חולי אלצהיימר/ צילום:בלומברג
כאשר ילד נמסר לאימוץ, נסגרים פרטי הוריו הביולוגיים בתיק אימוץ חסוי עד מלאות לו 18 שנים. בגיל זה רשאי הילד המאומץ לפתוח את התיק וליזום קשר עם הוריו הביולוגיים. אם הוא אכן בוחר לנקוט צעד זה, השירות למען הילד פונה להורים הביולוגיים ובודק האם גם הם מעוניינים ביצירת הקשר עם הילד שמסרו לאימוץ.
פנייתו של הילד ליצירת קשר עם הוריו הביולוגיים מותנית כמובן בידיעתו אודות היותו מאומץ, שהרי לא פעם הורים מאמצים בוחרים שלא לחשוף בפני הילד את העובדה שהם אינם הוריו הביולוגיים.
גם ילדים שיודעים על היותם מאומצים בוחרים לעיתים להימנע מפתיחת תיק האימוץ, מחשש שהמידע שיתגלה שם, או יצירת הקשר עם ההורים הביולוגיים, ישבשו את שלוות חייהם או יפגעו בהורים המאמצים. כפי שזכותו של ילד מאומץ לפתוח את תיק האימוץ - כך גם זכותו שלא לעשות כן.
כדי להותיר בידי הילד והוריו המאמצים את חופש הבחירה, חוק האימוץ קובע כי בני המשפחה הביולוגיים אינם רשאים לפתוח את תיק האימוץ וליצור קשר עם הילד המאומץ ביוזמתם.
מן העבר השני ניצב חוק הירושה, הקובע כי ילד שנמסר לאימוץ זכאי לרשת את הוריו הביולוגיים, בנוסף להוריו המאמצים, ולכן יש צורך ביצירת קשר בין הילד המאומץ למשפחתו הביולוגית, גם ללא יוזמתו.
כדי ליישב את הסתירה המשפטית, השירות למען הילד יצר נוהל לפיו הוא זה שיוזם קשר עם ילד מאומץ שזכה לירושה מאימו או מאביו הביולוגיים, ומיידע אותו על זהותם.
החריג לפיו המדינה פונה לילד המאומץ רק לאחר מותם של הוריו הביולוגיים, בכדי שיוכל לקבל את ירושתו, יצר תחושה של החמצה קשה אצל רבים מהילדים המאומצים, אשר למעשה פספסו בכך את ההזדמנות ליצור קשר עם הוריהם הביולוגיים לפני מותם.
לאור זאת נולד נוהל נוסף של השירות למען הילד, לפיו לבקשת ההורה הביולוגי המדינה תפנה לילד המאומץ ותודיע לו על זהות ההורה, גם כאשר אותו הורה נמצא במצב סופני של מחלתו, על סף פטירה. כמובן שלילד עדיין נשמרת הזכות לסרב למפגש.
בשבוע שעבר דן בית המשפט לענייני משפחה בתחינתן של אם ובנותיה ליצור קשר עם הבת שנמסרה לאימוץ לפני 38 שנה, על אף שזו לא פתחה מעולם את תיק האימוץ, בטענה כי האם לקתה באלצהיימר, וזאת ההזדמנות האחרונה שלה לקשר עם הבת. המדינה התנגדה לבקשת האם, בטענה כי אינה עומדת בקריטריון של מצב בריאותי סופני.
בית המשפט בחן את השאלה מהם הקריטריונים להגדרת מצב ההורה כ"סופני", כלומר ככזה אשר נכנס לחריג שיצר השירות למען הילד, אך למרבה הפליאה התברר כי בנושא חשוב זה אין חקיקה מוסדרת, ואף לבית המשפט לא ידועים הנהלים המדויקים לפיהם נענית המדינה לבקשות של הורים ביולוגיים לפנות לילדיהם שנמסרו לאימוץ.
במקרה הספציפי שעמד בפני בית המשפט הוגשה חוות-דעת מומחה על-פיה תוחלת החיים הממוצעת עבור חולי אלצהיימר בגילה של האם היא אמנם כ-7 שנים, אך בחלקה האחרון של המחלה אין ביכולתם לזהות את מכריהם וקרוביהם.
לאור זאת קבע בית המשפט כי יש לאפשר לאם ליצור קשר עם הבת שנמסרה לאימוץ כבר כעת, בטרם יהיה מצבה של האם בלתי הפיך. מבחינת הרצון לתת לבת הזדמנות אחרונה לקשר עם אימה, פסק בית המשפט כי אין הבדל אם האם תלך לעולמה מבחינה פיזית או תאבד את תודעתה לחלוטין. כמובן שלבת תהא גם במקרה זה הזכות לסרב לפתיחת תיק האימוץ, על אף פנייתה של האם.
פסיקתו של בית המשפט חשפה מצב משפטי בעייתי ביותר, הדורש תיקון. לא יעלה על הדעת שסמכותה של רשות שלטונית לאשר או לסרב לבקשת הורה ביולוגי ליצור קשר עם ילד שמסר לאימוץ לא תהא מעוגנת בקריטריונים ונהלים ברורים, המצויים תחת ביקורת שיפוטית, ויש לפעול להסדיר נושא זה בחקיקה בהקדם.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il