ספ בלאטר / צלם: רויטרס
ספ בלאטר אוהב להתחיל את היום שלו לפני 6 בבוקר. הוא מדלג על ארוחת בוקר, אבל שותה כוס קפה ורוקד מעט, על מנת לשמור על כושר. "קצב זה דבר מאוד חשוב בחיים. בכדורגל, ובכל דבר", הוא אומר. רק שב-27 במאי, רבע שעה בלבד לאחר שהתעורר - שגרת הבוקר שלו הופרעה על-ידי הטלפון. המשטרה השווייצרית, שפעלה בהוראת צווי הסגרה של משרד המשפטים האמריקאי - פשטה על מלון בור-או-לאק בציריך, שם עצרה שבעה מבכירי פיפ"א בחשד כי לקחו שוחד של למעלה מ-100 מיליון דולר.
המעצרים, שאליהם נוספה לאחר מכן פשיטה על משרדי פיפ"א בציריך, הגיעו בזמן שמאות עסקני כדורגל התכנסו בשווייץ על מנת להצביע בבחירות לנשיאות הארגון. "הרגשתי כמו מתאגרף שכבר מגיע לסיבוב ה-12 ומרגיש שהוא הולך לנצח... אבל אז: בום!", אומר בלאטר, 79, תוך כדי שהוא מדגים תנועה של מכת נוקאאוט.
ואז החלה רעידת אדמה. למרות שיומיים לאחר מכן ההצבעה לנשיאות התקיימה כמתוכנן, ובלאטר נבחר לקדנציה חמישית רצופה בתפקיד - הוא הודיע שבוע אחר-כך על התפטרות, כי לטענתו הוא צריך "להגן על פיפ"א". אבל זה לא היה הספיק: התובעים השווייצרים פתחו בחקירה פלילית סביב מעלליו, וב-8 באוקטובר הוא הושעה מכל פעילות בכדורגל על-ידי ועדת האתיקה של פיפ"א וגורש מהמשרד שלו. אפשר להזיז את בלאטר מהמפקדה שלו פיזית, אך להפריד נפשית את האיש מהמקום שהוא בנה בצלמו במשך 40 שנה - בתחילה כאחראי על פיתוח הכדורגל באפריקה, לאחר מכן כמזכ"ל ולבסוף כנשיא - זו כבר משימה יותר מורכבת.
האיש ששימש במשך שנים ככולא ברקים לכל כך הרבה האשמות שחיתות ועסקאות בחדרים האחוריים של פיפ"א, נראה קצת שברירי. אני שואל אותו איך זה מרגיש לראות את הסוף הקרוב (בפברואר הוא יעזוב סופית את פיפ"א לאחר הבחירות שיתקיימו על זהות מחליפו). הוא מודה שהוא משוגע לדבר ושאין סיכוי שהוא יצליח להפסיק לחשוב על פיפ"א. הוא מתגורר לבדו בדירה בציריך, ועובד ב"משרד קטן מאוד" עם שולחן, מחשב, כדור-רגל ותמונה של הרי האלפים על הקיר. "כואב לי שאני לא יכול לחזור למשרד שלי (במטה פיפ"א), כי המשרד שלי שם היה קצת יותר ממשרד; זה היה סוג של 'סלון' שגרנו בו", הוא אומר באנגלית מבולבלת עם מבטא (הכי נוח לו עם גרמנית וצרפתית, והוא שולט גם באיטלקית וספרדית).
בלאטר עדיין מתעורר בשעות בוקר מוקדמות, סורק את החדשות האחרונות לגבי ההתפתחויות בפיפ"א. "אני עונה למיילים האישיים שלי; אני מקבל הרבה מיילים. אני עוקב באופן מאוד אדוק אחרי מה שקורה במשרד בפיפ"א ומסביב לו. נכון לעכשיו, אני עוד לא במצב שאני יכול לקחת חופשה, רק בגלל שאני כבר לא במשרד... כי המשרד שלי הוא גם הזיכרונות שלי".
***
המלצר במסעדה בה אנו יושבים מגיע עם פינוק מהשף הראשי: צלחת עם סלמון, מלפפונים וקוויאר. אבל בלאטר אלרגי למאכלי ים, ומזיז את המנה הצידה. "הם יודעים שאני רגיש לדברים האלו, לא יודע למה הם הגישו את זה", הוא רוטן. כתחליף, הוא מזמין בשר מעושן, והוא אוכל אותו עם הידיים, בליווי מעט לחם.
