מיצב אינטראקטיבי של האמנית נועה לשם-גרדוס עומד במרכז התערוכה החדשה שתיפתח בשבת הקרובה במוזיאון ינקו דאדא בעין-הוד. בעבודה "באוויר הנקי מעשן" האמנית מזמנת למבקרים בתערוכתה חוויה מרובדת ומשתנה של התמצאות בחלל. היא פוערת חלון וירטואלי בקיר המוזיאון אל עברו של המקום, ובמקום אחר היא פותחת חלון בקיר הפנימי, שיוצר תעתוע ביחס לחלון הראשון ולמיקום, לזמן ולמרחב. במרכז החלל מוצג מיצב הווידאו "מה איפה", על-פי מחזה מינימליסטי של סמואל בקט העוסק בתבנית המתגלגלת של חוקר ונחקר.
"התערוכה נעה בין הביקורתי-פוליטי לחוויה הקיומית של האדם במציאות ימינו. הצופה נע בחלל התערוכה שגבולותיה מיטשטשים וחלליה נארגים ומקופלים זה לתוך זה. בתוך כך נקודת מבטו נבנית ומתפרקת לחילופין. הנוכחות העיקרית בחלל התערוכה היא של הנעדרים. חסרים האובייקטים המטילים את הצללים", כותבת האוצרת והאמנית מאיה כהן-לוי בתיאור התערוכה. זוהי תערוכה ראשונה ללשם-גרדוס בישראל, אחרי שמונה שנים שבהן למדה ועבדה בניו-יורק.
זוג האמנים גידי סמילנסקי ורותם ריטוב, שותפים לחיים ולעתים גם ליצירה, מציגים עבודה משותפת "רפאים" - מיצב המורכב מעמוד מעוטר בזרים צבעוניים, הצומח ממשטח של אדמה ונחסם בתקרת הגלריה, לצידו שרידי דמויות אנוש ברישומי צריבה על פח.
מקור ההשראה לזרים הצבעוניים הוא "עץ הקיץ" המשמש בסקנדינביה לטקסים עממיים החוגגים את בוא הקיץ. ריטוב מעלה זיכרון מילדותה בשוודיה, אך בה בעת היא הופכת את זרי הפרחים החגיגיים לעדות לחידלון, מוות ושכול, כשהיא רומזת על הדמיון בין זרי החגיגה לזרי זיכרון ואבל. הצבעוניות העליזה מתעתעת בצופה ומכה בו, שכן ממבט מקרוב מתגלים הפרחים כדגמים מוקטנים של טנק המרכבה.
גם "העץ" עצמו מוצב באלכסון בחלל הגלריה הדחוק, נתון במתח שבין "האדמה" לתקרה. כך נוצרת חוויה דואלית, של מעברים חדים בין שמחה ותקווה לעצב ושכול, המשקפת את החוויה הקולקטיבית המאפיינת את המציאות המקומית. את התערוכה אצרה רינה גנוסוב.
בחלל הכניסה למוזיאון מוצג מיצב של האמנית הסרבית ליליאנה בורסאצ'ה שהוזמנה לשהות אמן בעין-הוד.
מוזיאון ינקו-דאדא, עין-הוד.