המאמר שבו מופיעה התמונה לא עוסק בדיוק בדמותו ובפועלו של ראש הממשלה הישראלי המנוח, אלא בתקופה זמנית מימיו כלוחם מחתרת, ב-1946, אז נאסר שמיר איש הלח"י בן ה-31 בידי הבריטים ונשלח למאסר באריתריאה, מכל המקומות.
"המאמר הוא לא על שמיר, אלא עלינו", מסביר עורך העיתון, קבדום מנגיסטו, "בעזרת האנשים באריתריאה שחררו את שמיר ואת חבריו ושלחו אותו לישראל, ואני כותב שהישראלים צריכים לעשות אותו הדבר איתנו: תעזרו לנו. אנחנו פה לזמן קצר, בדיוק כמו ששמיר היה זמן קצר באריתריאה. אנחנו תמיד נשתף פעולה עם מי שסובל כמונו".
זה הגיליון החמישי של Hadush Zemen, היוצא לאור בשפה הטיגרינית. משמעות שמו בעברית הוא "מאה חדשה". הגיליון הראשון יצא בחודש מאי 2011, זמן לא רב לאחר שמנגיסטו הגיע לישראל בדרך חתחתים מאריתריאה, שממנה ברח מאימת השלטון. "בהתחלה הוצאתי שני גיליונות בחודש, אבל לא יכולתי לעמוד בזה", הוא מספר. "ההתחלה הייתה טובה, אבל אחר כך הדברים קצת השתבשו, מוראלית וכלכלית".
המנטרה "אנחנו פה לזמן קצר", חוזרת אצל מנגיסטו שוב ושוב: אנחנו לא רוצים אזרחות ולא תושבו*ת. אנחנו כאן כדי להציל את החיים שלנו, וברגע שנוכל - נחזור למדינתנו. התפיסה הזו מכתיבה גם את תמהיל העיתון שהוא עורך. מצד אחד, לספק מידע עדכני ושימושי לחברי הקהילה, בשפתם, כדי לעזור להם להסתגל לחיים בישראל, לקבל את זכויותיהם ולהסתדר מול הרשויות. מצד שני, להזכיר להם קצת את הבית, את התרבות, לאן הם שייכים.
מנגיסטו מדפדף בגיליון האחרון: "זו כתבה שמבוססת על מידע מ'קו לעובד', על זכויות עובדים בישראל, על החוקים הרלבנטיים. וכאן יש שלושה שירים של משורר אריתראי. זו כתבה של כתב שלי על המבריחים בסיני ועל הפשעים שלהם, איך הם עושים את זה. זה סיפור על בית ספר קהילתי, וכאן יש עוד עמוד מידע שאני כתבתי. אני חולק מהניסיון שלי, עבדתי כמתרגם של עורכת דין ואני כותב עצות בנושאי עבודה".
אמנם קשה להתרשם מאיכות הכתיבה בלי לשלוט בטיגרינית, אבל אי אפשר שלא להעריך את המיזם הזה, של איש אחד, פליט נטול מעמד בישראל, שמתאמץ לשרוד הרחק ממדינתו וממשפחתו, ועובד 10 שעות ביום בניקיון משרדים. בסוף היום, "אם יש לי כוח ויש לי רעיונות טובים", הוא יושב בדירתו שבדרום תל אביב, ועל לפטופ ישן, כשהוא משתמש בגרסה ביתית של תוכנת פבלישר, הוא מפיק כמעט לבדו עיתון שנראה כמו עיתון אמתי ומחזיק 12 עמודי טבלואיד.