הוא מצביע במהרה על הנקודה בה החלו הבעיות של פיפ"א, כמו גם ההידרדרות במעמדו האישי. "ה-2 בדצמבר 2010". באותו יום הוא הוציא מהמעטפה פתק עליו היה כתוב "קטאר" - כשהכריז על המדינה שזכתה באירוח מונדיאל 2022. "אם היית מסתכל טוב על הפנים שלי באותו רגע, היית יכול לראות שלא הייתי הכי מאושר להגיד 'קטאר'. ממש לא". ההחלטה להעניק את גביע העולם לקטאר עוררה זעם גם בקרב אנשים שלא ממש מתעניינים בכדורגל. "נכנסנו לסיטואציה בה אף אחד לא הבין איך גביע העולם הולך אל אחת המדינות הקטנות בעולם", הוא אומר, ואז מטיל פצצה: הוא אכן ניסה "לסדר" את ההצבעה, אבל לא לטובתה של קטאר - אלא לארה"ב. לדבריו, "היה הסכם ג'נטלמני" בין ראשי פיפ"א לפיו הטורנירים של 2018 ו-2022 יוענקו לרוסיה וארה"ב - "שתי מעצמות העל". הכל התרחש "מאחורי הקלעים. זה התארגן בצורה דיפלומטית שהן יהיו אלו שיקבלו את הטורנירים".
במידה וההנדסה האלקטורלית הזאת הייתה מצליחה, הוא עדיין היה נשיא פיפ"א, לטענתו. "אבל ברגע האחרון העסקה בוטלה, בגלל התערבות ממשלתית של מר סרקוזי", שלטענת בלאטר דחק במישל פלאטיני, נשיא אופ"א - להצביע עבור קטאר. "שבוע לפני ההצבעות קיבלתי שיחת טלפון מפלאטיני שאמר לי: 'אני כבר לא בתמונה שלך, כי ראש המדינה שלי אמר לי שאנחנו צריכים לשקול את הסיטואציה של צרפת'. פלאטיני אמר לי שזה ישפיע על יותר מקול אחד - בגלל שיש לו קבוצה של מצביעים שהולכת אחריו".
בלאטר לא מסכים לפרט לגבי המניעים שמאחורי המהלך. הוא טוען כי דיבר עם סרקוזי רק פעם אחת מאז ההצבעה, וכלל לא העלה את הנושא במהלך השיחה. הוא מודה כי ההצבעה החשאית, בה השתתפו נציגי הוועד המנהל של פיפ"א - תמיד הייתה בעלת פוטנציאל ל"קנוניה". "אתה אף פעם לא יכול להימנע מדברים כאלו בבחירות, זה בלתי אפשרי... במיוחד אם רק מעטים מצביעים".
כחודש לאחר ש-22 אנשי הוועד המנהל של פיפ"א הצביעו לטובתה של קטאר, ברוב של 14 קולות מול שמונה - הודיעה קטאר כי החלה לבחון רכישת מטוסי קרב צרפתיים. באפריל 2015 היא השלימה את העסקה כשקנתה 24 מטוסים תמורת 7 מיליארד דולר, עם אופציה לרכישה של 12 נוספים.
***
בלאטר נולד בעיירה האלפינית הקטנה ויספ (7,500 תושבים), המרוחקת כשעתיים נסיעה ברכבת מציריך. הוא קתולי מאמין, וחזר לעיירה השבוע על מנת להשתתף בטקסי "יום כל הנשמות". אביו עבד במפעל כימיקלים, וביתו היחידה, קורין, עדיין גרה שם ומלמדת אנגלית. יש לו נכדה בת 14, ובלאטר מודה שהבעיות שלו פגעו בה בצורה קשה. "היא סובלת יותר ממני", הוא אומר.
