התערוכה המרשימה "מקס בקמן וברלין" מציינת את שנתו ה-40 של המוזיאון לאמנות מודרנית ברלינישה גלרי (Berlinische Galerie), השוכן בסמיכות למוזיאון היהודי בעיר. בתערוכה 50 עבודות של הצייר האקספרסיוניסט מקס בקמן, שכבש את הזירה הסנובית של ברלין בסערה ולאחר מכן נרדף וגלה מהעיר.
התערוכה מתחקה אחר חיי האמן מ-1905 ועד 1936, וסיפורו עולה מן הקנבסים, ביניהם לא מעט ציורי דיוקן עצמי, כעדות אישית, מישירה מבט.
מקס בקמן (1884-1950), למד אמנות בפריז ובברלין, והחל לצייר בגיל 20, בסטודיו ששכר בשולי ברלין. האמן השאפתן נאבק לבדל את עצמו ולבלוט בזירה הברלינאית, שהייתה אז אחת ממובילות התרבות באירופה. ב-1906 הציג את ציורו "גברים צעירים על חוף הים", עבודה פורצת דרך, שעוררה ביקורת קשה ולאחר מכן הפכה למפתח לפרסומו ותהילתו.
בציור, שנשלט בגווני חום ואפור נראתה חבורת גברים צעירים, עירומים, במפגש חברתי על החוף. משיכות המכחול העזות, העירום הבוטה והלא מיופייף, בחירת הצבעים והאווירה - שלמרות היותה נינוחה, ניכר בה אי-שקט פנימי, כחלק ממטען הנעורים והגבריות של הגופים המצוירים - עוררו תרעומת בקרב מבקרים שמרנים. במקביל, סיפק הציור לבקמן בדיוק את מידת תשומת-הלב שהיה זקוק לה. הוא זיכה אותו בחסותו של מנהל המוזיאון של ויימר, הארי גראף קסלר.
מאוחר יותר השתתף בתערוכה בינלאומית ואף זכה בפרס, שהות אמן בפירנצה, משם חזר מצויד בצבעוניות חדשה והשפעות אימפרסיוניסטיות.
במלחמת העולם הראשונה הוא שירת כחובש קרבי, והמראות שספג השפיעו על תפיסת הצבע והמרחב בציוריו. משחזר השקט לעולם, חזר גם בקמן לצייר ולהציג וכוכבו דרך.
"מקס בקמן הוא ברלין החדשה", הכריז עליו ב-1924 היסטוריון האמנות יוליוס מאייר-גרף. אך באותה עת, במקביל למודרניזם המתירני והרב-סגנוני ששטף את העיר, התחילו מנשבות רוחות אחרות. לא רק יהדותו של בקמן, גם אופי יצירותיו, הכלילו אותו בין האמנים שאמנותם הוכרזה "מנוונת" ובלתי ראויה, עם עליית הנאצים לשלטון.
בקמן התחתן בגיל צעיר עם אשתו הראשונה מינה, שהייתה מוזיקאית אך התמסרה תחילה לתפקידה כאשת האמן.
הוא פיתח עימה יחסי תלות קשים, שהסתיימו בגירושים, לאחריהם פרחה הקריירה שלה. הוא עצמו התאהב מחדש ודיוקן אשתו השנייה "קוואפי עם תוכי", משנת 1936, המוצג בתערוכה, הוא אחד האחרונים שיצר בברלין, לפני שברחו בני הזוג לאמסטרדם.
מאמסטרדם עבר בקמן לארצות-הברית, שם לימד אמנות בוושינגטון ובניו-יורק, בה נפטר ב-1950.
הציורים שנבחרו לתערוכה משקפים את השנים שבין 1904-1936, שנות חייו בברלין (בהפסקות קצרות). הם מקושרים תימתית עם העיר - מציור הנוף הנשקף מבעד לחלון הסטודיו הראשון של בקמן ועד לציורי סדרת "התופת" שיצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. באופן חריג, לצד עבודותיו של בקמן, מוצגות בתערוכה יצירות של אמנים בני תקופתו, שעימם היה בקשר.
כך ניתן לעמוד מקרוב על השפעות גומלין ועל "רוח הזמן", כמו גם על תחרות יצירתית שבערה במכחולו של בקמן.