הסיטי של לונדון / צילום: בלומברג
חילה חש דקירות באצבעותיו, באמות ידיו ובבהונותיו. לאחר מכן נתקף שיתוק מנטלי. "לא הייתי מסוגל בכלל לחשוב איך להחליט", מספר מנהל לשעבר במגזר הבנקאות. "קפאתי לגמרי. הרגשתי שהאיי.קיו שלי צנח ב-50 נקודות". לדבריו, הטריגר לחרדה ששיתקה אותו היה דרישות לא ריאליסטיות בעבודה. "זה שלא החלטתי רק החריף את זה עוד יותר, מכיוון שכבר לא תפקדתי".
ואולם הבנקאי הזה מהסיטי של לונדון, שביקש לשמור על עילום שם, ניסה להסתיר את דאגתו מחשש שמעסיקו יגיע למסקנה שהוא לא מתאים לתפקיד. התרבות ששררה במשרד שלו הייתה: אל תמשוך תשומת לב לעצמך, תעבוד קשה, אל תודה בשום חולשה. הוא רצה להיראות עובד יעיל ובעל כושר עמידות. אנשים הבחינו שעבודתו - ולא בריאותו הנפשית - נפגעה. "מכיוון שתמיד הייתי 'נער הפלא', פשוט קרסתי כשהבוס שלי נזף בי". הוא חשש שהוא פשוט תרמית מהלכת, ואף שקל להתאבד. זה היה ב-2014.
בעקבות טיפול פסיכיאטרי הוא שב למעגל העבודה, ונהפך מומחה באיתור סימני חרדה אצל אנשים אחרים. "ייתכן שהמאפיינים שתורמים למתח הנפשי הם אותם המאפיינים שבזכותם הגיעו האנשים השאפתנים לתפקידים שלהם: הרצון למצוא חן בעיני אחרים, הפרפקציוניזם, הצורך להיות חזק ולעמוד על המשמר באופן קיצוני מחשש להופעתו של איום כלשהו", אומר הבנקאי.
המקרה שלו הוא דוגמה קשה במיוחד לחרדה ולמתח הנפשי שחווים העובדים, ושמהם כבר אין המעסיקים יכולים להתעלם. מדובר בתופעה עולמית, ובבריטניה לבדה נרשמה עלייה של 24% בתקופה שבין 2009 ל-2013 במספר ימי המחלה בגין "מתח, דיכאון וחרדה", על פי הדוח האחרון של מינהל מערך הרפואה הציבורית. הנתונים הסטטיסטיים מבהילים: דוח שפרסם השנה בית הספר למינהל רוטמן בטורונטו מראה כי 41% מהעובדים במגוון מגזרים דיווחו על רמות גבוהות של חרדה.
הגידול במספר העובדים הסובלים מחרדה מיוחס לעתים קרובות לסגנון העבודה המודרני. המערבולת הבלתי-נפסקת של הודעות טקסט, אימיילים וציוצים משבשת את פעולת המוח שלנו ומפריעה לנו לישון. הרובוטים נמצאים בשימוש גובר ומאיימים לגזול מאתנו את מקומות עבודתנו. טכנולוגיות חדשות צצות באופן מפתיע והורסות חברות מבוססות. מקום העבודה אינו נראה בטוח. הקשרים עם מקום העבודה נתפסים כרופפים. ציפיות תוחלת החיים המקצועיים השתנו. העבודה, שבעבר נחשבה פעילות שאותה עושים בתמורה לכסף ומעמד, נהפכה פעילות שאמורה כעת לספק לנו הגשמה עצמית. והתוצאה? אנחנו סובלים מתחושות של אי-נוחות, פחד ודאגה. "לאחר 10 שנות שיבושים, קיצוצים ופיטורים, החרדה בקרב העובדים הגיעה לרמה גבוהה מאוד", אומר ביל ג'ורג', עמית בכיר בבית הספר לעסקים בהרווארד.