כשאני שואל אותו מה הוא חושב על פלאטיני - הוא מתרווח בכיסא, לוקח נשימה, ואז פוצח בתגובה דיפלומטית מאולצת. "פלאטיני היה כדורגלן טוב במיוחד. הוא בחור טוב. הוא יכול להיות יורש טוב שלי". הצרפתי עדיין נמצא במירוץ לנשיאות פיפ"א, אבל הקמפיין שלו נחבל משמעותית לאחר שהושעה גם הוא על-ידי ועדת האתיקה של פיפ"א מפעילות בכדורגל, ביחד עם בלאטר - לאחר שנודע על תשלום בסך 2 מיליון פרנקים שווייצרים שהגיע מפיפ"א אל חשבון הבנק שלו ב-2011, עבור עבודה שבכלל ביצע בתחילת העשור הקודם. "על-פי החוק בשווייץ, לא חייבים חוזה כתוב", מסביר בלאטר את עניין הכסף שעבר לפלאטיני ללא חוזה כתוב מתועד, ומוסיף שגם לא נדרשים עדי ראייה. הוא לא טועה: החוק השווייצרי לא אוסר על חוזים בעל-פה, אבל אני מעלה נקודה אחרת: זו הרי לא הדרך בה אמורה להתנהל חברה גדולה. "אבל אנחנו לא חברה, אנחנו מועדון", הוא מגיב. כשאני שואל אותו למה פיפ"א לא דיווחה על התשלום הזה, הוא מעביר אותי לשאלה הבאה. למרות מס השפתיים שלו לפיו פיפ"א צריכה לעבור רפורמות, וש"מספר דברים חייבים להשתנות", הוא לא משנה את דעתו לגבי תרבות לחיצות הידיים, טובות ההנאה והעסקאות הסודיות: "השיטה לא פסולה", הוא אומר, ומוסיף כי אם היה נותנים לו להישאר נשיא - "פיפ"א הייתה צועדת בדרך הנכונה". מחליפו, כך הוא מאמין - לא צריך לנסות לשנות את מה שהוא בנה בארגון.
אני שואל אותו על ענייני הכסף, האשמות השוחד והשחיתות - שהצליחו כולם לפסוח עליו במהלך השנים. האם הוא, או מישהו מטעמו, העבירו אי-פעם מזומנים על מנת לקבל את תמיכתם של מי מחברי פיפ"א? הוא מכחיש הכל תוך כדי שהוא מערב הורים: "יש לנו עיקרון במשפחה שלנו: העיקרון הבסיסי הוא לקחת כסף רק אם אתה מרוויח אותו; העיקרון השני: אף פעם אל תיתן כסף למישהו כדי לייצר לעצמך יתרון; והשלישי: אם אתה חייב כסף - שלם את חובותייך. אלו העקרונות שאני נצמד אליהם מאז גיל 12. לכן אני טוען שהמצפון שלי, בכל הקשור לכסף - נקי לחלוטין".
האם הוא איש עשיר? הוא טוען שלא, ושכל הכנסותיו מגיעות משכרו בפיפ"א. על כמה עומד שכרו? הוא מסרב לחשוף, כיוון שההתאחדות העולמית מפרסמת את שכר ההנהגה שלה רק בסכומים כוללים; בשנה שעברה היא שילמה 39.7 מיליון דולר ל"אנשי הניהול הבכירים" שלה. "מה אני עושה עם הכסף שלי? לבת שלי יש דירה, לי יש דירה, אחת פה ואחת שם. זה הכל. אני לא מבזבז כסף רק כדי להראות שיש לי. אם אתה מסתכל על האנשים הכי עשירים בשווייץ - אני לא מגיע אפילו לטופ 3,000, כי לכולם יש יותר מ-25 מיליון דולר".
מה לדעתו היו ההישגים הבולטים ביותר שלו בפיפ"א? לדבריו - "פרויקט גול", שתרם מיליוני דולרים למדינות העניות ביותר בעולם שם נבנו למעלה מ-700 מתקני כדורגל מאז 1998; וההחלטה לבצע רוטציה בין היבשות המארחות את גביעי העולם, ובמיוחד להביא אותו לאפריקה ב-2010. את השאלה שלי האם כספי הפיתוח הללו לא שימשו פלטפורמה נוספת להעברת כספים לידי עסקני כדורגל מושחתים, הוא מנפנף: "יש אחוזים מסוימים מהכספים, אולי 2% או 3%, שלא 'עבדו'". הצלחתו לשמור על אחיזת הברזל בפיפ"א נובעת גם מהתמיכה שקיבל ממדינות אפריקה, אחריהן חיזר בהתמדה. צילו של הקולוניאליזם עדיין מוסיף להתקיים, כאשר עסקני כדורגל אפריקאים מרגישים כי האירופים מתייחסים אליהם כסוג ב'. בלאטר, מנגד, הוא תומך ווקאלי בלתי מעורער של הכדורגל האפריקאי ועבד באופן בלתי נלאה על מנת להביא את המונדיאל אל דרום אפריקה. בלאטר גם הצליח להביא הצלחה מסחרית לפיפ"א: בארבע השנים שהסתיימו במונדיאל 2014 בברזיל - הארגון רשם הכנסות שיא של 5.72 מיליארד דולר.
