אהוד גרף / צילום: תמר מצפי
אהוד גרף מבקש שכשאתם מאזינים לרדיו, באמת תקשיבו. "זו בעיה בינלאומית", מגדיר זאת גרף בריאיון ל"גלובס", "מה שקורה ללא מעטים מאיתנו זה שהם לא באמת מאזינים. הם במקרה הטוב רק שומעים. אנשים עושים עבודות תוך כדי, והם לא באמת מקשיבים קשב טוב למה שנאמר ברדיו, וכתוצאה מזה הם פוסחים על חלקים שלמים של מידע ומפספסים הברקות בתחום העריכה האינטליגנטית. יכול להיות שזה פחות קורה בזמן נהיגה, בהנחה שהנהג יושב לבד".
- אבל קשה לשבת מול מקלט הרדיו ולהאזין האזנה מלאה, במיוחד היום, כשיש לכל אחד סלולרי, טאבלט, וואטסאפ ופייסבוק.
"זה היה נכון עוד לפני שהמציאו את החיות האלה. אנשים אוהבים לדבר עם השידור. יש פה משהו עקום. קח למשל את הדפוס הקיים יובלות במוזיאונים, יש שם שקט. וזו אמנות פלסטית, לא צריך להקשיב, ובכל זאת השתרר דפוס כזה. דווקא במדיומים האלה, של רדיו וטלוויזיה, אנשים, במקום להקשיב, פשוט מתחילים 'לדבר עם' ו'לדבר על' עם מי שלידם, והולכת לאבדון אינפורמציה חשובה".
- אז מה אתה מציע?
"זה נשמע מאוד מוזר, אבל צריך להחדיר לתודעתם של אנשים את העובדה הבסיסית שהכלי מבקש למסור מסר, וכדי לקבל את התמונה המלאה, צריך להקשיב. אולי זה פשטני, אבל הייתי ער למקרים בהם אנשים לא היו מרוכזים שכשהאזינו לחדשות והפכו את הידיעה על פיה. זה די מתסכל, כי מושקעת בכל דקה המון מחשבה ועשייה".
"סירבתי להמון הצעות"
מגבלות המדיום המודפס לא מאפשרות להעביר את הקול העמוק והייחודי שבו נאמרים הדברים. גרף, 67, העיתונאי והקריין הוותיק, איש גלי צה"ל, יקבל בשבוע הבא מאגודת העיתונאים בתל-אביב פרס מפעל חיים בערב הרדיו שיתקיים במסגרת כנס אילת ה-9 לעיתונות 2015.
"גרף הוא דמות רדיופונית שהפכה לשם נרדף לתחנה בארבעת העשורים האחרונים", נכתב בהסברים להענקת הפרס. "הוא מוכר בציבור בעיקר כקריין חדשות, מהפינה '60 שניות על' וממשדרים רבים, אולם עיקר תרומתו לתחנת השידור הציבורית התמקדה בשמירה ובטיפוח תוכניות דוקומנטריות איכותיות".
כבר שנתיים שגרף הוא גמלאי, ובימים אלה הוא לומד לדוקטורט בתקשורת. את קולו אפשר לשמוע עדיין פעם בשבוע כשהוא מגיע להקריא חדשות, ובשלל הפרסומות שהוא מקליט למדיומים השונים.
"עצם הקול המזוהה לא תמיד מסייע", הוא אומר, "לעיתים השיוך התחנתי מחייב לאמות-מידה של התנהלות והתנהגות. במשך הרבה מאוד שנים הייתי מקבל הצעות לפרסומות שהמשותף לכולן היה שהן היו '20 שניות על', '30 שניות על', ולא יכולתי להיענות לזה. זה לא אתי. זה היה לנצל את השיוך בתחנה צבאית ציבורית לצרכים מסחריים, וסירבתי להמון הצעות. גדלתי על יסודות של שידור ציבורי, ויש כמה פרמטרים שמחייבים התנהלות הנוגעת לתחומי תחנת השידור. עכשיו אני כבר מסכים לעשות את זה, כי '60 שניות על' כבר לא קיימת".
הפינה המיתולוגית אותה ערך גרף וגם הגיש בקולו הרועם העבירה לציבור דקה של מידע כללי ואנקדוטלי, כזה שמאפשר לאחסן בזיכרון ולשלוף בארוחת ערב בכדי להדגים כישורי ידע עליונים על חבריך.
"אני עשיתי את זה מ-1984 עד 2013", הוא מספר. "לא יודע מה היו השיקולים להפסיק את הפינה. אני פרשתי לגמלאות, ומן הסתם הגורמים מקבלי ההחלטות הגיעו למסקנה שעדיף לא לחפש מחליף או מחליפה לפינה אלא ליצור פינה חלופית".
