יצחק בוז'י הרצוג ובנימין נתניהו / צילום: רויטרס
גם השנה התרחשה תופעה קוסמית שקשה להסביר אותה. אירוע מיסטי, מקרי לחלוטין, שבכל זאת מצליח להפתיע בכל פעם מחדש. נסיעתו המדינית החשובה ביותר של ראש הממשלה לפגישה מכרעת עם הנשיא אובמה נפלה סמוך ליום הולדתה של מי שנמצאת שם תמיד איתו בכל נסיעה, רעייתו שרה, ולא בפעם הראשונה.
ראש הממשלה טס אלפי קילומטרים לבית הלבן אבל הגיע לבית ברל. פיזית, ישב נתניהו בחדר הסגלגל עם אובמה, אבל הדברים שאמר שם נועדו לאוזניו של בוז'י. המטרה הגלויה של הביקור היתה להגדיל את הסיוע האמריקני לישראל אבל המסר שיצא משם היה קריאה נואשת להרצוג, לא לאובמה. צעדים חד צדדים, שתי מדינות לשני עמים, קידום התהליך המדיני, הכל סוכריות שנזרקו לעבר הרצוג כדי שיכנס לקואליציה.
מאז הקמתה מכוונת הממשלה לשני יעדים: העברת התקציב והרחבת הקואליציה מיד לאחר מכן. היעד הראשון, שיושג ביום חמישי הבא, יכשיר את הקרקע לכיבוש היעד הבא. מבחינת ראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה התנאים הגיעו לשיא הבשלות: יש אינטרסים, יש מצב חירום לאומי, יש חרם בינלאומי, יש הצדקה ביטחונית. ויש אינטרסים, כבר אמרנו? אם הרצוג יישאר בחוץ הוא מחוץ. עוד לא נולד יו"ר העבודה שהפסיד את הבחירות ונשאר בחיים. לפעמים נדמה שהביטוי עולי הגרדום בכלל נולד בעבודה ולא אצל לוחמי המחתרות זו מפלגה עם גיליוטינה, או בעצם גיליוטינה שיש לה מפלגה. הרצוג ראה מה קרה לקודמיו ולא רוצה שזה יהיה גורלו. על רקע הבחירות לקק"ל וצירוף הצירים החדשים השבוע לוועידת המפלגה, הרצוג התחזק ויהיה לו קל יותר לקבל לגיטימציה פנים מפלגתית למהלך, מה גם שחלק מהח"כים שלו מיצו את השעמום במסדרונות האופוזיציה. הם רואים את לפיד נותן עבודה והם לא מתרוממים. בוז'י עצמו היה שמח לעלות ליגה ולהשתדרג למשרד החוץ כדי להצטרף למגרש של הטוענים לכתר.
גם לנתניהו נמאס. הוא לא יכול להיות תלוי יותר בסמוטריצ'ים שכל פעם כשהם חוטפים את הג'ננה הם יוצאים מהמליאה בהצבעה חשובה. אתמול צייצו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושולי מועלם שבמחאה על הצעדים החד צדדים ששוקל נתניהו לנקוט מול הפלשתינים, הם לא מחויבים להחלטות הממשלה ונטשו את המליאה כשהם מביאים להפסד בהצבעה לקואליציה. מכיוון שהמהלך הזה נעשה באישורו של יו"ר המפלגה שלהם, בנט, אבל גם בתיאום עם הליכוד, אפשר לשער שמדובר בתרגיל רטוב שעשו לנתניהו כדי להמחיש לו מה יקרה אם הבית היהודי יוחלף במפלגת העבודה: בנט העצבני ימרר לנתניהו את החיים מהאופוזיציה יחד עם ליברמן ולפיד.
בנאומיו הרצוג ממשיך לתקוף את נתניהו. רק אתמול פרסם הודעה שבה כתב כי ממשלת נתניהו איבדה את זכות הקיום וחייבת לעבור מהעולם, הוא גם אמר לא פעם שלא יכנס לממשלה באישון לילה, כמו מופז. זה לא אומר כמובן שהוא לא יכנס באור יום, בבוקר.
