חמש שנים שמכבי חיפה לא בתמונת האליפות. לא סתם לא בתמונה - היא מדשדשת את עצמה לדעת. בחמש העונות האחרונות, המאזן שלה בתום שמונת המחזורים הראשונים היה קטסטרופלי (ר' גרף) אפילו במושגים של קבוצות קטנות. אם מחברים את פתיחות העונה של כל חמש השנים האחרונות, מגלים שחיפה עשתה 11 ניצחונות ב-40 משחקים, והפסידה 19 פעמים. לא פלא שהעונות הללו הסתיימו עם העפלה אחת בלבד לאירופה, וכמובן שללא תארים.
אז מה הפסיק לדפוק במכונה המשומנת של יעקב שחר? אחת הבעיות בניסיונות לנתח את המשבר המתמשך, היא העובדה כי מרבית המרואיינים לכתבה הזו - מרבית המאמנים שעבדו במועדון בשני העשורים האחרונים - מעדיפים לדבר בעילום שם. בחירת המאמנים בחיפה, לרוב, נשענת על שמות מהעבר של המועדון. מאמנים שעבדו שם מרגישים כאילו מדובר במשפחה. לדבר על הקבוצה, מבחינתם - זה להוציא כביסה מלוכלכת, למרות שאין דבר מלוכלך בקבלת החלטות מוטעית. אחד מהם טען כי היו לחיפה תקופות ארוכות יותר של חוסר הצלחה: הכוונה היא בין 1994 ל-2001, שבע שנים בהן חיפה לא זכתה באליפות. עם זאת - צריך לזכור כי במהלך שבע השנים הללו התמודדה הקבוצה כמה וכמה פעמים על התואר, ואפילו הצליחה להגיע לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות. הפעם, עושה רושם, מכבי חיפה משחזרת יותר את ימי שנות ה-70 הלא עליזות, בהן נשרכה בתחתית. אותו מאמן הדגיש כי את הקבוצה אז עזבו בין-לילה איל ברקוביץ', חיים רביבו וסרגיי קנדאורוב, שלושה עוגנים חשובים, ולקבוצה לקח זמן להתאושש מכך. כך הוא משליך לגבי עזיבתו של ליאור רפאלוב, ופרישתו של יניב קטן. בשני המקרים, אז והיום, הובא יוסי בניון לקבוצה. ב-1998 כילד בן 18 וחצי, וב-2014 כשחקן בוגר בן 34 וחצי. בניון שדרג את הקבוצה בזמנו, ואחרי עוד שנתיים שכללו שתי אליפויות - הוא עזב לראסינג סנטאנדר.
בניון הנוכחי הוא כמובן לא אותו שחקן. מעבר לכך, הוא נכנס לבעיה בלתי הפיכה מול הקהל. רבים טוענים כי בניון לא הובא על מנת להיות מנהיג חברתי - אלא שחקן מוביל. ואם כבר רוצים מנהיג חברתי - למה לשחרר את יניב קטן? יצחק שום מתעקש כי "קטן היה המנהיג האחרון בכדורגל הישראלי, כמו אבי נמני, כמו טל בנין". מאמן אחר אמר שלא לייחוס: "אם כבר אתה מביא את בניון, בנה את הקבוצה סביבו. רוני לוי לא עשה לא את זה ולא את זה. לא שיחרר את בניון ולא בנה את הקבוצה סביבו. יותר מזה, הוא גם שיחרר את רובן ראיוס, שיותר טוב מכל זר שמשחק במכבי חיפה היום. אתה לא יכול לבנות קבוצה במכבי חיפה עם שחקנים בינוניים, או לא גדולים, או זרים שלא משפיעים. זה בחיים לא קרה במכבי חיפה".
אבל רוני לוי מאמן רק מהקיץ, וכאן מדובר כבר על עונה חמישית ושישה מאמנים. "מכבי חיפה זו אימפריה, היא לא יכולה להביא שחקנים בינוניים", אומר מאמן אחד, "ויותר מזה, אם היא לא מגיעה לאירופה, אין לה סיכוי גם להביא זרים סבירים. ידין, מויאל, עזרא, קריאף, תורג'מן, אלה שחקנים למכבי חיפה? וגם כשמביאים שחקנים טובים, הם לא מתאימים למכבי חיפה. לא טובים שכטר ועטר, שחרר. כן טובים? תן להם לשחק כמות משחקים רצופה, הם לא שכחו לשחק כדורגל. ברגע שבחירת המאמנים לא טובה, בסוף מביאים שחקנים לא מתאימים".
שום: "אחת הבעיות בכדורגל הישראלי היא שחוץ ממכבי ת"א אין באף מועדון מנהל מקצועי. בארבע מדינות שאימנתי, תמיד עבדתי מול מנהל מקצועי. מאמנים מתים לעבוד מול מנהל מקצועי, הרבה יותר מאשר מול בעל בית. במצב של היום, הקבוצה זקוקה למנהל מקצועי". מאמן אחר אומר: "הם נפלו בבחירות של השחקנים. הם לא מספיק טובים לעומת אלה שהלכו. פעם היו מסיללה, טישיירה, תומר חמד, ארבייטמן, רפאלוב, יניב קטן. הם ויתרו על כל השלד שלהם. הבחירות לא נכונות, ושלא נגיד שחיפה לא התקדמה. היא גדלה מכל הבחינות - בעיקר אצטדיון - ושחר תמיד מעמיד את כל התנאים, לא חוסך בפסיליטיז, אבל הם מפקששים באיש המקצוע".
