השנתיים האחרונות היו תור זהב מחודש לוויקינגים. בריטניה נתנה את הטון עם חגיגות אלף שנה לכיבוש הוויקינגי ועם תערוכת ענק ויקינגית במוזיאון הבריטי (בשיתוף עם הדנים, צאצאי הכובשים). זה המשיך עם סדרת הטלוויזיה המצליחה "הוויקינגים" ועם פלישה נורדית להוליווד בראשותו של האל תור, שזכה לשני סרטים שהוקדשו לו ולעוד כמה סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שבהם תפקד כחלק מצוות (הנוקמים), וזו רק רשימה חלקית.
אך טבעי הוא שכל הוויקינגיות המתפרצת הזו תגיע גם לספרות, או לפחות לזו הפופולרית, ובמיוחד לתחום הפנטזיה, הכובש לו בשנים האחרונות חסידים רבים, ולא רק בקרב גיקים בגיל ההתבגרות. מאז הצלחתם הגורפת של הארי פוטר, שר הטבעות ומשחקי הכס - זוכה הסוגה המושמצת הזו לסוג של רנסאנס. ילדים ובני-נוער חוזרים לקרוא, ומבוגרים חובבי פנטזיה (כמו כותבת שורות אלה) יוצאים מהארון בגאווה.
ריק ריירדן הוא אחד הסופרים הבולטים של הז'אנר. הוא כותב בעיקר לבני-נוער, לצעירים ולמבוגרים שמרשים לעצמם ליהנות מפנטזיה, והמומחיות שלו היא שילוב וירטואוזי של עלילה סוחפת עם מיתולוגיות עשירות ומורכבות. הוא עשה את זה בראשונה עם סדרת פרסי ג'קסון, שבה האניש בצורה משעשעת ומלאת חיים את המיתולוגיות היוונית והרומית (מי חוץ ממנו יכול להלביש את האדס אל השאול בחליפת שלושה חלקים איטלקית ולהרכיב את האל מארס על אופנוע?), המשיך במיתולוגיה המצרית (שבו הפך את האלה החתולה בסתת לחתולת מחמד ואת אל השמש רע לזקן סנילי). עכשיו, ברוח התקופה, הוא הגיע אל פנתיאון האלים הנורדיים.
גם הפעם הגיבור הוא אאוטסיידר. פרסי ג'קסון היה חצי-אל יווני שסובל מבעיות קשב ריכוז ועף מבתי ספר, מגנס צ'ייס, הגיבור הנוכחי, הוא הומלס בן 16 שנמלט-נפלט מכל המערכות, שמחטט בפחי אשפה, שמשקר וגונב כדי לשרוד ושמסתובב עם חסרי בית מבוגרים תימהונים. לפי מיטב המסורת, מתברר שהוא בן של אל נורדי, ויחד איתו אנחנו זוכים למסע מזורז, מחכים, מהנה ומותח בתשעת העולמות של המיתוס הנורדי.
לא לחובבי הז'אנר בלבד
כרגיל אצל ריורדן, המיתולוגיה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. האל תור מכור לסדרות טלוויזיה והוולקיריות מצוידות במצלמות גו-פרו לתיעוד מעשי גבורה. מעניינת במיוחד דמותה של הוולקיריה סאם - לא קיצור של סמנתה אלא של סאמירה. כן, וולקיריה מוסלמית (איך זה מסתדר עם עבודה עבור האל הפגאני אודין, השד יודע). סאמירה היא נערה מוסלמית שגרה באמריקה, וככזו היא סובלת מהצקות של הילדים בבית הספר. "הם היו ממש מגעילים אליי. שאלו אותי אם אני טרוריסטית, משכו לי בחיג'אב, הכניסו לי פתקים ותמונות מגעילים לארונית", היא מספרת. ובכל זאת, ברגע המבחן היא מצילה את חייהם של הילדים שהתעללו בה.
את החיג'אב עצמו - אותו פריט לבוש שבעיני מערביים רבים הוא כמו סדין אדום לשור - הופך ריירדן לאביזר קסום, מעין מקבילה לגלימת ההיעלמות של הארי פוטר. בהתחשב בכך שחלק ממעריציו האמריקאים של האל אודין מזדהים עם תנועות גזעניות כמו ה-White Supremacy, יש פה אמירה חברתית וחינוכית חזקה, עטופה בהרבה קסם והומור.
גם אם אתם אינכם נמנים עם חובבי הז'אנר, "מגנס צ'ייס והאלים של אוסגארד", הוא יופי של מתנת חנוכה לילדים ולבני-נוער, ולא רק להם.
"מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד", ריק ריירדן, זמורה-ביתן. תרגום (מצוין) של יעל אכמון