כפיר עובד
אישי: בן 38, נשוי 3,
גר במושב מגדים
השכלה: שני דוקטורטים ברפואה ובאימונולוגיה מהטכניון
עוד משהו:
חובב טיסנים
ערן אדן
אישי: בן 38, נשוי 2, גר בחיפה
השכלה: תואר ראשון במדעי המחשב ובביולוגיה מהטכניון; תואר שני במדעי המחשב מהטכניון; דוקטורט, המשלב בין מחשבים לביולוגיה, במכון ויצמן
עוד משהו: חובב ציור
סיפור ההצלחה המרשים של ערן אדן וכפיר עובד, מייסדי הסטארט-אפ מיימד, נחשף ב-G לראשונה ובהרחבה לפני כחצי שנה. השניים פיתחו כלי דיאגנוסטי שמתבסס על בדיקת דם פשוטה, המאפשר לרופא לאבחן בתוך שעתיים אם החולה נדבק בחיידק או בווירוס. ובמילים אחרות - האם האנטיביוטיקה חיונית להבראתו או שהיא מהווה פיגוע כימי מיותר לגוף. כשאני שואלת אותם, לרגל הראיון הנוכחי, מה התחדש מאז פגישתנו האחרונה, מבשר אדן בגאווה על מכונת הקפה שהוצבה לאחרונה במשרדי החברה. נשמע אזוטרי, אבל הסיפור שמאחוריה מגלם את התרבות הארגונית של החברה ואת הדרך שעברו השניים מעבודה בלילות במטבחה של סבתו של עובד - לחברה שזוכה כיום לתשומת לב עולמית ומריצה שבעה ניסויים קליניים ברחבי העולם.
"כשהצטרף אלינו העובד הראשון", משחזר אדן, המכהן כמנכ"ל החברה, "הוא ביקש מכונת קפה. אמרנו בשום אופן לא, כל דולר פה ילך לפיתוח. ככל שנוספו עובדים, הלחצים הלכו וגברו, ועמדנו בהם בגבורה. עד שבאחד הימים, כשהמגננות היו למטה, אמרנו שאם נעבור את הרף של 10 מיליון דולר בגראנטים בלבד (פרסים ומענקים על מצוינות מטעם גופים שונים), נקנה מכונה. על סכומי הגיוסים אנחנו לא מדברים, אבל מדובר בסדר גודל אחר.
"אחרי שזכינו ביוני ב-3 מיליון אירו מטעם האיחוד האירופי, נחצה הרף והעובדים אמרו, 'הבטחה זו הבטחה'. סיפרנו על זה למשקיעים שלנו, והם כל-כך התרגשו. סולינה צ'או מהורייזן ונצ'רס - זרוע ההשקעות של לי קאשינג, אמרה 'מכונת הקפה עלינו'. אמרנו - אם כך, נקנה אחת טובה. העלות והביצועים של זו שנבחרה לא פחות טובים מהמכשור שאנחנו מכניסים לבתי החולים".
לא הגזמתם? לחכות ל-10 מיליון דולרים בשביל לקנות מכונת קפה? כמעסיקים רק הייתם מרוויחים יותר מעובד ששותה קפה חזק. הוא ערני יותר ויש לו מוטיבציה כי מפנקים אותו בעבודה. למה לא להשקיע במכונה כבר בתחילת הדרך?
עובד, המכהן כסמנכ"ל הטכנולוגיות: "אם היית יודעת איזה קפה שתיתי לפני המכונה... קפה 'חול' של עלית; זה הכול עניין של סטנדרטים. אנחנו משקיעים הכי הרבה אנרגיה בבחירת האנשים לחברה, כך שהקפה זה לא מה שישבור אותם".
אדן: "כשאתה מקים סטארט-אפ בתחום האינטרנט מספיקים שני חבר'ה ולפטופ. בתחום שלנו, הביוטק, צריך מיליונים. אין לך כסף לבזבז על קפסולות של קפה. בתחילת הדרך התחשבנו על כמה זיכרון לשים במחשב, כי ה-500 שקל האלה יכלו ללכת על משהו אחר. זה יוצר אפס בולשיט, ודנ"א של ארגון מאוד רזה ואפקטיבי עם המון משמעת. בזמן שלוקח לאבוט (ענקית ביומד, ח' ש') לסגור פרזנטציה, לוקח לנו לסגור מחקר קליני".
רמות הדיוק של הכלי שפיתחה מימד עומדת כיום על 90%. המחקרים שהם מריצים כיום מתמקדים בקבוצות יותר ספציפיות, כמו ילדים או מבוגרים מעל גיל 65, שלכל אחת מהן מאפיינים ייחודיים משלה. החזון שלהם הוא "להיות חברת הדיאגנוסטיקה הגדולה בישראל".
