מרין דקרס / צילום: רויטרס
הקריירה של מרין דקרס הייתה לא רעה, אם חושבים על כך שהוא חלם בנעוריו להיות טניסאי מקצועי. הוא היה קרוב לכך כמספר 2 בדירוג הנוער במולדתו הולנד ואחרי כמה שנים בשולי הטניס המקצועי, אבל כשהתהילה לא הגיעה, הוא נטש את הטניס לטובת הנדסת כימיה.
היום, כעבור 40 שנה, כמנכ"ל באייר, הוא מנהל את החברה הגדולה ביותר בגרמניה במונחי שווי שוק (90 מיליארד אירו), וגם מכהן במועצת המנהלים של ג'נרל אלקטריק האמריקאית, החברה שבה הוא החל את דרכו כמדען חוקר.
לזכותו של דקרס בן ה-58 נזקפת הפיכת באייר מתשלובת כימיקלים אפורה לקבוצת מדעי חיים ממוקדת יותר. המהלך האחרון הגיע החודש, עם הנפקה לציבור של חטיבת הפלסטיקה קובסטרו, שהיא ההנפקה הראשונה הגדולה ביותר בגרמניה זה שנים. ההנפקה התבררה אמנם כמקבילה פיננסית של חבטת הגשה שנייה חלשה בטניס, מפני שתנאי השוק כפו על באייר להוריד את מחיר ההנפקה, אבל היו הרבה מאוד חבטות הגשה מנצחות מאז שדקרס נטל לידיו את הניהול ב-2010. מחיר מניית באייר הכפיל מאז את עצמו ויותר בתגובה לצמיחה היציבה ולסדרה של השקות תרופות מוצלחות.
אז מדוע, בעידן שבו מנכ"לים רבים מכהנים גם בשנות ה-60 לחייהם, דקרס מוכן לפרוש מכהונתו? החוזה המקורי שלו ל-5 שנים הוארך על-ידי מועצת המנהלים של באייר עד סוף 2016 לבקשת דקרס. הוא אומר שזה היה בגלל הבנות שלו - יש לו שלוש - שיעברו מבתי ספר בגרמניה למכללות בארה"ב. "אני צריך את הגמישות לשהות יותר בארה"ב ולא להצטרך להשתתף בישיבות ההנהלה של ימי שני, שאני לא יכול להיעדר מהן", הוא מסביר.
גבוה וגרום עם רעת שיער בלונדיני בהיר, הוא לא נראה בגיל פרישה, אבל הוא עומד על כך שאין לו תוכניות להיות מנכ"ל במקום אחר. הכוונה היא להיות איש משפחה אחרי כה הרבה סוויטות מנהלים. הלחצים בחייו של מנהל דומים לאלה של ספורטאי צמרת, הוא אומר. ההתעלפות של עמיתו בב.מ.וו, הראלד קריגר, במסיבת עיתונאים ביריד הרכב בפרנקפורט בחודש שעבר הדגימה היטב את הצורך של ראשי עסקים לשמור על בריאותם.
"אני מודע מאוד ללחצים הפיזיים והמנטליים על גופי, ומנסה לנהל אותם בהרבה שיטות", הוא אומר. "אני יודע מימי הטניס שלי מה זה לנהל את האנרגיה שלי. ביום של משחק אתה צריך להיות בשיא הכושר ב-2 בצהריים, נניח, ולא ב-5 אחר הצהריים".
"כולם חשו קרובים לג'ק וולש"
דקרס היה עד לבריאת מנכ"ל-העל המודרני בשנות ה-80, כאשר הוא עשה את המעבר ממעבדות המחקר לניהול ב-GE, בימים הראשונים של כהונת ג'ק וולש כמנכ"ל התובעני של התשלובת הזו. הוא היה צעיר וזוטר יחסית, ולא היה לו מגע ישיר רב עם המנכ"ל שהתפרסם כאשר הוא פיטר מדי שנה את עשרת המנהלים בעלי הביצועים הגרועים ביותר בחברה. אבל הוא זוכר ש"GE העסיקה 350,000 עובדים, וכולם חשו שהם קרובים לג'ק, כי כולנו היינו מודעים לנוכחות שלו".
אחרי ששרד את ה"טיהורים" הללו ב-GE במשך עשור, דקרס עבר בסופו של דבר להאניוול, ומאוחר יותר הפך את Thermo Fisher Scientific ליצרנית ציוד המעבדות הגדולה בעולם בשמונה שנות המנכ"לות שלו בחברה זו.
למרות ההישג הזה, המעבר שלו לצד האחר של האוקיינוס האטלנטי ב-2010 בא בהפתעה. באייר נוהלה תמיד על-ידי גרמנים שקודמו בשורות התשלובת. "כשהגעתי, אנשים חשבו שאני אמריקאי, ולכן כשהתחלתי לדבר גרמנית במבטא הולנדי, הם חשו הקלה מסוימת", הוא מספר. בכך הוא רומז לאי אמון מסוים כלפי תרבות העסקים האמריקאית שמעדיפה את בעלי המניות.
