אלי טביב עם פרקליטו ציון אמיר / צלם: אלון רון
עברה למעלה מחצי שנה מאז גזר בית המשפט על הבעלים של בית"ר ירושלים, אלי טביב, שישה חודשי עבודות שירות בגין הכאת קטין ושיבוש ראיות, עניין שהביא לדרישה חד משמעית של רשם העמותות לגרוע את טביב מהנהלת ההתאחדות לכדורגל ומהזכות לשמש כבעלים של קבוצה. מאז שיגרה ההתאחדות מכתב לטביב ובו דרשה ממנו להתפטר מתפקידיו. אז למה בכל זאת טביב עדיין בסביבה?
טביב, כרגיל - משתמש בכל הכלים המשפטיים העומדים לרשותו: הוא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למנוע את הגזירה של רשם העמותות, בטענה כי לא נערך לו שימוע אצל הרשם - ולאחר שזה דחה אותו, הוא עתר לבית המשפט העליון - וזה הוציא לעניין צו מניעה עד שרשם העמותות יערוך את השימוע. מאז חלפו חודשיים. היועץ המשפטי של ההתאחדות, עו"ד אפרים ברק: "הטענות של בית המשפט העליון הן כלפי רשם העמותות ולא כלפי ההתאחדות. אנחנו ממתינים".
***
בשבוע שעבר החליט בית הדין המשמעתי להקל באופן מופגן בעונשים של מכבי ת"א ומכבי חיפה כשגזר על כל אחת מהן קנס של 5,000 שקל בלבד. מכבי ת"א עמדה לדין בעקבות השלכת אבוקה מיציע 11 בבלומפילד לפני תחילת הדרבי התל-אביבי, ואילו מכבי חיפה עמדה לדין לאחר שקרן לייזר מיציע אוהדי הקבוצה בסמי עופר סנוורה את שוער בית"ר ירושלים בוריס קליימן.
נשמע חריג, בהתחשב בזיכרונות הלא נעימים מהשנים האחרונות על קנסות של עשרות אלפי שקלים שחטפו לעיתים קבוצות. אך ההקלה בעונשים - ו-5,000 שקל אינו מספר שקבוע בתקנון המשמעת, ונמוך פי שניים מהרף התחתון ביותר בתקנון - היא לא ממש מקרית ויש לראות בה מגמה חדשה - למרות שתובע ההתאחדות, עו"ד ניר רשף, אמר לנו השבוע: "זו עדיין לא מגמה. זה כן מתן גיבוי לקבוצות שמוכיחות שהן פועלות ביד קשה כנגד אותם אוהדים שמתפרעים במגרשים. בית הדין אמר את דברו לא פעם במהלך השנתיים האחרונות, שהוא יבוא לקראת קבוצות שיוכיחו לו, לא במילים אלא במעשים, שהן באמת פועלות בכל כלי למגר את התופעה. ברגע שקבוצות מוכיחות לבית הדין - מעבר למלחמה באלימות - שהן תופסות אוהדים, מביאות אותם למשטרה או מרחיקות אותם מהמגרש, אז בא בית הדין ומקל".
אב בית הדין, עו"ד ישראל שמעוני, דווקא טוען ש"יש פה בהחלט מדיניות". לפני פחות משלוש שנים, ב-19 בדצמבר 2012, הוסיפה הנהלת ההתאחדות את תקנה 22 יא' 1 לתקנון המשמעת שקבעה בין היתר עונשים מנדטוריים להתפרעות אוהדים. עבירה ראשונה בעונה הביאה לקנס של 10,000 שקל, עבירה שנייה למינימום הכפלת הקנס ושני משחקי בית ללא קהל ועבירה שלישית - הפחתת שתי נקודות ליגה. בהמשך נוסף סעיף קטן שקבע כי בית הדין יכול לחרוג מעונשי החובה "אם סבר כי הנסיבות אינן מצדיקות את הפעלת העונש". במילים אחרות: השלכת חפץ בודד - כוס שתייה, מצית, שקית גרעינים וכו' - שאינה מסבה נזק, לא תגרום לגזירות הדין הקשות. הסעיף הקטן הזה זכה לכינוי "תיקון דמאיו", אפשר גם לנחש למה.
שמעוני: "בהתאם למאמצים ולהצלחה של הקבוצות בהתמודדות עם התופעה החלטנו אם להשתמש או לא להשתמש בעונשים המנדטוריים. מה שקרה בשנתיים-שלוש האחרונות הוא שמכבי ת"א, מכבי חיפה וקבוצות אחרות החלו לנקוט בצעדים באופן פרטני נגד אוהדים שעמדו מאחרי ההתפרעויות. הן נוקטות שורה של צעדים ועל כך מגיע להן שאפו. במקרה הזה אנחנו משתמשים בסמכות שלנו לחרוג מעונשי החובה".