הבישול להכנסת המפלגה כבר על האש. עם שובו מארה"ב יתפנה נתניהו להשלים את המלאכה. הוא יעביר תקציב, יחתום על מתווה הגז, ואז ינסה לרבע את המעגל: להכניס את הרצוג לממשלה, מבלי לבעוט ממנה את בנט. לשם שינוי, נתן אשל לא מעורב. הוא נמצא בניו יורק לתקופה ארוכה, אז אולי הפעם זה יצליח. בלי הדלפות, בלי מניפולציות, רק עם סם הרדמה, או הזיה, לעיתונאים.
איך זה יצליח? לנתניהו יש תבשיל יצירתי שאם יקדיח, העבודה תצטרך לבלוע את הצפרדע ולשבת בממשלה עם הבית היהודי, ובנט יצטרך לחיות עם הצעדים החד צדדיים ועם בוז'י. אם ההערכות במערכת הפוליטית נכונות, אז כוונת המשורר היא להעביר לשליטת הפלסטינים עוד שטחים, ובתמורה ודאי יבטיח נתניהו למתנחלים לבנות ביו"ש, רק לא בטוח שיבטיח לקיים. כל עוד לא מפנים ישובים, נראה שהבית היהודי לא ישבור את הכלים.
אם הרחבת הממשלה תצא אל הפועל, יבסס נתניהו את מעמדו כשליט היחיד שחזק יותר מארדואן במזרח התיכון. אם נתניהו יישאר בסופו של דבר עם ממשלה מצומקת, מחכה לו חורף סוער במיוחד במשכן הכנסת.
בוושינגטון, דרך אגב, חשף נתניהו בפני אובמה את הנשק הסודי שלו: טופז לוק, בן ה-22, שמזכיר במראהו את יאיר נתניהו וגם נחשב לחבר קרוב מאוד שלו, ומנהל עבור ראש הממשלה את הדיגיטל ואת הרשתות החברתיות. לוק, שכותב לנתניהו את הפוסטים ומצטיין ברעיונות יצירתיים במיוחד, הוא גם זה שטבע את הסיסמה הערבים נוהרים לקלפיות שגרמה ל-30 מנדטים לנהור להצביע לנתניהו. טוב שאת הפרט הזה נתניהו לא טרח לציין בפני הנשיא האמריקני. אחרי פרשת רן ברץ שהסעירה את הבית הלבן, רק זה מה שהיה חסר, שאובמה ידע שהוא לוחץ את היד למי שהגה את הסיסמה שממנה מיהר הנשיא האמריקני בשעתו להסתייג.
מילים לחוד ומעשים לחוד
פרוות כובעי השטריימלים בבני ברק סמרו השבוע כשנתניהו הצהיר בכנס הפדרציות היהודיות בוושינגטון שבכוונתו לחזק את קהילת הרפורמים בארץ. האמירה הזו הקפיצה את הרחוב החרדי וסחטה מההנהגה תגובות חריפות, אבל גם בבני ברק יודעים שאמירות לחוד ומעשים לחוד. נתניהו לא יעשה כלום.
גם כשמדובר באישור תקציב המדינה, נתניהו יוצא בהצהרות ומבטיח לשותפיו הקואליציוניים הבטחות, ובפועל הוא משאיר אותם להתמודד עם הפקידות באוצר שמתוקף הווייתה ועצם קיומה מנסה למסמס כל הבטחה שעולה כסף או שמנוגדת לעקרונותיה. ויש לה עקרונות משלה. אתמול הגיע תורו של דרעי לגלות שהסיכומים שנעשו עימו בליל אישור התקציב בממשלה על פטור ממע"מ בתחבורה הציבורית, התנדפו כמו הגז. נתניהו נתן הבטחה וטס לוושינגטון, ודרעי נשאר לריב עם נערי האוצר שתפסו פיקוד וסגרו את הארנק.
שעות ספורות לפני ההצבעה על תקציב המדינה בוועדת הכספים הודיע יו"ר ש"ס שעד שלא יקבל את מה שהובטח לו, הסיעה לא תתמוך בתקציב, וההצבעה בוטלה. כרגע, שבוע לפני האישור הסופי של התקציב, לא נקבע מועד חדש להצבעה.
