (שהסתיימה עם רווח של 19.4 מיליון אירו, על-פי הדוחות שפורסמו לפני שבועיים וחצי). וכך זה מתואר: "ב-11 באוגוסט 2014", נכתב בדוח, "הגענו להסכם עם מנצ'סטר סיטי על העברת 57% מהזכויות הכלכליות של השחקן המקצועני אליקים מנגאלה תמורת 30.5 מיליון אירו". לאן נעלמו להם 43% נוספים מ"הזכויות הכלכליות" של הבלם הצרפתי?
כאן בדיוק העלילה מתחילה להסתבך. פורטו ניצבת בפני בעיה חמורה: אחרי שנים של דיונים בנושא, פיפ"א הוציאה באפריל האחרון מחוץ לחוקיה את הפרקטיקה של משקיעים חיצוניים בשחקני כדורגל (שזכתה לכינוי Third Party Ownership), בשל הרצון "לשמר את העצמאות הכלכלית של המועדונים והשחקנים", וכדי "להבטיח את האינטגריטי של המשחקים והתחרויות", כפי שפירט הארגון העולמי בהודעותיו השונות. והנה, בשבוע שעבר נודע כי הארגון העולמי נמצא בעיצומה של חקירת ההעברה המדוברת של מנגאלה, עליו שילמה מנצ'סטר סיטי בסך הכל כ-54 מיליון אירו, שכאמור רק כ-30.5 מיליון מתוכם הגיעו לקופה של פורטו. הכסף מצא את דרכו לאותה קרן מלטזית דויין, שהחזיקה ב-33% מהזכויות של מנגאלה, ובנוסף 10% הלכו לחברה לונדונית מסתורית בשם Robi Plus.
מעשית, בעת תאריך ביצוע העסקה, ה-TPO היה עדיין פרקטיקה חוקית לביצוע מבחינת פיפ"א, אך מה שלחלוטין היה אסור כבר אז הוא התערבות או השפעה כלשהי של המשקיע החיצוני על המשאים-ומתנים בהם מעורבים השחקנים והקבוצות "המושקעים". על-פי חלופת המכתבים שהגיעה ל"בלומברג" בין ראשי דויין ופורטו - הקבוצה נתנה ייפוי כוח לקרן ההשקעות לנהל עבורה את המכירה של השחקן. וכעת, במידה ו-ועדת המשמעת של פיפ"א תמצא את פורטו אשמה - המועדון עשוי להיקנס בסכומים גבוהים, או גרוע מכך: לספוג אמברגו על רכישת שחקנים חדשים למשך מספר חלונות העברות, בדומה לאיסור שהוטל בקיץ האחרון על ברצלונה.
מה שאומר ששחקנים כמו וינסנט אבובאקר הקמרוני, שמככב העונה עם שישה שערים בתשעה משחקים וצפוי לעלות בהרכב מול מכבי, כנראה לא יוכלו להגיע בעתיד לקבוצה. לפחות לא בפורמט העסקי החביב עליה: על-פי דוחותיה של פורטו, היא רכשה בקיץ 2014 את החלוץ ששיחק אז בלוריין הצרפתית תמורת 3 מיליון אירו בלבד. או, אם לדייק: 3 מיליון אירו המשקפים 30% בלבד מהזכויות הכלכליות שלו.
***
בחודש שעבר כבר התחילה פיפ"א לחשוף שיניים ראשוניות בנושא אכיפת ה-TPO, עם אמברגו שהטילה עד לינואר 2018 (!) על קבוצת סראינג מהליגות הנמוכות בבלגיה, שהתקשרה באופן לא חוקי, ניחשתם נכון - עם דויין. וזה כמובן תמרור אזהרה בוהק מבחינת פורטו.
איך יכולה פורטו בכל זאת להינצל? ז'אן לואי-דופון, העורך דין שהתפרסם בזכות פסיקת בוסמן שהוביל ב-1995, מנהל כבר חודשים ארוכים מאבקים עיקשים לביטולו של איסור ה-TPO. כשהוא מגובה בתמיכתן של הליגות בפורטוגל וספרד (אצל האחרונה, המצטיינת בתחום היא אתלטיקו מדריד) - פנה דופון למספר ערכאות בבתי המשפט האירופיים על מנת לבטל את הגזירה.
מצד שני - העובדה שהעונשים והחקירות כבר יצאו לדרך מרמזים שהסוסים ברחו מהאורווה. פורטו, ככל הנראה, תצטרך למצוא דרך להתאים את עצמה לעידן החדש.