- אבל לא כולן יכולות או רוצות להשקיע גם אמצעים וגם מאמץ.
"יש קבוצות שלא עושות את זה בכלל או שלא בהצלחה, ואז אנחנו לא מקלים בעונשים או לא מקלים בכלל. למכבי ת"א ומכבי חיפה יש המון אמצעים. מדובר בשתיים מחמש הקבוצות הגדולות. למזלן ולשמחתן הן משחקות במתקנים שמאפשרים להן לבצע את מה שצריך. צריך לזכור שהן גם חטפו קנסות גדולים לאורך השנים. יש לחלק מההנהלות גם מדיניות שלא רק נגזרת מהרצון להקל על עצמן בבית הדין - אלא גם כדי לקבוע את מי הן רוצות לראות אצלן ביציע. בית"ר ירושלים כנראה עוד לא הגיעה לרמה הזו ואין סיבה שלא תעשה זאת עם מתקן כמו בטדי. גם אצלם יש שיפור, אבל עדיין לא הגיעו למידת ההצלחה. זו פונקציה של יכולות השקעות. בלונג ראן, קבוצות שהשקיעו מצדיקות את ההשקעה".
יש לציין כי העניין הזה לא מקדם כלל את ביטול האחריות השילוחית, אלא מקל עליה בלבד. בהתאחדות ממשיכים להתעקש כי היחידות שיכולות לשנות את המציאות הן הקבוצות עצמן, שכן רק הן יכולות לשנות את התקנון, בהצבעה באסיפה הכללית. התובע רשף: "אני אוהב את התוצאה. הכיוון שבית הדין הולך אליו הוא כיוון חיובי. ועדיין, אין מקום לבטל את האחריות השילוחית. בסופו של יום לקבוצות ורק להן יש את היכולת להתמודד עם האוהדים ולא להתאחדות. דיין בית הדין העליון, עו"ד מיגל דויטש, כבר אמר שיש מקום לשקול צמצום באחריות השילוחית, אבל ביטול מוחלט יגרום לאנדרלמוסיה".
***
לפני קרוב לחודשיים הורחק בלם מכבי ת"א טל בן חיים לשני משחקי ליגה בעקבות בעיטה ששיגר לשחקן הפועל רעננה שניר שוקר, עניין שנקלט במצלמות הטלוויזיה ולא צוין על-ידי שופט המשחק ארז פפיר. זו לא פעם ראשונה ששחקן עומד לדין למרות שהעניין לא צויין בדו"ח השופט, והמקרה הזכור ביותר הוא העמדתו לדין והרחקתו של חלוץ הפועל ת"א בזמנו, עומר דמארי, לאחר שזקר אצבע משולשת לעבר יציע אוהדי מכבי חיפה, תמונה שאפילו לא נקלטה על-ידי מצלמות הטלוויזיה, אלא בצילום סטילס.
מאז אמנם לא היה מקרה דומה של העמדת שחקן לדין בהסתמך על צילומי טלוויזיה, למרות שהיו כמה מקרים בהן התגוששויות כאלו ואחרות בין שחקנים עברו ללא תגובת השופט. ובכל זאת, בהתאחדות ובבית הדין מצהירים כי הם מתכוונים להמשיך ולהשתמש בצילומים - מכל סוג - על מנת להעניש שחקנים שביצעו עבירות יוצאת דופן. שמעוני: "אנחנו עושים שימוש בווידיאו, מהיום שאני בבית הדין, מזה 18 שנה. לא היה שום חידוש שהשתמשנו בווידיאו. השאלה מתי אנחנו מתערבים ביחס לדו"ח השופט. הטענה פה הייתה שהשופט בחר לא להגיב. פסיקת בית הדין עשתה את הניתוח מה היחס בין החלטת השופט למדיניות בית הדין. הגענו למסקנה כי השופט לא בודק את העניין לפי תקנות המשמעת ואנחנו לא בודקים את האירוע לפי חוקת המשחק. אם היינו פועלים רק לפי שופט, לא יכול היה להיות לעולם זיכוי של שחקנים. אגב, בדין המשמעתי באנגליה בית הדין מתערב רק אם השופט נותן הצהרה שלא ראה את האירוע. אני בהחלט יכול לתת גם החלטה שלא עומדת בקנה אחד עם החלטת השופט".
הבעיה היא שלא כל הקבוצות זוכות לחשיפה טלוויזיונית שווה, וזה מתחיל כבר בליגת העל, קל וחומר בליגות נמוכות יותר. שמעוני: "מבחינת החשיפה זה יכול ליצור סיכון יותר גדול לקבוצות שזוכות לסיקור תקשורתי יותר גדול, אבל הן גם נהנות מחשיפה יותר גדולה, שיוצרת להן הכנסה גבוהה יותר. בכל מקרה, אנחנו עדיין מפעילים את אותה תקנה משמעתית".