השאלה שעניינה בחודש שעבר את אלן קופרמן ואת הקולגות שלו במכון המחקר הנחשב PEW, הייתה די פשוטה: האפיפיור פרנציסקוס בדיוק השלים סיבוב הופעות מהדהד ברחבי ארצות-הברית, והם חשבו שזהו עיתוי מצוין לבדוק כיצד דמותו הלא שגרתית השפיעה על האופן שבו האמריקאים מתייחסים לקתוליות.

"28% מהנשאלים אמרו שהגישה שלהם כלפי הכנסייה הקתולית חיובית יותר בזכותו", הוא משחזר את הממצאים. "7% אמרו שהגישה שלהם שלילית יותר, ו-58% - ללא שינוי". קופרמן מאט לשבריר שנייה, ואז עוצר בחריקת בלמים: "רגע! סליחה. זה לא היה 7%, זה היה 6% שאמרו שדעתם על הקתוליות היא שלילית יותר בגלל האפיפיור".

אם אתם שואלים את עצמכם מה זה חשוב, עוד אחוז פחות אחוז, או סבורים שאין משמעות לדיוק, ודאי כשמדובר במספרים קטנים כאלה, או לכל הפחות שמדובר בגיקיות חשבונאית חביבה - אתם טועים. כמי שעומד בראש אחת המחלקות הרגישות ביותר של PEW, מכון מחקר בלתי תלוי, בלתי מפלגתי ושלא למטרות רווח, הפועל מוושינגטון הבירה - קופרמן חייב לדייק עד רמת השבר העשרוני. הסתכלו סביבכם, שוטטו לשתי דקות ברשת, לא משנה באיזה אתר או מדיה חברתית: קשה לדמיין שדה מוקשים מועד יותר מהממשק המבעבע שבין דת ומדיניות ציבורית, היכן שסוגיות נפיצות כמו נישואים חד-מיניים, מועמדות של אתאיסט לנשיאות או שיעור המוסלמים באירופה מתגוששות, מבקשות ללוש את הנתונים, ואם אפשר למעוך בעזרתם את היריב. לכן קופרמן נצמד למספרים, מחדד את השאלות, ומתעקש לחזור על כל תשובה מספר פעמים.

 

באופן טבעי, גלי ההגירה העצומים לאירופה (שעלו לכותרות גם לאחר הפיגוע ההמוני בפריז), הם הדבר הראשון שעולה בשיחה. המסקנות מפתיעות למדי: "באירופה יש טרנדים סותרים", קופרמן מסביר. "אחד מהם הוא חילון: חלקם באוכלוסייה של מי שמגדירים את עצמם נוצרים, במדינות כמו אנגליה, צרפת וגרמניה, הולך וקטן; מצד שני, הנצרות ממש לא מתה במדינות אלה. באותו זמן שחלק קטן יותר מזדהה כנוצרי, יש גם תנועות תחייה נוצריות, תנועות אוונגליסטיות. מעבר לזה יש גלי הגירה שמביאים לגידול בקבוצות לא נוצריות באירופה".

- באופן שמאיים על אירופה הנוצרית?

"אני לא משתמש במונחים כאלה. חשוב לי לומר שהתפקיד שלי אינו שיפוטי. התפקיד שלנו הוא להיות שליחים בלתי תלויים של מידע".