ההחלטה על הגדלת מספר הזרים שיוכלו לשחק בקבוצות ליגת העל, אם בכלל תצא לפועל - לא תהיה סוגיה שתוכרע בתוך יום-יומיים. בשנים עברו, כשהרגולטור של הכדורגל הישראלי היה חד-ראשי, יוזמות מהסוג הנ"ל יכלו להתקדם במהירות רבה הרבה יותר. כיום הרגולטור הוא דו-ראשי, והדרך אל קידום האג'נדה שאותה דוחפת בחודשים האחרונים מכבי ת"א הפכה ליותר מסורבלת. היא מתחילה ב"ועדת ההיגוי" שהקימה מינהלת הליגה, משם העברת ההמלצות דרך הצבעה ב"פורום ה-18" (דירקטוריון המינהלת, המורכב מ-14 נציגי קבוצות ליגת העל, שני נציגי הלאומית, נציג ההתאחדות ויו"ר המינהלת יורם באומן) ובסוף אישור של ההתאחדות לכדורגל - עדיין גוף-העל של הכדורגל הישראלי - שאחראי על שינויי תקנון מהותיים שכאלו.
בכל אופן, שחקני הכדורגל הישראלים לא יצטרכו להתחיל לחשוש למקומות העבודה שלהם לפני עונת 2017/18, מועד המינימום בו יוכלו ההתאחדות והמינהלת להתקין את הגדלת מספר הזרים. בינתיים, אפשר להתחיל לדון לעומק ביתרונות והחסרונות, המקצועיים והכלכליים - שמהלך כזה עשוי לייצר.
***
הדיון המקצועי הטהור לא משאיר מקום להרבה ספקות. על-פי פקולטת חקר הכדורגל השווייצרית CIES, בסגלי קבוצות ליגת העל לעונת 2015/16 רשומים 22.1% שחקנים זרים בלבד. ובאופן חסר פרופורציה, המלמד על יתרונם הגדול על-פני השחקנים הישראלים - הבקיעו הזרים 61 מתוך 211 הגולים (28.9%) במשחקי הסיבוב הראשון שננעל השבוע; זאת על-אף שחלק ניכר מהזרים כלל אינם משחקים בעמדות התקפיות.
הניסיונות של מועדונים ישראלים להתחרות בבמה האירופית, בה נהנות מרבית הקבוצות ממגבלות פעוטות על זרים בשל חוק בוסמן - נתקלים במחסום עבה במיוחד. זו בדיוק הבעיה הגדולה של מכבי ת"א, שבאה לידי ביטוי השנה בקמפיין החלש שלה בשלב הבתים של ליגת האלופות: היא מחזיקה העונה סגל ש-20% משחקניו הם זרים, בעוד רק לחמש מתוך 79 הקבוצות הנוספות מ-33 ליגות אירופיות שמתמודדות ב-2015/16 בשלבי הבתים של אופ"א (31 בליגת האלופות ו-48 בליגה האירופית) - יש סגלים עם פחות זרים מאשר מכבי.
אחת מהקבוצות הללו היא ויקטוריה פלזן הצ'כית, שבסגל שלה 17.4% זרים בלבד - ועליה הצליחה מכבי לחלוף בקושי בשלבי המוקדמות העונה; האחרות הן ליון וסט. אטיין הצרפתיות (18.5% ו-15.4% זרים, בהתאמה), בלאנשש הפורטוגלית (3.8%) ובילבאו הספרדית (3.7%). ולקבוצות מצרפת, פורטוגל וספרד יש בכל אופן יתרון יחסי מובנה על קבוצות מישראל: השוק המקומי שלהן הרי הרבה יותר חזק. לפי דוח ה-First Division Clubs in Europe של אופ"א, ישנה בישראל פירמידה של 7,763 שחקני גברים (בכל הרמות, לא כולל נוער). בצרפת 1.7 מיליון כדורגלנים גברים, בפורטוגל 156 אלף, בספרד 810 אלף.
***
אבל מכבי ת"א לא מתקיימת בוואקום. השיקולים סביב הגדלת כמות הזרים צריכים לקחת בחשבון את האינטרסים המשותפים של כלל הכדורגל הישראלי. ואמנם הגדלה תסייע גם לקבוצות אחרות במאבקיהן במפעלים האירופיים, אבל יש בעיה אחרת איתה: היא תעמיק את הפערים בין מכבי לכל יתר הישראליות, כי שוק שנפתח לרווחה מועיל הכי הרבה לקבוצות העשירות ביותר.
בהינתן ומפת הבעלות כאן לא תשתנה בקרוב, וגולדהאר ימשיך לשפוך בשנים הקרובות את הכסף הגדול ביותר - הרי שחוק המספרים הגדולים ייכנס לפעולה ביתר שאת, ויאפשר למכבי להמשיך לייצר רצפי אליפויות, בזכות הגדלת היתרון היחסי שלה.
***
בשתי העונות האחרונות המאזן התפעולי של מועדוני ליגת העל הצטבר למינוס של כ-300 מיליון שקל. זה לא טוב, וזה מנוגד לרוח הפאן-אירופית: בשנים האחרונות פועל הענף במגמה ברורה לצמצם את ההפסדים ולייצב את הספינה. לפי דוח הבנצ'מארק האחרון של אופ"א, יותר מ-700 מועדונים מהליגות העליונות ביבשת רשמו ב-2014 הפסד נקי של 486 מיליון אירו בלבד - ירידה של 71% במינוס תוך ארבע שנים (מאז 2011).