האבחנה
חרדה מתוארת בדרך כלל כתחושה של אי-נוחות, דאגה או פחד. כשהיא מחריפה, היא עלולה לפגוע בתפקוד. יש אנשים שרגישים יותר לחרדה מאחרים בתקופות שונות של חייהם. החרדה אינה תחושה שניתן יהיה אי-פעם למגר אותה לחלוטין, ולעתים היא אף יכולה לסייע לנו לשפר את ביצועינו. אבל רמה גבוהה מדי של חרדה עלולה לשחוק אותנו, ואף לגרום לצריכה מופרזת של אלכוהול וסמים.
היעדרות מהעבודה היא רק אחת מהבעיות שעמן מתמודדים המעסיקים. אובדן הפריון - מצב שבו העובד נוכח פיזית בעבודה אך נעדר ממנה מהבחינה התפקודית - מהווה גם הוא בעיה. זה קורה כשעובדים מגיעים לעבודה, אך מתפקדים מתחת לרמה הנדרשת בגלל בריאותם הרעועה. מחקרים מצביעים על כך שמגמה זו נפוצה בעיקר בקרב עובדי צווארון לבן, וכי העלויות עלולות להיות גבוהות. אחד הדוחות מעריך כי תופעת העובדים ה"נעדרים" למרות נוכחותם הפיזית במקום העבודה - כולל כל הבעיות הרפואיות והנפשיות - נגסה 2.7% מהתמ"ג של אוסטרליה ב-2010. על פי מחקר שהתפרסם השנה ב-Journal of Applied Psychology, "החרדה פוגעת ביכולתם של אנשים לעבד אירועים בעת התרחשותם של אירועים אלה, והדבר מוביל לביצועים גרועים יותר". בתגובה לתופעה, משיקות חברות תוכניות לסייע לעובדים להתמודד טוב יותר עם מתח נפשי וחרדה. גם במגזרים סופר-תחרותיים, כמו שירותים פיננסיים וטכנולוגיה, מתפתחת הבנה גוברת כי קידום הרווחה הנפשית של העובדים טוב לרווחים.
הסיבות
ד"ר מייקל סינקלר, פסיכולוג בסיטי של לונדון, מזהה מספר "אדיר" של בנקאים ועורכי דין עם חרדה שנגרמת מהעבודה. "הם עובדים בקצב חסר רחמים. כל הזמן יש לחץ, וקיימת תרבות של תקשורת בלתי-פוסקת באמצעות הדואר האלקטרוני", אומר סינקלר. עם זאת, הוא מאמין כי מבחינת החברות קיימת בעיה גדולה יותר: חרדה כזאת עלולה להיות מידבקת. "הפחד של החברה מכישלון יוצר פחד זהה בקרב העובדים, וכך נוצרת 'מחלה של חברה', ותרבות של חרדה", אומר ד"ר סינקלר. "למרבה האירוניה, זה מוביל בדיוק לתוצאה שאותה מנסים למנוע, ופוגע ברווחים".
הטכנולוגיה משחקת תפקיד של גורם תורם, מסביר נייג'ל ג'ונס, עורך דין ואחד ממייסדי "הברית לבריאות נפשית בסיטי של לונדון", ארגון שלא למטרת רווח למען עובדי השירותים הפיננסיים בלונדון. הוא מאמין כי האינטנסיביות של החרדה גברה מאז הוא עצמו החל את הקריירה שלו לפני 30 שנה. "הלקוחות דורשים יותר במונחי מהירות ואיכות. יש יותר לחץ בעבודה, והסיכון לפתח חרדה גבוה יותר", אומר ג'ונס. לדבריו, 27 מעסיקים בסיטי הצטרפו לארגון שלו תוך שנתיים. "הציפיות לתגובה מהירה ללקוח גברו, אך הציפיות לעבודה איכותית לא ירדו".
