יצחק רבין / צילום: תמר מצפי
4 בנובמבר בראי ההיסטוריה, או לפחות בראי ערוץ ההיסטוריה, יום ד' משעות אחר-הצהריים ועד חצות
מה הקשר בין הצעת שר החקלאות לטרנספר חתולים, לבין יום השידורים המיוחד של ערוץ ההיסטוריה לציון 20 שנים לרצח יצחק רבין?
האמת היא שהוא קיים: ההכפפה של יום הזיכרון הרשמי לרצח רבין ללוח השנה העברי היא החטא הראשון נגד כל מה שסימל רבין, ובכלל זה את ישראל החילונית - זו ששואבת את כוחה מעצם היותה כאן ולא צריכה את אותו "קושאן" דתי, אלא כמעין "שירון" לחגי ישראל ותו לא.
רצח רבין, יותר מששיקף מחלוקת בין ימין ושמאל, שיקף את הקרע בין הציבור החילוני שרואה בצו הבוחר כפוסק העליון, לבין ציבור מאמין שלא רואה עוד ביחסים עם אלוהיו עניין פרטי שבין אדם למקום, אלא מתרגם אותם למשנה פוליטית סדורה שבה יגבר תמיד "דין תורה" (כלומר הצו האלוקי כפי שהוא מפורש בידי רבנים בני-זמננו, שהם לא רק מנהיגים הלכתיים אלא גם אנשים פוליטיים) על רצון הבוחר.
רק משום כך ראוי בעיניי ערוץ ההיסטוריה לכל שבח, על שקבע את יום משדרי הזיכרון שלו ל-4 בנובמבר. עם זאת, מבחינה תוכנית אין בשידורים כמעט כל חדש.
חבל שמרבית הקוראים החמיצו את התוכניות ששודרו כבר, ביניהן "לילה גוב" מהימים שלאחר הרצח, שבה מתארחים נכדיו של רבין, ושמעוררת געגוע לימים שבהם לא רק רבין אלא גם גידי גוב היה אייקון פריים-טיים רלוונטי, ולא רק שריד מעברו התרבותי של מחנה הולך ונעלם.
מי שמתגעגע לאיש וקולו, מוזמן לצפות בראיון מיוחד עימו (21:05), ב"יומן ראש הממשלה" (21:30), בסרט "רצח רבין - תיק לא סגור" (22:50), או אפילו במאחורי הקלעים של "רבין - היום האחרון".
כאמור, אף אחת מהתוכניות לא תחדש הרבה למי שכבר צפה במרבית משדרי הזיכרון האחרים.
איך אומרים הפוליטיקאים אחרי פגישה שלא חידשה דבר: "חשיבותה היא בעצם קיומה" - כך גם באשר ליום הזיכרון הבלתי רשמי אך הכה אמיתי הזה.