ג'אנט ג'קסון / צילום:רויטרס
"אינשאללה, נתראה בחיים הבאים": כך שרה ג'נט ג'קסון לאחיה המנוח מייקל ב"לבבות שבורים מחלימים". 6 שנים חלפו מאז מות אחיה, ו-3 שנים מאז נישאה בשלישית לאיש העסקים הקטארי וויסאם אל מנה. אלבומה החדש הוא הראשון מזה 8 שנים, הראשון שרואה אור בלייבל עצמאי שהקימה, והראשון גם מאז סיימה מערכת יחסים של 7 שנים. והוא השביעי מ-11 אלבומיה שנכנס הישר לראש מצעד מכירות האלבומים האמריקאי.
יש בו לא מעט מטען, וחלק משיריו, כולל הטוב שבהם, ממוענים ישירות לאח המנוח. ישנן גם שמועות שג'קסון המירה את דתה לאיסלם, ובכל אופן חלק מההקלטות קרו גם בקטאר. אבל "בלתי שבירה" כולו מינונים זהירים בין אמירות לכאורה אישיות לבין מיסוכים של שמירת פרטיות.
מי שפעם נודעה במאמציה להיות חושפנית ופרובוקטיבית כאילו הניחה, במרבית השירים החדשים, מעין רעלה דמיונית בינה לבין הקהל. כאילו החוזה בין ג'קסון לבין מיליוני אוהדיה מנוסח כך: "אני אשיר על מייקל, ואשיר על אהבה, ואשיר על תובנותיי ורגשותיי בגיל 49, אבל תשכחו מהג'קסונית של הפטמות החשופות על שערי מגזינים ובשידורים חיים". זה בסדר גמור, זה טבעי, וב-8 השנים מאז אסופת השירים החדשים הקודמת שלה היא גם הוציאה ספר עזרה עצמית שנקרא "אתה האמיתי: המסע למציאת ולאהבת עצמך".
ג'קסון חוזרת, מוזיקלית, לתמהיל המזוהה עימה של פ'אנק (פ"א רפויה), פופ, סול, היפ הופ, ואפילו נגיעות ג'אז והאוס קלילות בשיר שנקרא "לילה". היא שבה וחוברת פה לצמד המפיקים ג'ימי ג'אם וטרי לואיס שהיו ענקיים בשנות ה-80 ושעשו איתה את עבודתה הטובה ביותר, באלבום שנקרא "שליטה" מלפני כמעט 30 שנה.
ג'קסון ניסחה שם שפה חדשה, הן צלילית והן מילולית, ששילבה בין טכנולוגיה עדכנית לזמנה לבין מסורות המוזיקה השחורה. באמצע שנות ה-80, היא היוותה מודל חיקוי לנערות שיפרצו עשור אחריה ויהפכו למלכות הסול החדשות, למשל מארי ג'יי בלייג' ולורין היל. וההישרדות של הג'קסונית מאז אינה מובנת מאליה. אמנם יש לה הכוח, התהילה וההשפעה של שם המשפחה המסיבי. אבל כבר הוכח מאות פעמים שבפופ העולמי בנים או אחים של יכולים ליהנות מחשיפה תקשורתית מועדפת בראשית דרכם, אך ייחוסם בשום אופן אינו מספיק על מנת לתחזק קריירה כה מצליחה וכה מרובת שנים כמותה. עובדה, אף אחד מכל בני המשפחה, מדרגה ראשונה ועד שלישית, של מייקל ג'קסון, לא הצליח להותיר רושם כמו ג'נט.
שני הרגעים המוצלחים פה קשורים לאחיה ישירות: After You Fall הוא לחן יפה המוגש בליווי פסנתר בלבד, והשירה שלה בו קרובה, נקייה, חמה ומרשימה. אבל השיר הכי טוב, שממש מאפיל על שאר החומרים כאן, הוא The Great Forever, ובו מתבלטים הגרוב האדיר, המאופק והסקסי שמאחוריה, ובעיקר ההגשה הקולית שנשמעת מאוד מאוד דומה לזו של אחיה. כמעט אותו סאונד, עם פיסוקי המילים וההברות הקצביות שכה אופייניות לו, עם נשימות קצביות שהן חלק מהמוזיקליות של הנגינה על הקול, ועם תחושה שהשיר היה יכול להיות לא רק שיר מצוין של מייקל ג'קסון אלא גם דואט מופלא בין האחים. דואט שכמובן לעולם לא יוקלט.
פרט לשני השירים הללו האלבום החדש רחוק מלזהור ורחוק מלהביך. מוצר מכובד שמשמר את המוניטין שלה, ותורם שיר או שניים לרפרטואר הקלאסיקות של אמנית עם למעלה מ-30 שנות קריירה. יחסית לרמה הממוצעת בעבודות כוכבי פופ מצעדים בני ובנות בנות גילה, זה לא מעט.
* ציון: 7