- סמוך לעזיבתך בוצעו כמה שינויים בתחנה, ובין היתר קוצץ זמן השידור שלך במבזקים, והוחלט שאנשים צעירים יותר יקריינו.
"היו שינויים שלא היו בסופו של דבר מז'וריים. אחריהם המשכתי לנהל את מחלקת האומר ולהגיש חדשות, כפי שאני עושה גם היום. בסופו של דבר לא חל שינוי ממשי".
- נפגעת מהאופן שבו נעשו הדברים?
"חשבתי ביני לבין עצמי, שוחחתי עם מי שהיה צריך, ולשמחתי נתקלתי בפתיחות וברצון טוב. העובדה היא שאני ממשיך לשבת מול מיקרופון החדשות".
גרף נולד בשם אדוארד יעקב גרף בעיר קטוביץ' בפולין. כשהיה בן כמה חודשים עלתה משפחתו ארצה, ולימים החליטה אמו, בעצה אחת עם הגננת, לעברת את שמו ל"אהוד". הוא גדל בחולון, ואת שירותו הצבאי עשה בשנות ה-60 בגלי צה"ל ונשאר בה עד לפרישתו. "קרוב מאוד ל-50 שנה, גם אני חשתי פתאום בהלה מהמספר", הוא מודה.
- איך יצא שהמשכת כל השנים הללו בתחנה?
"פה ושם בדקתי אפשרויות, ולתקופה קצרה מאוד אפילו עבדתי ככתב ב'מבט' בערוץ 1. אופציות אחרות נבדקו, אבל הן לא נראו מספיק יציבות או מבוססות, ומעל מעבר, יותר ויותר ככל שצברתי שנים וניסיון וידע והיכרות עם המכלול הגל"צי, העדפתי לנהל וריאציות מעניינות פה ולנסות ולפתח דברים בתוכה".
"תרבות טכנולוגית שונה"
לאורך השנים גרף עשה כמעט הכול בתחנה - החל מכתבות, דרך עריכה והגשה של תוכניות תיעודיות. "השארתי בארכיון התחנה כ-150 תוכניות תיעודיות. הפקתי והנחתי דיונים, קיימתי ריאיונות אחד על אחד, והעברתי שידורים חיים מאירועים ממלכתיים, צבאים ואחרים", הוא מספר. מעבר לזה הוא ניהל את מחלקת האומר והתעודה, שבמסגרתה ניסה לדבריו "לקיים תחזוקה מתמשכת לתוכניות איכות". בעיקר, חינך לאיכות עיתונאית ודוקומנטרית מאות חיילים צעירים שעברו תחת ידיו.
- יש הבדל בדורות בין החיילים שפגשת לאורך השנים בגלי צה"ל?
"המשותף בכל המחזורים שהגיעו הוא ש-20 אמנם היה הגיל הכרונולוגי שלהם, אבל זה מאוד מטעה מבחינה מנטלית - למעשה קיבלנו במידה רבה אנשים בני 30. יש להם הרבה בשלות, לצד הרבה שובבות ובושריות, ולפעמים הם גם אהבו לעשות שטויות. אבל זה לא נגמר בזה - חיילי גלי צה"ל הם אנשים עם יכולת ראייה רחבה, השכלה רחבה, הרבה מעבר לממוצע. שנים רבות לאחר שהאנשים האלה סיימו, אתה רואה לאן הם הגיעו, ולא רק בתקשורת".
- ומה בכל זאת השוני?
"החיילים הנוכחיים הם בני שכבה שגדלה בתרבות טכנולוגית שונה לגמרי, ואנחנו לא מבינים עדיין לגמרי את השוני הזה עד הסוף. זה דור שיכול להשיג מידע באופן אחר לגמרי מהאופן שאנחנו היינו צריכים להשיג אותו, וזה לא בהכרח דבר רע".
- לאורך השנים דיברו לא אחת על המונוכרומטיות של גלי צה"ל, ובשנים האחרונות רק ראינו גיוון תרבותי וחברתי בחיילים שמרכיבים אותה. זה טוב שגלי צה"ל משנה את פניה?
"גם בשנים הרבה יותר רחוקות, בניגוד לתדמית, ראיתי אנשים ממגוון רקעים ותרבויות. פעם זה היה רנדומלי, היום זו גישה מושכלת. אני רואה בכך ברכה רבה מאוד. אם אתה חושב שרק עכשיו החלו להגיע אנשים שומרי מצוות, זה פשוט לא נכון. עוד בשנות ה-80' היו כאלה. כשאני הייתי חייל התחנה הייתה מאוד מצומצמת וקטנה, אבל מהר מאוד הגבולות היטשטשו.