ג'נפיירו פטריליירי, פרופסור עמית להתנהגות ארגונית בבית הספר למינהל עסקים אינסיאד, טוען כי עליית המדיה החברתית הייתה הטריגר לתופעה הידועה כ"פחד קהל תמידי גם כשאין קהל פיזי". פחד זה גורם לאנשים לחוש פגיעים. אנחנו סובלים מזה שאנחנו "תמיד מחוברים", טוען פטרטיליירי.למרות שהאבטלה בבריטניה צנחה לשפל של שבע שנים, נרשם גידול במספר החוזים קצרי הטווח ובאי-הביטחון התעסוקתי הכללי בקרב מיליוני בני אדם - החל בעובדי ייצור פלדה וכלה באחיות ובנקאים.
יש הטוענים כי לא ניתן לחשב את המידה שבה משפיעים הטכנולוגיה המשתנה ותנאי התעסוקה על הגידול במספר מקרי החרדה. "הניסיון להשוות באופן ישיר את רמות החרדה בעידנים שונים הוא משימה בלתי-אפשרית", אומר סקוט סטרוסל, מחבר 'עידן החרדה שלי'. "למרות ממצאי הסקרים והנתונים הסטטיסטיים המודרניים על העליות והירידות ברמות השימוש בסמי הרגעה, אין שום מכשיר קסם שיכול למדוד חרדה באופן שגובר על הסממנים התרבותיים הייחודיים הנובעים ממיקום גיאוגרפי ותקופה היסטורית".
יש אנשים שבעבורם הפתרון הוא להגביר את השליטה בלו"ז העבודה שלהם, או להפוך לעצמאים. אבל גם זה עלול להיות חרב פיפיות, לדברי בארי שוורץ, פרופסור לתיאוריה ופעולה חברתית בקולג' סוורת'מור בארצות הברית. "יש צד אפל לכל החופש הזה ממגבלות, לכל הדגש הזה על הפרט כיוצר העולם של עצמו וכמעצב הגורל של עצמו", כותב הפרופסור. "זה מותיר אנשים במצב של חוסר יכולת להחליט מה לעשות ומדוע".
במועד מוקדם יותר השנה אמרה שרה הורוביץ מאיגוד הפרילנסרים בארה"ב ל'פייננשל טיימס': "אם אתה מנהל תוכניות בריאות לעובדי כרייה, אתה חייב להיות מומחה למחלת ריאות חסימתית כרונית. אם אתה מנהל תוכניות בריאות לעצמאים, אתה חייב להיות מומחה לחרדה". גאדג'טים חדשים - שרבים מהם מושקים כמכשירים שמאפשרים חיסכון בזמן - מערערים תמיד את שיווי המשקל של העובדים. בריגיד שולטה, מחברת 'המומים: עבודה, אהבה ומשחק כשלאף אחד אין זמן', מדגישה כי אפילו המצאת העיפרון גרמה לחלק מהאנשים לחוש כי הידע והמידע מתקדמים בקצב מהיר מדי."אנשים חשים שקצב הזמן מואץ, שהדרכים הישנות והמוכרות לחיות ולעבוד עוברות מהעולם ומוחלפות במשהו זר ולא-ודאי", אומרת שולטה.
מה שמשתנה הוא מודעותם של העובדים לבעיה. ב-2007 לקה ג'ון בינס, לשעבר שותף בחברת שירותי הייעוץ המקצועי דלויט, בחרדה ובדיכאון. "הייתי מסתכל על האימיילים שלי בהנחה שאם אפתח אותם, יהיו בהם חדשות רעות". גם צלצול טלפון עורר אצלו את תחושת האימה הזאת. הוא מספר כי באותה העת עדיין לא נוצרה התרבות שמאפשרת לאנשים לדבר בחופשיות על החרדה שהם חשים במקום העבודה. כיום הוא יועץ עצמאי לבריאות הנפש, ולקוחותיו כוללים את דלויט. שינוי גישה זה משקף מודעות רחבה יותר לבעיות, אך גם את חשש המעסיקים מפני צעדים משפטיים אפשריים מצד העובדים. בחברות בעלות רקורד גרוע בתחום בריאות הנפש של העובדים, יש גם חששות נוספים לגבי המותג והמוניטין, ואפילו לגבי גיוס עובדים.