שר הכלכלה בדימוס מבקש רק מה שהובטח לו: 140 מיליון שקל כספים קואליציוניים, ומע"מ אפס על תחבורה ומים לעשירונים התחתונים, לאחר שכבר הסכים לדלל את דרישותיו ולוותר על פטור ממע"מ על חשמל. באוצר יש התנגדות גורפת לפתיחת נושא המע"מ לדיון. מבחינתם, עדיף שתקציב המדינה לא יעבור וישראל תמשיך להתקיים על 1/12. כמעט בכל דיון מתגאים הפקידים בדוחות של ה-OECD שמעידים שישראל היא מהמדינות היחידות ששומרות על מדיניות המע"מ ולא מתכוונים להתפשר. הם מוכנים לתת יותר כסף ממה שדרעי מבקש, אבל לא על ידי פטור ממע"מ אלא על ידי הנחות אחרות. הם טוענים שמע"מ אפס יפתח שוק שחור של נהגי מוניות וחאפרים שיגלגלו מיליארדי שקלים בשנה.
אבל הוויכוח הוא לא על כסף אלא על סמנטיקה, טרמינולוגיה ובעיקר על תדמית. יו"ר ש"ס התחייב למע"מ אפס לשקופים ואין לו שום כוונה לוותר. אחרי שפרש ממשרד הכלכלה בגלל הגז הוא לא יכול להרשות לעצמו להתקפל. לדרעי זה יכול לגמור את הקריירה, ולנתניהו את הממשלה. אם לא יושג סיכום, ש"ס לא תתמוך בתקציב. אף אחד לא משלה את עצמו, התקציב בסוף יאושר והממשלה לא תיפול, אבל את התהליך המיותר הזה אפשר היה לחסוך.
גם ביהדות התורה קיבלו השבוע תזכורת לכך שנתניהו חזק בהבטחות וחלש בקיומים. עד עכשיו לא ברור אם קופת החיסכון לכל ילד עד גיל 18 שהבטיח נתניהו לליצמן ועליה הוכרז בכותרות בעיתונים לפני חודשיים, בכלל תצא אל הפועל. לשאלות פשוטות כמו איפה יופקד הכסף, האם בקופה על שם הילד, שמם של ההורים, או בפיקדון של המדינה, ובכלל באיזה אפיק הוא יושקע, בבנקים או בגופים מוסדיים, אין תשובה. ועדת הכספים שלחה את האוצר לעשות שיעורי בית ולחזור עם תשובות עד 2017. ורק אז אולי יתחילו להפקיד את הכסף בקופה המדוברת.
בעוד בתקציבי תכנון ובניית מעון ראש הממשלה החדש והאייר פורס ואן שעלותם כמיליארד שקל לא מקצצים (יש דברים שלא חוסכים בהם), לאוצר לא נשאר כסף בארנק לקופת החיסכון. אם בכלל יפתחו החסכונות האלה, הכספים יינתנו רטרואקטיבית ב-2019, אם כי ייתכן שבשנה הבאה שוב תחול דחיה, אחר כך תקום ממשלה חדשה, יגיע שר אוצר חדש, והכסף והקופות ייעלמו יחד עם הממשלה היוצאת. זו אחת הסיבות שגפני דרש להכניס לתוך המתווה של קופת החיסכון מצ'ינג של ההורים. ברגע שיתערבב בסיפור כסף של אנשים פרטיים, האוצר כבר לא יוכל לעצור את התהליך.
ואולי זה עדיף שהמגעים נוהלו ישירות מול האוצר ללא תיווך נתניהו. מזמן לא היה כאן ראש ממשלה שכל כך הרבה שרים תיעבו אותו ברמה האישית. הסלידה הדדית. גם ראש הממשלה לא סובל אותם. הוא לא שמח בהצלחותיהם, הוא מתקנא בהישגיהם ובורח מכישלונותיהם.
