צבי גורפינקל / צילום: שלומי יוסף
במארס 2010 פנה עורך דין מהסנגוריה הציבורית אל שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, צבי גורפינקל, וביקש ממנו לדחות דיון קרוב בתיק פלילי, בשל מחלת עורך הדין. לבקשה צירף עורך הדין מסמך רפואי מבית החולים תל השומר שכלל המלצת רופא לחמישה ימי מחלה ופירט את תסמיני מחלתו. בין היתר, נאמר במסמך שהוגש לשופט, כי עורך הדין סובל מסחרחורת ומחום גבוה. גורפינקל בחן את שכתב הרופא בעיון, והחליט "להגדיל ראש", ולמרות שתחום התמחותו הוא משפטים, החליט כנראה גורפינקל להעמיק חקר גם בתחום הרפואה. "למרות התלונות על החום הגבוה, עולה כי בשעה 11:50 נבדק חומו של עורך הדין ונמצא 36 מעלות, הדופק 90 ולחץ הדם 130/70, מבלי להיות מומחה גדול ברפואה, ממצאים אלה אינם מצביעים על אדם חולה", פסק. גורפינקל סירב לזמן את העדים שאמורים היו להופיע באותו היום לדיון נוסף, וקבע כי בזאת תמה פרשת התביעה.
עורך הדין החולה והפגוע לא השלים עם ההחלטה וביקש מגורפינקל לשקול אותה מחדש. הוא גם צירף את תיקו הרפואי המלא, שכלל אישורי מחלה המתפרשים על פני תקופה של יותר מחודש. גורפינקל, שנוכח בטעותו, נאלץ לכתוב החלטה חדשה: "עתה, משהוצגו בפני ביהמ"ש נתונים אחרים, מתברר שלא היה מקום להתבטא כלפי עורך הדין כפי שנכתב בהחלטה. ביהמ"ש חוזר מהאמור. אם נגרמה לעורך הדין עוגמת-נפש, ביהמ"ש מתנצל בפניו", כתב.
ביקורת מהעליון
היחס אל עורך הדין החולה בתיק הנושן ההוא מדגים הן את הצדדים החיוביים בקריירה השיפוטית של השופט גורפינקל שמסתיימת היום, והן את הצדדים הפחות טובים שבה. מצד אחד, גורפינקל היה שופט חרוץ, קפדן ויסודי שאינו מוותר לאיש, גם לא לעצמו; מצד שני, לעתים היה מחמיר מדי ולא גמיש מספיק.
גורפינקל נולד ב-1945 בישראל. ב-1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר תיכון עיוני "דביר" ברמת-גן. ב-1968 סיים את לימודי המשפטים בשלוחה התל-אביבית של האוניברסיטה העברית וב-1970 הוסמך כעורך דין. בשנים 1969-1988 שירת גורפינקל בצה"ל בתפקידים משפטיים שונים, בהם נשיא ביה"ד הצבאי המחוזי במחוזות שיפוט שונים, ובתפקידו האחרון שימש כנשיא בית הדין הצבאי המיוחד בדרגת אלוף משנה. ביוני 1988 נבחר לכהונת שופט של בית משפט השלום בכפר סבא ובהמשך שימש כסגן נשיא בימ"ש השלום בהרצליה. באוגוסט 2001 מונה לכהונת שופט של בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
אחד התיקים החשובים בהם שפט גורפינקל בשנים האחרונות היה זה שבו עמד לדין איש העסקים, דני דנקנר, בגין מעשים שביצע בעת שכיהן כיו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. בדצמבר 2013, בתום הליך הוכחות קצר, הודה דנקנר במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול התקין של תאגיד בנקאי ועוד.
במסגרת ההסדר שאושר על-ידי גורפינקל, הסירה הפרקליטות את האישומים המקוריים נגד דנקנר, שכללו עבירות של הלבנת הון וקבלת דבר במרמה, והמירה אותן בעבירות פחותות. עם זאת, השדרה העובדתית של טענות הפרקליטות נגד דנקנר בכתב האישום נותרה על מקומה. בהמשך, גזר גורפינקל על דנקנר שנת מאסר בפועל, והטיל עליו קנס בסך מיליון שקל בגין הרשעתו. דנקנר ערער לביהמ"ש העליון על העונש שהטיל עליו גורפינקל. ביולי 2014 קיבלו שופטי העליון באופן חלקי את הערעור והפחיתו את העונש ל-8 חודשי מאסר בפועל. בהחלטתם, מתחו השופטים, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ואסתר חיות, ביקורת על גורפינקל, ובין היתר קבעו כי שופט המחוזי הסתמך בגזר הדין על עובדות שכלל לא הופיעו בכתב האישום המתוקן, שבו הורשע דנקנר.
