אוה מדז’יבוז’ / צילום: אסנת רום
בפעם הראשונה שפגשה את גלעד ארדן, אז שר התקשורת, וקיבלה ממנו את ההצעה להתמנות ליו"ר מועצת הרשות השנייה, הרגישה שהיא מתחברת ל'אני מאמין' שלו ושהם יוכלו לעבוד יחד היטב. "אבל אז נכנסתי לתפקיד, ותוך שבוע הוא התפטר", מספרת אוה מדז'יבוז' בריאיון ראשון מאז כניסתה לתפקיד. "ראש הממשלה נכנס לתפקיד שר התקשורת, אחרי זמן קצר הוכרזו הבחירות, מנכ"ל המועצה התפטר, ברשות לא נשארה שדרה ניהולית בשל רה-ארגון, ופרץ משבר ערוץ 10. כל זה בחודש הראשון שלי. ממש כניסה עדינה לתפקיד".
ימים קשים פיזית ונפשית עברו עליה אז. ערוץ 10 התנהל תחת איום הסגירה הממשי ביותר בתולדותיו. החובות לרשות השנייה עמדו על 36 מיליון שקל, ומשקיע לא נמצא. "לא יכולתי לתת להם רישיון. אם הייתי עושה זאת, הייתי חוטאת לתפקידי. מצד שני, לא רציתי לסגור את הערוץ, בטח ובטח לא ערב בחירות. לא חשבתי שנכון להישאר עם חברת חדשות אחת.
"היות שאין בסמכותי להאריך להם את הזיכיון, הייתי צריכה את השר, במקרה הזה ראש הממשלה. היום שישבתי מולו היה הפעם הראשונה שנפגשנו, וחשבתי לעצמי 'וואו, אני יושבת מול ראש הממשלה ודנה באופציה לסגור ערוץ בישראל. איך הגעתי למצב הזה?'.
"שמעתי שאמרו עליו הרבה דברים, כן אוהב את ערוץ 10, או לא. הוא לא שיתף אותי בתחושותיו כלפי הערוץ. הדיונים היו מאוד ענייניים ומקצועיים, והעובדה היא שבסופו של דבר מי שהאריך את הזיכיון לעוד חצי שנה זה הוא והיועץ המשפטי. כמובן שבהמלצה מקצועית שלי, אבל הסמכות הייתה רק בידיהם. ההארכה הזאת איפשרה להם בסופו של דבר למצוא משקיע, ולעבור לרישיון של 15 שנה".
- באותם ימים עובדי ערוץ 10 וחבריהם בתקשורת הרימו קול צעקה, ובמקרה אחד אף התפרצו לישיבת מועצה ובאו בטענות קשות כלפייך אישית.
"בגלל שאני באה מהשטח, מאוד הבנתי אותם, ידעתי שהם נלחמים על הבית. שאלו אותי לא פעם למה לא הגבתי כשהאשימו אותי שאני שולחת משפחות הביתה וסוגרת את הערוץ. אבל אני נשארתי ממוקדת מטרה, מפוקסת, ניסיתי לשים את האגו ואת כל הרגשות בצד, כדי לא להיפגע ולהיעלב. כי הרי אני נלחמת בשביל לא לסגור אותם, והם יוצאים נגדי? יכולתי לקום וללכת, אבל יצאתי ודיברתי והסברתי להם".