להשקפתו, הוא ברא מעגל קסמים: פיפ"א עוזרת לילדים במדינות מתפתחות לשחק כדורגל באמצעות בניית מגרשים, ואז קוצרת את הפירות כשהם חוזרים הביתה וצופים במשחקים הגדולים בטלוויזיה. העבודה הזאת, הוא מתעקש, לא יכולה להיחרב: "המוניטין שלי הרוס, כיוון שהותקפתי, ונקבע כי אני אחראי על הכל. אבל זה לא יפגע במורשת שלי". בדיעבד, הוא תוהה האם לא היה עדיף מבחינתו לפרוש לאחר ההצלחה של המונדיאל ב-2014 בברזיל.
כשאני שואל אותו על תיק ISL, במסגרתו נחשף ב-2008 כי סוכנות הספורט, שנוסדה על-ידי הורסט דאסלר מאדידס, שילמה שוחד של 138 מיליון פרנקים שווייצרים לבכירים מעסקני פיפ"א - הוא מסרב להתייחס לנושא. הוא לא נמצא אשם בעבירה כלשהי, לדבריו. אני מעלה גם את שאלת התיק מ-2006, במסגרתו פיפ"א שילמה פיצויים בסך 90 מיליון דולר למסטרקארד בגין הפרת חוזה - לאחר שהעדיפה לחתום על חוזה חסות יוקרתי יותר עם ויזה. "לא היינו מאוד-מאוד חכמים", מודה בלאטר. "זה לא היה בסדר. אבל לפעמים עושים טעויות בגלל שעובדים קשה. אי אפשר לתלות אנשים".
***
לאחר שסיימנו עם השאלות המציקות על הונו, השחיתות והחשאיות בפיפ"א, הסקנדלים - בלאטר נרגע. הוא מאמין שיותר מאשר הוא ביצע עוול - נעשה לו עוול. הוא חוזר על כך שיש לו מעט שליטה על התנהגותם של אנשי הוועד המנהל של פיפ"א, שלא ממונים על-ידו, אלא על-ידי שש קונפדרציות הכדורגל היבשתיות. "חרטות? אין לי כאלו", הוא אומר. "החרטה היחידה שיש לי היא שלדעתי הייתי מאוד נדיב במהלך חיי בתוך הכדורגל, חשבתי שאנשים הם טובים, וברוב המקרים גיליתי שנפלתי למלכודות שלהם".
בינתיים, הוא מוחה על כך ששווייץ לא מגינה עליו. "אני אזרח שווייץ. אפילו הייתי חייל! פיקדתי על חוליה של 3,500 איש. שירתתי את המדינה שלי!", הוא אומר בהתייחס לשירותו כקצין בכיר ביחידת האספקה של הצבא במהלך המלחמה הקרה בשנות השישים.
כיום כבר נותרו לו מעט מאוד בעלי ברית. הוא אומר שהוא יכול לספור על כף יד אחת את מספר החברים שהוא יכול להתקשר אליהם ולקבל מהם עצות. הוא מודה שהמוניטין שלו נהרס לחלוטין. אבל הוא לא באמת יכול להפסיק, והוא עדיין גאה במפעל חייו: "האם מישהו אחר היה יכול לעשות את זה? רק אם הוא היה טיפש מספיק כדי להקדיש את כל חייו לכדורגל. אבל זה קשה למצוא אנשים שהיו בתוך המשחק לא רק עם הגוף שלהם, המוח שלהם או הלב שלהם - אלא גם עם הנשמה".
אנחנו לא מזמינים קינוח ומסתפקים בכוס אספרסו וכמה פטיפורים. בלאטר מחכה לערב, אז בת זוגו, לינדה באראס בת ה-51, תגיע בטיסה מז'נבה להיפגש איתו. בלאטר מרוצה מהסיטואציה: "המרחקים לא פוגעים בקשר שלנו", הוא אומר. "אולי זה אפילו עדיף עבור אדם שמקדיש את כל חייו לכדורגל. כשאתה 100% בתוך העבודה שלך, אז אפילו אם אתה איש רחב-לב - בזמנים מסוימים האדם שגר איתך לא יכול להיות מרוצה".
ואז הוא נעמד, ולפתע הוא שוב נראה קטן ושברירי. הוא חותם על כדור-רגל, לבקשת מנהל המשמרת במסעדה; ואז נעלם אל תוך מרצדס שחורה.