"נושא הגיליון החודש הוא יצירת ערך", אמרה גברת 'ליידי גלובס' הראשונה, בלי לחוש שהיא מגזימה קצת לפעמים.
ליצור ערך? איזה ערך? למי יש זמן ליצור ערכים בימינו? ספרתי עד עשר, והכנסתי את הבטן.
אולי תכתוב על הערך הקלורי שלך?, הניחה אשתי יד רכה על מוחי הקטן, והושיבה אותי להתגגל מול המחשב.
באינטרנט למדתי ש'ערך' זה בדיוק כמו קריוקי או טוקבק: כל אחד יכול לייצר משלו. השאלה היא האם, כיצד ולמה שזה ישנה לשאר האנושות. מה השווי של ערך, נאור ככל שיהיה, בעידן הזה שמקדש את הרגעי על פני הנצחי? והאם יצירת ערך אישי היא חובה, זכות, או שאפשר לחיות חיים שלמים ורזים מבלי לתת על זה את הדעת? הליידי אומרת ש'ליצור ערך שאפשר לשתף בו את הכלל, זה רעיון משנה חיים'. ידעתי שהיא צודקת, וניסיתי להסתכל פנימה.
מכיוון שנולדתי עם צורך בלתי נשלט להמציא סיפורים ולברוא עולמות, עד גיל מאוחר יחסית הייתי בטוח שהערך המוסף שלי מתבטא ביצירתיות, בצבעוניות ובמקוריות שלי. שנים כיהנתי כיו"ר ועדת קישוט של המתנ"ס ברעננה. הייתי אחראי לקיר הראשי במבואה של בית ספר היובל, שם המצאתי אטמוספירות והשראות מתחלפות. בעיני רוחי הבאתי לשלום במזרח התיכון, במחי עשר אצבעות, ניירות קרפ וצלופן.
להורים אמרתי שלא ידאגו. שמתישהו כבר אהיה עורך דין, מקצוע שגם בו אף מציאות לא אמורה להפריע לך לספר את הסיפור שלך. אבל אז, בשלהי גיל 91, למזלי הטוב מצאתי את הבית שלי - עולם התקשורת. אחרי שנים של סיבוב ארוך בכל העיתונים והערוצים, מצאתי לקול האישי שלי מגורים בעולם שיצרתי במיוחד למענו. עולם נטול היררכיות וחוקים, שבו מותר לי להיות כל דבר שארצה כדי לקיים את שליחותי.
שליחותי היא להפיץ אקלים בלתי אמצעי שמאפשר שיח, במטרה להבין ולקבל את האדם כמו שהוא, דומה כשונה. אותנטי ומודע לעצמו, על כל הפאקים שלו, פגמיו, רגשותיו, בחירותיו, הצלחותיו וכישלונותיו. אדם אנושי כמוך, שאפשר ממש לחבק.
תקראו לי אודטה של הנשמה, קובי מידן של השטחיים, רק אל תעזו לקחת ממני את תחושת הסיפוק שמציפה אותי בכל פעם מחדש, כשאני רואה את המרואיינים שלי מסירים בפניי את חומות ההגנה. אז, כשהם חפים מכל פוזה, הם כל כך יפים, אנושיים, חכמים וגדולים. כל כך קרובים לעצמם ואליי, בלי מחיצות.
על קידוש האקלים הזה, שמאפשר את השיחות הכי אינטימיות עם האנשים שמעצבים את עולמנו, אני מוכן למות.
אין לי מושג אם הערך הזה מזיז למישהו מלבדי. אבל תוך שאני סופר ערכים קלוריים של פריכית כוסמת, אני נושא תפילה כנה שכאשר איעלם לכם מהפריים, אהיה בולט בהיעדרי.
אז, אולי יהיה מי שירגיש שיצרתי עבורו ערך. ואם לא, לפחות אמות רזה ויפה וצעיר.