***
יעקב שחר, באופן אפילו מעורר השראה, לא סופג אפילו טיפת ביקורת. מדברים על כך שהאיש, שכבר מחזיק בבעלות על מכבי חיפה 23 שנה, עדיין חד, מלא מוטביציה, רוצה להצליח, אבל באותה נשימה נותן יד חופשית למאמנים, ואת המאמנים הוא בוחר לא נכון. יש הטוענים כי היועצים שלו ממליצים לו לפעמים לא נכון. כשאומרים יועצים מדברים על סוכני שחקנים. המעורבות של פיני זהבי קטנה באופן דרמטי. זהבי מנהל את עסקיו רחוק. לתפר נכנסים סוכנים אחרים, חלקם בעלי שם, חלקם הרבה פחות. אחד המאמנים למשל טוען כי הסרבי אלכסנדר סטנוייביץ', היה בישראל כבר מאפריל, בחר את הסגל בעצמו - בסיוע סוכנים - ולכן הכישלון רשום על שמו.
מרקו בלבול החליף בעונה שעברה את סטנוייביץ', אבל בלבול הוא שחקן עבר בחיפה, מאוד קרוב למועדון: "אני נמצא במועדון הזה מ-1986, גם כשחקן וגם כמאמן, ולאורך כל השנים האלה היו עליות וירידות. לפעמים הירידות נמשכו שבע שנים ומה שמשותף לכל השנים האלה שהסגל פשוט לא היה טוב למכבי חיפה. עליות וירידות קורות לצ'לסי, למנצ'סטר יונייטד, לריאל מדריד וברצלונה. יש תחרות בליגה הישראלית. יש זמנים שאתה לא מחבר את הסגל לתקופה טובה. צריך שיהיה לך איזון בתוך הסגל. אני מאלה שמשוכנעים שהגלגל יתהפך בעוד שנה וחיפה תחזור לעצמה. המאמן במכבי חיפה הוא כמו המנג'ר באנגליה. יש לו ארבעה-חמישה עוזרים, והוא קובע פילוסופיה ושיטת משחק". אותו דבר אומר גם מאמן אחר: "בחיפה יש יד חופשית למאמן. אין טענות". במילים אחרות, גם כאן מופנית האצבע למאמן ולבחירת השחקנים.
הטענה היחידה שיש כלפי שחר היא העובדה שלא העריך נכון את המהפכה הניהולית במכבי ת"א, והתייחס אליה כאל ארנק פתוח, כמו עידן גאידמק בבית"ר ירושלים. בחיפה יש שדרה ניהולית ותיקה: החשב עוזי מור, המנכ"ל איתמר צ'יזיק, אנשי שיווק ומדיה. מכבי ת"א הדהימה את חיפה בכך שיצרה שדרה ניהולית טובה אפילו יותר. כלומר, לא רק תחרות פיננסית ומקצועית, אלא תחרות ניהולית. וכאן מתברר כי חיפה, שהייתה מונופול לכל דבר, לא נערכה לתחרות הזו. אחד המאמנים אומר: "שקט ונורמות יש תמיד במכבי חיפה. קרויף לא המציא את ניטרול הרעשים. אין גם בעיה של כסף, כל מה שהמאמן רוצה, אם זה נראה סביר, הוא גם יקבל. שחר לא קרא את המפה, לא ראה איך שחקני קלאץ' נוחתים במכבי ת"א, במקום אצלו, ולא הבין שהוא כבר לא לבד. והכי חשוב, עד שבחרת שחקנים, נתת לאנשים לא מתאימים לנהל אותם. ברגע שתהיה בחירה נכונה, חיפה לגמרי בתחרות".
שלמה שרף שם את מכבי חיפה על המפה, עוד לפני שחר. הוא קיבל את הקבוצה לפני 32 שנה, ואחרי שנתיים באו שתי האליפויות הראשונות וההיסטוריות. גם הדאבל ב-1991, כששחר כבר היה בעניינים, היה תחת שרף. הוא לא חוסך, והיחיד שלא מהסס: "מה אתה רוצה ששחר יעשה, שיפטר את עצמו? הוא מוקף בהרבה מאוד יועצי אחיתופל ולא תמיד הוא עושה את מה שהוא חושב בעצמו. גם מאמנים הפילו אותו. בחירת המאמנים לא טובה, בחירת השחקנים לא טובה. לא מקצועית ולא מנטלית. צריך לדעת להתאים שחקנים למרקם החברתי. יש פה אוסף שחקנים שלא מתאימים בצורה קיצונית למכבי חיפה. גם עלויות גדולות, וגם אנשים שלא מתאימים מקצועית".