משהו בשביל הילדים
הם הכירו לפני כ-15 שנה, כשהיו סטודנטים בטכניון ופיצחו יחד בעיה בתחום האימונותרפיה של הסרטן (גיוס מערכת החיסון לחיסול הגידול), שרשמה כמה פטנטים. הבינו שכיף להם לעבוד יחד וחיפשו בעיה מדעית גלובלית שתהיה אטרקטיבית גם מבחינה כלכלית. "הדבר הכי חשוב מבחינתנו היה לצאת לדרך", אומר אדן, "אנשים תמיד מחפשים את ה'אאוריקה' מומנט, את הרעיון המושלם. לנו זה לא היה. פשוט רצינו לעשות משהו יחד. התחלנו עם רעיונות לא טובים שעברו אבולוציה, עד שהתגלגלנו לרעיון שאיתו המשכנו".
זני החיידקים העמידים שנוצרים בעקבות שימוש יתר באנטיביוטיקה נחשבים כיום לאחד האיומים הגדולים של המאה ה-21, ותקציבי ענק מוקצים בארצות הברית ובאירופה כדי להתמודד איתם. אבל לפני שש שנים, כשאדן וכפיר הציגו בפני משקיעים את החזון שלהם - לעקוב אחרי החלבונים המשתתפים בתהליך החיסוני כדי להבין באמצעותם אם מדובר בווירוס או בחיידק - לא נרשמה התלהבות גדולה. "זו הייתה הבעיה הכי לא סקסית בעולם", אומר אדן, "היינו מוכנים לקחת כל אחד שישים עלינו כסף, רק שאף משקיע לא רצה לבוא".
כפיר ואדן לא התייאשו והמשיכו לבד, לניסוי הקליני הראשון. "אנחנו כבר באמצע המסע", אומר כפיר, "אבל אם היום אני צריך לתת עצה ליזמים בתחילת הדרך, הייתי אומר להם, 'קחו את זה כמה שיותר רחוק לבד'. אין כמו להתעמת עם עצמכם ולשכנע קודם כול אתכם שזה שווה את הזמן ואת הכסף שלכם. זה עוזר אחר כך בגיוס כספים - משקיעים מבינים שזו לא איזו גחמה שאתה מבקש עבורה צ'ק, אלא רעיון שאתה באמת מחויב אליו. ברגע שנכנס כסף, נכנסים גם כל מיני אילוצים, כמו הצורך להראות כל הזמן התקדמות. יש משהו בריא בלעבוד בשקט, בלי אקדח צמוד לרקה".
אדן: "בתחילת הדרך חיברו אותנו ליוסי ורדי, ששאל אם אנחנו עובדים בפול טיים. אמרנו שלא. 'אז אני לא אשקיע בכם', הוא אמר, 'אני לא משקיע במי שלא מקדיש את כל זמנו לרעיון'. והוא צדק. כדי להצליח אתה חייב לקום עם זה בבוקר ולהירדם עם זה בלילה. יש המון יזמים, שהם יזמים של ארוחת יום שישי, שם צצים אצלם הרעיונות, אבל גם גוועים. להתעסק עם זה ברצינות, בתור העבודה המרכזית שלנו, היה ההחלטה החשובה ביותר שעשינו".
ולטוטאליות הזו יש כמובן מחיר.
עובד: "זה שואב אותך, כשאתה הולך לישון וכשאתה במקלחת. אני מתבייש לומר, אבל גם כשאתה עם הילדים. יש המון אנשים שתלויים בנו - עובדים ומשקיעים ששמו את כספיהם, ואנחנו מרגישים מחויבים כלפיהם".
יש משהו שמרגיע אתכם?
"לענות למיילים באמצע הלילה?", צוחק עובד.
"לפני שבוע, בטיסה לוושינגטון, הורדתי ללפטופ כמה סרטונים של מדיטציה", אומר אדן, "אבל עוד לא יצא לי לראות אותם. מהבחינה הזאת, העסק מאוד שואב. אנחנו חיים ונושמים אותו בכזו רמה, שלפעמים כפיר ואני כבר ממש מתקשרים בטלפתיה".
עובד: "לפני מי-מד היו לנו הרבה תחביבים, שנדחקו הצדה. ערן היה מצייר, אני אהבתי מכונות וטיסנים. אלה שנים שקשה למצוא בהן אפילו זמן איכות עם המשפחה. זה מזכיר לי סדרה שנעשתה על תוכנית אפולו, שהנחיתה את האדם על הירח. אחד הפרקים מספר על הבחור שבנה את הנחתת של החללית מטעם נאס"א. הוא ביקש מהעוזר האישי שלו להסריט את כל תהליכי הבנייה. העוזר שאל אם זה כדי להצדיק את תקציבי העתק שנדרשו כתוספת, והוא אמר, 'לא, אני רוצה שלילדים שלי תהיה מזכרת מאבא שלהם בשנים האלה'.
"אם אנשים רוצים לעשות דברים גדולים, שיעזרו לאנושות, הם צריכים להקדיש את עצמם לזה, אפילו שברמת המשפחה - אנחנו מפסידים. חד-משמעית. אני מקווה שמתישהו נוכל לספר לילדים שלנו שהפכנו את העולם למקום טוב יותר, וזה יהווה אולי השראה לא פחות גדולה מזמן איכות עם אבא".