דרך אחת בישראל להקטין את ההוצאות תהיה הגדלת כמות הזרים. השחקנים הישראלים כיום, המהווים כאמור קרוב ל-80% מכלל השחקנים הרשומים בליגה - הם מונופול. הוספת כמות גדולה של זרים תהיה שקולה לרפורמת הסלולר הישראלית: כאשר נוספו חברות מתחרות לשלוש ששלטו בשוק - כולן נאלצו להתיישר אל רמות מחירים נמוכות (החברות הישנות וגם החדשות שנכנסו לאחר הרפורמה). בדומה - ככה גם כוח המיקוח של הכדורגלנים הישראלים בליגת העל על שכרם - צפוי להיפגע לאחר מהלך של הגדלת כמות הזרים.
***
המשמעות הישירה של הסעיף הקודם הוא בריחת כוח עבודה ישראלי לחו"ל. עלות השכר הממוצעת בליגת העל, לפי דוח הבנצ'מארק של אופ"א, עמדה בעונת 2013/14 על 3.8 מיליון אירו לקבוצה. במצב כזה, יותר ויותר שחקנים יעדיפו לוותר על הנוחות הביתית לטובת כסף: ביוון, למשל, שילמה כבר באותה עונה קבוצה בליגה העליונה 4.8 מיליון אירו בממוצע; גם בשבדיה, נורבגיה, דנמרק, סקוטלנד, אוסטריה, שווייץ, אפילו קזחסטן (6.1 מיליון אירו בממוצע לקבוצה) שילמו יותר.
אז אם יהיו יותר זרים - יהיו גם יותר ליגיונרים, זה ברור. האם זה ישפר את הנבחרת? אין תשובה ברורה לשאלה הזאת. סביר להניח שלא. קשיי הסתגלות, אישיים ומקצועיים, מובילים ברוב המקרים את השחקנים הישראלים בחו"ל אל הספסל והיציע. ובלי דקות משחק קשה להשתפר. את אחד הלקחים הכי טובים אפשר ללמוד מקפריסין: בשנת 1993, עוד לפני חוק בוסמן והקמת האיחוד האירופי - הנבחרת שלהם מוקמה 72 בדירוג פיפ"א. כיום, כאשר יש לה את הליגה הזרה ביותר באירופה (66.4% בכלל השחקנים) - הנבחרת שלה במקום ה-79 בדירוג פיפ"א. בעוד הקבוצות הקפריסאיות עושות תוצאות טובות יותר במפעלים היבשתיים בשנים האחרונות - על הנבחרת אין כלל השפעה.
***
דבר אחד צריך להפיל משולחן הדיונים כבר עתה: לא, אוהדים ממש לא "מזדהים" יותר עם שחקנים מקומיים/שחקני בית. בפרמיירליג, ליגה עם 60% שחקנים שאינם אנגלים - יש כבר למעלה מ-20 שנה תפוסת קהל של למעלה מ-95% באצטדיונים, למרות מחירי הכרטיסים הבלתי סבירים ביוקרם; בבונדסליגה הגרמנית, הליגה עם ממוצע הקהל הגבוה בענף פר-משחק - יש 46% זרים. כלומר: אוהדים אוהבים קודם כל קבוצה תחרותית שמשחקת בליגה תחרותית. רק אח"כ הם מתעסקים בתעודות הזהות של השחקנים.
אחרי שזה נאמר, כדאי לקחת את הוויכוח למקום אחר. כזה שעוסק בשאלות קצת יותר מוסריות: לפי דוחותיה הכספיים האחרונים של הפועל ת"א - עמד תקציב קבוצת הנוער של המועדון אשתקד על 2.03 מיליון שקל (שנה לשפני כן על 2.77 מיליון - סכומים שלא כוללים תחזוקת מגרשים). בין 2014 ל-2015 קיצצה הפועל בתקציב הנוער. אבל במידה ומכסת הזרים תזכה תמתח למעלה - איזה אינטרס זה משאיר להפועל לשנות את כיוון סיבובו של הגלגל? הרי מוטב לה לשמור על כמה שיותר כסף לטובת רכש חיצוני.
אף קבוצה בעולם, כולל הגדולות ביותר - לא מצליחה לייצר שחקני בית מצטיינים באופן עקבי ורצוף. זה כולל אפילו את ה"לה-מאסיה" המהוללת: מישהו זוכר שברצלונה עלתה אל גמר הצ'מפיונס ליג האחרון שלה לפני עידן גווארדיולה, ב-2006 מול ארסנל - עם הרכב שכלל שני שחקני בית בלבד?
אך לא לחינם תקנות הרישוי (Club Licensing) של אופ"א לא מאפשרות למועדונים לוותר על הפעלת קבוצות נוער. הכדורגל הוא לא רק ערימה של שיקולים אינטרסנטיים: יש לו משמעות קהילתית. הוא אמור להעניק מסגרת חזקה לילדים משכבות חלשות ולאפשר להם לחלום על המונדיאל. זה הספורט של העם, גם בגלל הילדים והנוער שמשתתפים בו. שחקנים זרים, מצד שני, לא בטוח שיעזרו לחלומות הקהילתיים הללו.