לעומת זאת, השערורייה האחרונה של זיוף מבחני פליטת המכוניות של פולקסווגן מעמידה בספק את המעלות של המשילות התאגידית הגרמנית. גם באייר ניצבה בפני ביקורת סביבתית בנושא השפעת קוטלי החרקים מתוצרתה על התדלדלות אוכלוסיות דבורי הדבש, בצד הביקורת האתית הרגילה המוטחת בחברות תרופות גדולות.
אבל דקרס ממשיך לטעון שהמודל הגרמני של יחסי עבודה בהסכמה ומדיניות תעשייתית חזקה ממשיך להיות כוח שוחר טוב. "אני מעדיף את התרבות הזו, בייחוד אם אתה מנהל חברה עם מסגרת זמן ארוכה מאוד", הוא אומר. "בתרבות האמריקאית, הלחצים באים מהר מדי אם משהו משתבש. אנשים מתחילים לדפוק על דלתך ולומר, 'למה אתה לא מוכר את החברה הזו או ההיא' או 'אני רוצה להיכנס למועצת המנהלים שלך כמשקיע אקטיבי'".
"באירופה מגלים חשדנות ליזמות"
אבל הוא מודה שחסרה לו הדינאמיות הגדולה יותר שנמצאת בחיי העסקים בארה"ב, והוא מתלונן על היחס האירופי השלילי ליזמות. "חייתי בבוסטון, וכל פרופסור שם היה מעורב בשלושה מיזמי סטארט-אפ", הוא אומר. "אם פרופסור בבוסטון מתעשר מסטארט-אפ, כולם מעריצים אותו. כאן, אנשים הם חשדנים".
בבאייר הוא מצא חברה בת 150 שנה עם תרופות חדשות מבטיחות כמו קסרלטו לדילול דם (ריברוקסבאן), שנכסים היסטוריים שצמיחתם איטית מעיקים עליה. ההנפקה של קובסטרו ציינה את סיום השיפוץ הכללי שהוא ביצע, שהשאיר לבאייר רק 4 עסקים: תרופות, בריאות צרכנית, רפואה וטרינרית ואגרונומיה.
יש עדיין מגוון רחב של מוצרים שהחברה מייצרת, מקוטלי חרקים וקולרים נגד פרעושים לחיות מחמד, עד תרופות לסרטן והמותג הוותיק ביותר של באייר, האספירין. אבל כולם קשורים בהתערבות כלשהי בתהליכים הביו-כימיקליים של יצורים חיים - צמחים, בעלי חיים או בני אדם. זה, אומר דקרס, ממצב את התשלובת בהתמקדות על חדשנות מדעית בעלת ערך מוסף שעונה על הביקוש העולמי הגדל והולך לבריאות ולמזון.
"אלה הם זמנים חסרי תקדים", הוא אומר ומתכוון לגלי פריצות הדרך הרפואיות שיצרה התקדמות מדע הגנום. "זה כמו לפקוח את העיניים בבוקר ולראות דברים שמעולם לא ראית".
הוא נזכר בימי עבודתו בתרמו אלקטרון, החברה שקדמה לתרמו פישר, לפני 15 שנים, כאשר היא פיתחה מכונה שפיצחה רצף של מבנה חלבוני במשך שנה. היום אותו תהליך בדיוק מתבצע ב-20 שניות בלבד.
זה מאיץ בהרבה את קצבי המחקר, אבל מבול הנתונים מאתגר את ראשי העסקים בכל מגזר, הוא אומר. "ככל שהעולם נע מהר יותר, היכולת שלך לקלוט דברים חשובה יותר. אתה מקבל את כל המידע ואיכשהו אתה צריך לסנתז אותו ולקבוע את הכיוון".
שינוי האסטרטגיה של חברה גרמנית שנטועה עמוק במורשת התעשייתית הגרמנית לא היה תמיד קל. באייר נשארה מושרשת מאוד בעיירת מולדתה לברקוזן בחגורה התעשייתית של נורדריין וסטפליה. היא, כמובן, הבעלים של מועדון הכדורגל באייר לברקוזן מהבונדסליגה, כדי לסמל את הקשר לעיירה.
דקרס אומר שהוא ניסה לשמר את המיטב של התרבות הגרמנית, תוך עידוד רוח יזמית יותר.
הוא משווה את התהליך של הבאת שינוי לחברות גדולות למתיחה של רצועת גומי. "אתה יכול למתוח את הרצועה עוד ועוד, אבל מתי היא חוזרת במכה? אם אתה מכריח בני אדם לזרז את הקצב יותר מכפי שהם מסוגלים, אתה מסיים את הדרך לבד, ואף אחד לא יודע על מה אתה מדבר", לדבריו.
כאשר הוא מחכה להקדיש יותר זמן למשפחתו ולמחבט הטניס מסוף השנה הבאה, דקרס מראה לנו אולי שאפשר להציב גבולות בריאים לאורך הכהונה של ראשי חברות רב-לאומיות טרודים וסחוטים.