אתמול למשל, חתמו ארדן וכחלון על הענקת תוספת שכר משמעותית לנגדים במשטרה ובשב"ס. למסיבת העיתונאים שהתקיימה אחר הצהריים הוזמנו כל טווי ההסכם המבורך. לצידם של השר לביטחון פנים ושר האוצר ישבו הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם, שנאבק כבר שלוש שנים להוציא את ההסכם אל הפועל ויו"ר ועדת המשנה של חוץ וביטחון, ח"כ יואב קיש שניהל את הדיונים בנושא. מדובר בהסכם שהיה תקוע שבע שנים ועכשיו סוף סוף בשיתוף פעולה מוצלח עם ארדן הצליחו כל הנוכחים להביאו לאוויר העולם, מה שיאפשר לשר לביטחון פנים לשמור את שוטרי השטח בארגון וגם לגייס חדשים. אחרי שנדבק לכל סיור שטח וחתימת הסכם גג שעליו חתם כחלון, אפשר להקיש בזהירות שאם נתניהו היה בארץ, הוא היה יושב במרכז הפאנל המכובד והזה ולוקח לעצמו את הקרדיט.
זהירות, ספוילר
העברת תקציב מדינה הוא אירוע למכונה משומנת. יו"ר ועדת הכספים, ותיק חברי הכנסת משה גפני, סוגר עכשיו את התקציב ה-27 שלו, אבל עבור שר האוצר כחלון וצוותו, ראש אגף תקציבים אמיר לוי, יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן ויו"ר הקואליציה צחי הנגבי מדובר באירוע תקציבי ראשון. כשמוסיפים לכך את חילוקי הדעות בין פקידי האוצר ואת הלחצים הפוליטיים, יכול להיווצר ברדק. כל ילד באגף תקציבים רואה בהצעת חוק שהוא גיבש סמינריון פרטי, ונלחם עליה ללא קשר לעמדתו של השר. וכחלון הוא בכלל שר אוצר מסוג אחר. הוא סומך על אנשיו ושולח אותם לרוץ בכנסת על הקווים בעוד הוא נשאר לעבוד במשרד. בשבועיים האחרונים תיזז יועצו נדב שיינברגר בין ראשי הוועדות, לשר, לפקידות.
אם בעבר היו באוצר סוגרים את התקציב עם יו"ר הוועדה לפני הדיונים, הפעם הכל נעשה גלוי, אל מול כל הח"כים, ובעיקר אל מול המצלמות, מה שרק מעלה את גובה הלחצים. הטונים בוועדה עלו לגבהים שגפני ממרום 28 שנותיו בכנסת לא זוכר. ובכל זאת, זהירות, ספוילר- בשבוע הבא התקציב יעבור. נותרו עוד כמה קצוות לא סגורים, חברי הכנסת נגוסה ואמסלם עדיין במו"מ עם האוצר, תקציב החטיבה להתיישבות ותקציב הביטחון עוד לא נסגר, אבל הכל יסתיים עד ה-19 בנובמבר, הוא יום הולדתו של כחלון והיום האחרון שבו מתיר החוק לאשר את התקציב.
אבל הצרה הגדולה ביותר של נתניהו היא לא התקציב אלא דווקא ראשי הערים שמתכוונים לעשות לו כאב ראש בשבוע הבא על רקע אי קביעת הקריטריונים להטבות המס לישובים. בשבוע שעבר הודיע נתניהו שבכוונתו לבקש מבג"ץ ארכה שתאפשר לו לגבש מתווה מוסכם למתן הטבות לישובים השונים. במערכת הפוליטית מעריכים שבג"ץ לא ידחה את הבקשה ובעוד שבועיים יפוג התוקף של ההטבות שניתנו עד היום. לאחר שקיבל מתווה שנדחה על ידי נתניהו, החליט גפני למשוך את ידיו מהנושא. ראשי הערים שמבינים שבעוד ימים ספורים לא יהיו הטבות, וגם לא יהיה כסף כי התקציב יאושר, התפרצו השבוע לדיוני ועדת הכספים בדרישה למצוא פתרון. גפני שלח אותם לראש הממשלה בהנחה שהוא יתקפל. ההפגנות שהיו השבוע ועוד יהיו עוד יתגמדו לעומת הנזק הפוליטי שייגרם לו אם בכל הארץ יופסקו ההטבות.