"באשר לאיזור הגיאוגרפי, רוב-רובם של החיילות והחיילים במחלקה שלי היו ממחוזות הרבה יותר רחוקים - הצפון הרחוק, מאשדוד, ירושלמים, ממש לא תל-אביב. אפשר לספור את התל-אביבים על יד אחת".
- מה אתה חושב על הניסיונות שבאו לאורך השנים לסגור את התחנה או להתערב בתכניה?
"היו ניסיונות לסגור את התחנה, שהסתיימו תמיד בהמשך קיומה של התחנה. גלי צה"ל היא תופעה מאוד ייחודית לא רק בארץ, אלא בעולם. אבל צריך לבדוק את התוצר, ההשפעה והתועלת. להערכתי, כשבוחנים לאורך עשרות השנים את התרומה התרבותית המצטברת, רואים שהתחנה יודעת לנתב את עצמה בצורה מושכלת נכונה ואחראית ציבורית. היא עושה את זה בכל מיני תחומים, גם באקטואליה, גם בתרבות, גם באומר וגם במוזיקה ובבידור".
- אולי בכל זאת היא פיספסה, אם עולות טענות כל הזמן על התעלמות מקבוצות באוכלוסייה?
"אתה מדבר עם אדם שאיננו בודד בתפיסתו בגלי צה"ל, אני חלק מקבוצה לא קטנה של אנשים שרצתה מאוד לשקף את המכלול האזרחי בתוך העשייה הרדיופונית והתשקיף שהרדיו היווה למרקם החברתי בישראל. השדרים של גלי צה"ל עושים עבודה עיתונאית ראויה מאוד, על-פי האינטרס הציבורי. יכול להיות שחלק מהתגובות הן מיידיות ורגשיות, ולכן קשה לדון אותן, ואולי לא מלמדים די הצורך איך לצרוך תקשורת, ואולי לכן יש טענות. באשר לגלגלצ - יש עובדה בנאלית, והיא שיש האזנה אדירה לגלגלצ, אז אולי מי שמבקר הוא זה שמפספס משהו?".
- אתה מאזין לרדיו האזורי?
"פה ושם כן, אני חושב שבחלק מהמקרים התוכניות עומדות ברמה גבוהה. בחלק מהמקרים אלה תוכניות טובות מסוגן שמיועדות לקהל מאוד רחב ומדברות בעניינים שהם מאוד ארציים, וטוב שכך".
- מה דעתך על רמת העברית שם?
"בקול ישראל ובגלי צה"ל יש הקפדה גדולה מאוד. יחד עם זה, אני לא חסיד של שפה מאוד הדוקה בכל תנאי. אני לא שולל ניבים וסלנג ולא התבדחויות ומשחקי מילים. מותר לזה לחלחל. לא צריך כמובן לרדת לתחתית החבית ולשגות בין זכר לנקבה, אבל לא צריך את הרדיו האולטרה-מקפיד מימי ילדותי, שכבר מזמן אין לו מקום".
- ודאי אתה מתקשה להזמין פיצה או להתקשר למוקד שירות הלקוחות של חברת התקשורת מבלי שיזהו מיד את קולך.
"יש מי שאומרים, 'אוי, אתה נשמע כמו מישהו שעובד ברדיו', ולפעמים פשוט כשמזהים שזה אני. זה נעים, אבל זה לא מסחרר לי את הראש, אני משתדל כל חיי המקצועיים לא לאבד פרופורציות".
אהוד גרף
גיל: 67
מצב משפחתי: נשוי למומחית לרפואת ילדים + 3 בנות
השכלה: בעל תואר שני בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה, בשנה הזו החל דוקטורט בפועל בתקשורת
מגורים: קריית אונו
רזומה: 5 עשורים בגלי צה"ל בתפקידים שונים של כתב, עורך, מפיק, מנחה, קריין, שדרן, מדריך ומנהל מחלקה
תוכניות בולטות: הגיש במשך 10 שנים את "קולה של אמא", שימש כראש מחלקת "האומר והתעודה" בתחנה והיה אחראי על יותר מ-150 תכוניות תעודה, היה אחראי על תוכניות כמו "שעה היסטורית", "שאלות אישיות", "ספרים רבותי ספרים" ו"חכמים בלילה". היה אמון גם על שידורי התחנה בימי הזיכרון. מזוהה מאוד עם הפינה המיתולוגית "60 שניות על"
פרסים: זכה 7 פעמים בפרס מפקד גלי צה"ל, פרס בני ברית לעיתונות, פרס מטעם הסוכנות היהודית ואגודת העיתונאים ואות מצטיין מהרמטכ"ל