צעדי מניעה
תוכניות לקידום הרווחה הנפשית של העובדים התרחבו מאוד בהיקפיהן - החל בתמיכה כספית וכלה בקווי חירום לייעוץ פסיכולוגי. על פי דוח שפרסמה חברת הייעוץ איביסוורלד, ב-20 השנים האחרונות נרשם גידול של יותר מפי שניים בשיעור החברות האמריקאיות שמפעילות תוכניות כאלה, וכעת הוא מגיע ל-74%. היועצים, שאותם שוכרים מעסיקים החוששים מירידה בפריון, הם חלק מתעשייה לא-רשמית שנוצרה כדי להיאבק בחרדה ובמתח הנפשי במקום העבודה.
mindfulness meditation - המו*דעות שנוצרת מהתבוננות בחוויית הקיום בכל רגע ורגע, לדברי חסידי המדיטציה הזו - כבר אינה נחלתם הבלעדית של נזירים בודהיסטים ותלמידיהם. גם מנכ"לים מבצעים אותה כיום. גוגל, אפל וסוני נמנות עם החברות שמפעילות תוכניות "קשיבו*ת" כדי לעודד את העובדים לעשות מדיטציה ולהתרכז כדי לעודד את הפריון ואת שביעות הרצון מהעבודה בקרב העובדים. גם 'חוסן' נהפך מונח שגור בקרב המעסיקים.
חברת שמתמחות בגמילה דיגיטלית מייעצות לעובדים כיצד להפסיק לסבול מהפרעות האימייל, הודעות הטקסט והטוויטר. הן מציעות ריטריטים (קורסים המתקיימים בשתיקה) למנהלים סחוטים מעייפות, כמו למשל הריטריט קאמפ גראונדד בארה"ב, או מספקות יועצים שמסייעים לעובדים לפתח התנהלות יעילה מול המכשירים הטכנולוגיים שברשותם. עם זאת, לא יהיה זה נכון ליצור את הרושם שעובדי החברות נהנים משפע של סיוע במאבק עם החרדה. CIPD, איגוד מקצועי בתחום ניהול משאבי אנוש, גילה בעת האחרונה כי 60% בלבד מהארגונים בבריטניה נוקטים צעדים לאיתור ולצמצום המתח הנפשי במקום העבודה.
תמיד קיים הסיכון כי יוזמות לקידום רווחתם הנפשית של העובדים יהפכו לסימון אוטומטי של רשימות בידוק שחיברו מנהלי משאבי האנוש. מחלקות בעלות מחויבות לקידום בריאות נפשית איתנה עלולות לעמוד בסתירה למציאות היומיומית של עובדים במחלקות אחרות. נוסף על כך, תוכניות כאלה עלולות להניב את התוצאה ההפוכה אם העובדים יפתחו את החשש שלא יעמדו במטלה של פיתוח קשיבו*ת.
"אם אתה מציע שיעורי קשיבות או תוכניות רווחה נפשית, זה כמו להגיד שהסיבה לחרדה נמצאת אצל העובד עצמו, ולכן גם הפתרון צריך להיות בידי העובד. זה באמת לא הוגן", אומרת שולטה. לדבריה, תוכניות תאגידיות רבות מחמיצות את מטרתן. "כן, תנו לאנשים את הכלים להתמודד עם מתח נפשי וחרדה, אבל המנהלים והחברות צריכים להכיר גם באחריות שלהם להיווצרות הבעיה". הנחיות החברה לכבות את המכשירים הטכנולוגיים, למשל, יכולות לחסוך מהעובדים את התחושה כי הם נושאים באחריות לסירובם להשיב לאימיילים בשעת לילה מאוחרת.
