בהודעה שנשאה את הכותרת המבשרת "גידול של 35% בתחבורה הציבורית באשדוד", הכריז בשבוע שעבר משרד התחבורה על הוספת 100 אוטובוסים חדשים שישתלבו במערך הקווים הנוכחי בעיר, יתגברו אותו בטווח השעות והתדירות, וזאת בנוסף לארבעה קווים חדשים.
הקיץ גם הכריז משרד התחבורה על קו אוטובוס חדש שיוצא מתחנת הרכבת "האוניברסיטה" בתל אביב לרמת החייל, ואליו יצטרפו עוד קווים חדשים השנה. סעיף האוטובוסים בתקציב המשרד גדל: ב-2015 הושקעו 1.7 מיליארד שקלים ב"פיתוח אמצעים לתחבורה ציבורית" ויותר מ-3.5 מיליארד בסבסוד נסיעות, סכום שאף יגדל בתקציב השנה הבאה.
כנגד ההשקעה הגדלה של כספי ציבור בשכלול מערך האוטובוסים הלאומי, שאיכות השירות והנסיעה בהם בהחלט השתפרה בשנים האחרונות, עומד סקר טרי של עמותת "אור ירוק", שתוצאותיו מתפרסמות לראשונה כאן, ואשר חושף ירידה מתמדת בשימוש באוטובוסים בכל אזורי הארץ. הסקר נערך מדי שנה מאז 2012, ובודק את הרגלי התחבורה של תושבי ישראל, בהיבטים שונים ובפילוח אזורי.
רק רבע מהציבור נוסע באוטובוס
הנסקרים נשאלו "מה הוא כלי הרכב העיקרי המשמש אותך ביום יום". הממוצע הארצי של שימוש באוטובוסים הוא פחות מ-27%, בערך רבע מהציבור. זו ירידה משמעותית בהשוואה לשנים הקודמות, שבהן הממוצע הארצי נע סביב 36% (קצת יותר משליש).
באזור המרכז נרשמה הירידה המשמעותית ביותר, הגם שהשימוש גבוה יותר מהממוצע הארצי - 33%, זה אינו מעודד כשמביאים בחשבון שבשנה שעברה הנתון היה 49%. ירידה בשימוש באוטובוסים נרשמה כמעט בכל האזורים: 6% ירידה בצפון, 10% ירידה באזור השרון, 8% ירידה בירושלים, רק בדרום נרשמה עלייה בשימוש באוטובוסים - 11%.
כנגד הירידה באוטובוסים ניכרת עלייה בשימוש במוניות. מחוז הצפון הוא המחוז היחיד שבו השימוש במוניות יורד. באזור השרון הוא קפץ פי יותר משניים בתוך שנה, מ-3.4% בשנה שעברה ל-8.7% השנה. באזור המרכז הוא עלה בקצת יותר מאחוז השנה (מ-1.5% ל-2.6%) וככלל השימוש במוניות נמצא במגמת עלייה מתמדת בארבע השנים החולפות. כך גם באזור הדרום שבו 5% מהנסקרים דיווחו כי מונית היא אמצעי התחבורה העיקרי, ובירושלים שבה כמעט 3% דיווחו כך השנה.
עליית השימוש במוניות היא הצד האופטימי בסקר, משום שמונית (שאינה מונית שירות) אמנם מסיעה לרוב רק אדם אחד, אולם לפחות אינה מבזבזת שטחי ציבור בחניה וזמן לנוסע בחיפוש חניה, והנסיעה בה בטוחה יותר (מוניות מעורבות בפחות תאונות דרכים ממכוניות פרטיות).
ההיבט הפסימי הוא ש-58% מהנשאלים דיווחו כי אמצעי התחבורה העיקרי שלהם הוא מכונית פרטית, 5% עלייה בהשוואה לשנה שעברה, שבה 53% מהנשאלים דיווחו שהם נוסעים בעיקר במכונית.
מכונית פרטית בהזמנה אישית
הסקר שאל אנשים מדוע הם מעדיפים לנסוע במכונית הפרטית.
13% הסבירו שהם זקוקים למכונית צמודה בעבודה. 39% מהנשאלים טענו כי תחבורה ציבורית אינה נגישה מהמוצא אל היעד (אין תחנה ליד הבית, המשרד, הלימודים וכו'); 17% לא רוצים להיות מוגבלים בלוח הזמנים של התחבורה הציבורית, ו-6% טענו כי התחבורה הציבורית אטית יותר מהרכב הפרטי.
אם נסכם את הנימוקים להעדפת המכונית הפרטית, נגלה כי מונית יכולה לתת להם מענה מדויק, ואף משופר - משום שהיא חוסכת חיפוש חניה וחוסכת קרקע להשקעה בתשתיות למכוניות חונות. מונית היא שירות יקר, ולא תוכל להוות פתרון לכולם.
מצד שני יש לנו אוטובוסים, אשר מסובסדים בכספי ציבור, התקציב למימון פעילותם (המשולם מהמסים של כולנו) גדל וצומח, אבל מספר המשתמשים בהם, יורד והולך. כספי הסובסידיה מממנים אוטובוסים ריקים.
כדאי לחשוב מחדש על הקצאת כספי הציבור, ועל דרך להתחיל לסבסד שירותי הסעה שאינם קשורים לתחנות וללוחות זמנים קבועים, ופעילותם מונחית מביקוש ידוע ולכן כמעט שאינם נוסעים ריקים (כמו שקורה לאוטובוסים). תארו לעצמכם: מכונית בהזמנה. זה לא מדע בדיוני, יש שירות כזה - מוניות שירות ומוניות מיוחדות. ולשירות הזה הביקוש צומח, למרות שאינו מסובסד בשום אופן שהוא.