מותג כלי הבית הוותיק סולתם רדד, שנקלע בחודש שעבר להליך חדלות פירעון, יימכר למשפחת מאיו, הבעלים לשעבר של נעמן פורצלן, בסכום של 15.5 מיליון שקל במזומן בתוספת 3 מיליון שקל בפריסה ל-5 שנים, זאת ללא חובות החברה ללקוחות.
המכירה אושרה על-ידי השופטת עירית וינברג-נוטוביץ מבית המשפט המחוזי מרכז, אשר העדיפה את הצעתה של חברת מאיו על פני הצעה נוספת וגבוהה יותר שהגיעה לקו הגמר בהתמחרות על רכישת החברה - של חברת מסלמני, שהציעה 15.5 מיליון שקל במזומן, בתוספת 4 מיליון שקל בפריסה ל-5 שנים.
בחודש שעבר הגישה סולתם רדד בקשה להקפאת הליכים, שבה ציינה כי "בשנה האחרונה נקלעה החברה לקשיי נזילות, אשר נכון למועד הגשת בקשה זו אינם מאפשרים לה פירעון שוטף וסדיר של התחייבויותיה כלפי נושיה, בעיקר כלפי הבנקים הממנים".
קשיי הנזילות שאליהם נקלעה החברה נבעו, לטענתה, בעיקר מקיטון במכירותיה, אשר נגרם בין היתר מכשל ניהולי הנובע מניתוח לקוי של ענף המכירות וכניסתם של מתחרים חדשים לשוק וכן מבצע "צוק איתן" אשר פגע באורח קשה במכירות החברה לקראת ראש השנה, מכירות המהוות נתח גדול מכלל מכירות החברה.
במקביל ועקב כך, נטען בבקשה להקפאת הליכים, נאלצה החברה להגדיל את התחייבויותיה לבנקים המממנים, כל זאת לצד הידרדרות שחלה במצב המשק, ועקב כך קשיים בגביית כספים מלקוחות ואי-עמידה שלהם במדיניות האשראי הנהוגה עמם.
מהבקשה להקפאת הליכים עלה כי החברה נקלעה לחובות-עתק לנושיה, המסתכמים בכ-60 מיליון שקל, כאשר עיקר חובותיה לבנקים, בהם כ-23.3 מיליון לבנק דיסקונט, כ-3.2 מיליון שקל לבנק מזרחי-טפחות, כ-6.6 מיליון שקל לבנק הפועלים, כ-3.6 מיליון שקל לבנק מרכנתיל דיסקונט וכ-3 מיליון שקל לבנק פועלי אגודת ישראל.
ואולם, כבר במסגרת הבקשה הודיעה החברה כי קיימת הצעה רכישה, "ראשונית אך מעשית", של חברת מאיו א.י. השקעות, להשקעה בחברה או רכישת פעילותה כ"עסק חי", תוך תשלום תמורה מוערכת של כ-16 מיליון שקל.
באופן חריג בזירת הפירוקים, בימים שלאחר הגשת הבקשה והדיונים בבית המשפט בה, נרתמו נושי המותג להצלת החברה הקורסת ונתנו את הסכמתם הגורפת להוצאת צו הקפאת הליכים לצורך הבראת החברה. זאת, כל עוד החברה לא תופעל באופן גירעוני.
בהמשך לכך מונו לחברה, שבבעלות דוד ועמירה ליברמן, נאמנים לתקופת ההקפאה - עורכי הדין עמית פינס ורון חכים, ובית המשפט הורה להם לפרסם הזמנה להציע הצעות למכירת החברה, תוך שהנאמנים במסגרת הליך של הקפאת הליכים הפעילו את החברה.
לאחר שנערכו התמחרויות בין המציעים השונים, ונעשה ניסיון להשוות בין ההצעות, הוגש עדכון לבית המשפט בדבר ההצעות שהוגשו, ואף הבוקר במהלך דיון בבית המשפט בתיק התקיימה התמחרות נוספת, כשבשורה האחרונה הגיעו לקו הסיום שני מתמודדים: חברת מאיו א.י. השקעות בע"מ; וחברת מסלמני גרופ בע"מ.
ההתמחרות המשיכה מחוץ לאולם בית המשפט ואף בתוכו, כשבאופן סופי עמדו בפני בית המשפט שתי ההצעות שעיקריהן: חברת מסלמני הציעה 15.5 מיליון שקל במזומן, בתוספת 4 מיליון שקל בפריסה ל-5 שנים; וחברת מאיו הציעה 15.5 מיליון שקל במזומן, בתוספת 3 מיליון שקל בפריסה ל-5 שנים.
הגם שהצעתה של חברת מסלמני הייתה גבוה יותר, העדיפה השופטת וינברג-נוטוביץ, כאמור, את הצעתה של חברת מאיו, תוך שהיא מציינת כי ההחלטה התקבלה לאחר שבית המשפט שמע את עמדות הצדדים, לרבות הנאמנים, באי-כוח הנושה המובטח בנק דיסקונט, באי-כוח העובדים ועמדת הכנ"ר, ומעדיף את הצעת חברת מאיו על פני הצעת חברת מסלמני, בין היתר עקב שאלות הגבליות שעולות באשר להצעתה של חברת מסלמני.
"הצעת חברת מסלמני כפופה לאישור הממונה על הגבלים עסקיים, מה שלא קיים בהצעת חברת מאיו; יכולה להיווצר בעיה בהפעלה זמנית עד לקבלת אישור הממונה על הגבלים עסקיים, על אף שחברת מסלמני הסכימה לשאת בהוצאות ההפעלה, אם בסופו של דבר לא יתקבל אישור הממונה על הגבלים עסקיים, אין בכך כדי לחסוך את מכלול הבעיות שעלולות להיווצר מהפעלה זמנית, כאמור. עניין שאינו מתקיים בהצעת חברת מאיו", כתבה השופטת בהחלטתה, והוסיפה כי "חברת מאיו יכולה לקבל על עצמה את הפעלת החברה באופן מיידי, בכפוף לחתימת הסכם מפורט והעברת התשלום".
עוד ציינה השופטת כי ההפרש הכספי שבין ההצעות אינו כה משמעותי ביחס להצעות בכללותן; וכי "עמדת העובדים, שבית המשפט נותן לה משקל רב, היא למכור את הממכר לחברה מאיו, שהיא בעלת ניסיון מוכח בתחום בו עוסקת החברה"; וכי הנושה המובטח, אשר לו יגיעו כפי הנראה מרבית כספי התמורה, הותיר את העניין לשיקול-דעת בית המשפט.
"במכלול הנסיבות סבורני כי הצעת חברת מאיו מביאה בחשבון שיקולים רחבים מעבר לתמורה הכספית, במיוחד כשמדובר בפער שאינו כה משמעותי בין ההצעות, ולכן אני מאשרת את המכר לחברת מאיו", כתבה השופטת.
ואולם, למען הסר ספק הבהירה השופטת כי המכירה אינה כוללת את חובות הלקוחות של החברה.