חשוב לעודד את העובדים לחלוק את חוויותיהם. "הברית לבריאות נפשית בסיטי של לונדון" מקווה כי אם ישתכנעו בנקאים ועורכי דין בכירים לדבר על חרדותיהם, ישים הדבר קץ לרתיעתם של עובדים אחרים לפנות לעזרה בהתמודדות עם החרדות שלהם. "אנשים חושבים שכולם חסינים מפני כל הרגשות האלה", אומר בינס. "הרבה אנשים מצליחים מאוד סובלים מחרדה. יש עוד דרך ארוכה לפני שניתן יהיה לגבור על האסוציאציה בין חרדה לבין חולשה".
עובד הבנק לשעבר, שעיסוקו הנוכחי הוא לעקוב אחר סימני חרדה אצל אנשים אחרים, הרבה פחות אופטימי. אנשי מקצוע שעובדים קשה מתפארים במתח הנפשי שלהם כמו שמתפארים במדליה, ואף אחד לא מודה שהוא חש חרדה, לדברי עובד הבנק לשעבר. "אני מדבר עם אנשים כשאני רואה את הסימנים. אני מוצא את הזמן, הטון והמקום הנכונים, ומעלה את הנושא", מספר העובד. "אבל קשה לאנשים לדבר על זה, ואנחנו צריכים לדאוג לכך שזה יהיה קל יותר".
האם תחושות חרדה הן "מרכיב קבוע"?
קיים דיון פילוסופי, פסיכולוגי ורפואי עשיר בסוגיית השורשים והסיבות לחרדה. החרדה, המתוארת כתחושת אי-נוחות, דאגה או פחד, היא אחד המרכיבים של המצב האנושי, לטענת חלק מהמומחים. אלאן דה בוטון, מחבר "חרדת מעמד", אומר: "אנחנו פשוט יצורים חרדים עד מוח עצמותינו, ברובד הכי בסיסי של הווייתנו. למרות שביומיום אנחנו מתמקדים בדאגה מסוימת זו או אחרת שיוצרת 'רעש לבן' בתודעה שלנו, מה שאנחנו באמת מתמודדים אתו היא החרדה כמרכיב קבוע של החיים".
יכול להיות שזה נכון, אבל קרוב לוודאי שמרביתנו יודעים שהמחשבות והתחושות הלא-רצויות שלנו מוצתות באמצעות טריגר חיצוני, כגון ראיון או מצגת. למרות שהחרדה עשויה להועיל - לעתים היא משפרת את הביצועים שלנו וממריצה אותנו לבדוק את עבודתנו או להתכונן ביסודיות לראיון - היא עלולה להפוך להרסנית אם לא מטפלים בה. "לפעמים זה תורם לסתגלנות וזה עוזר... אבל כשלא מרסנים את זה, זה עלול להזיק", אומר הפסיכולוג ד"ר מייקל סינקלר, שטוען כי החרדה אינה תופעה שאותה ניתן יהיה למגר לחלוטין אי-פעם.
בעבור האדם הסובל מלחץ נפשי או חרדה, יתכן ששתי תחושות אלה אינן נתפסות כנבדלות זו מזו, אך קיים הבדל בין השתיים. לחץ נפשי נחשב "תגובה לדרישות מסוימות שעולות - או שנתפסות כעולות - על יכולתו של האדם לעמוד בהן", לדברי ד"ר רובין וסי, יועצת ארגונית בטביסטוק קונסלטינג. לחץ נפשי עלול להצית חרדה.
בעבור אנשים מסוימים נהפכת החרדה חלק מחיי היומיום, ויש צורך לטפל בה לאורך שנים. אנשים אחרים שבים לעבודתם ועומדים באותו הלחץ שחולל את התקף החרדה החריף שלהם בעבר. ג'ון בינס, לשעבר שותף בדלויט, וכיום יועץ בענייני בריאות נפשית, אומר: "הסכנה היא שאנשים יחשבו שאתה צריך להיות תמיד עטוף צמר גפן. מידת החרדה של חלק מהאנשים חוזרת לרמה הנורמלית".