"מן הראוי שביהמ"ש הגוזר את עונשו של נאשם שהודה בכתב אישום לצורך הסדר טיעון, לא יעשה שימוש בפרטים ועובדות שאינם נכללים במפורש בכתב האישום", קבעו. ביחס לאופן מתן גזר הדין על-ידי השופט גורפינקל, ציינו שופטי העליון כי "נדמה כי לעובדות נוספות לכאורה שהוזכרו בגזר הדין הייתה השפעה מסוימת על חומרת העונש, שכן בעקבות הכללתן נוצרו מסד עובדתי מסוים ומעין 'אווירה' כללית לעניין העונש. אולי דומה הדבר לאמן המוסיף פרטים בתמונת הנוף שצייר: ככל שפרטים אלה משמעותיים יותר - כך הוספתם משפיעה על האופן שבו תופס הצופה את היצירה".
לא היה זה המקרה היחיד שבו העליון הקל בעונשים של נאשמים שדינם נגזר על-ידי גורפינקל במחוזי. כך למשל, בינואר 2011 הקל העליון בעונשיהם של שי סימון ושלום ימיני, שהורשעו בדריסתה למוות של מיטל אהרונסון ובפציעת חברתה, מלי יזדי, באוקטובר 2008. העליון קבע כי העונש שהטיל גורפינקל על השניים חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל. העליון קבע כי סימון, שנהג ברכב והורשע בהריגה, ירצה עונש של 14 שנות מאסר במקום 20 שנים שהטיל עליו גורפינקל; עונשו של ימיני הוקל מחמש שנות מאסר לשנתיים וחצי בלבד.
צבי בר - למאסר ממושך
התיק, בה' הידיעה, הנוסף שנדון בפני גורפינקל בשנים האחרונות, היה זה שבו הועמד לדין צבי בר בן ה-80, ראש עיריית רמת-גן לשעבר גין שוחד. בפברואר 2015 שם גורפינקל סוף עצוב לקריירה המזהירה של בר והרשיע אותו בקבלת שוחד בהיקף של כ-2 מיליון שקל מיזמי נדל"ן שפעלו בעיר, תמורת קידום הפרויקטים שלהם. בגזר הדין שפורסם בהמשך, גורפינקל, כמו גורפינקל, לא חס על ראש העיר הקשיש והמושחת.
"בית המשפט צריך להילחם בנגע השחיתות ולנקות את הרשויות המקומיות מסיאוב והעדפת מקורבים. זאת, ייעשה רק באמצעות ענישה מכאיבה וכואבת, ולא באמצעות הטפת מוסר שמתבטאת במלל בלבד. המסר בגזר הדין צריך להיות חד וברור: די לשחיתות", כתב גורפינקל ושלח את בר לחמש וחצי שנות מאסר. בנוסף, הוא הטיל עליו קנס בסך 1.5 מיליון שקל וקבע כי מיליון שקל מכספיו יחולטו. בדומה לדנקנר, גם בר הגיש ערעור לביהמ"ש העליון על פסק דינו של גורפינקל בתקווה שהעליון יתערב פעם נוספת בגזר דין של השופט המחמיר מת"א.
תיק חשוב נוסף שניהל גורפינקל ושהסתיים בענישה מחמירה היה זה של ערן מזרחי, מנהל ההשקעות מסביון שזכה לכינוי "המיידוף הישראלי". ביולי 2013 שלח גורפינקל את מזרחי ל-12 שנות מאסר לאחר שהרשיע אותו כי גנב 47 מיליון שקל מעשרות אנשים תמימים שהתפתו להשקיע אצלו את כספיהם.
"איש צבא קפדן"
מקרה מרכזי נוסף שבו דן גורפינקל, היה התיק שעסק בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים. בפברואר 2012 הסתיימה הפרשה שפרצה בתרועה רמה, בקול ענות חלושה, וללא הרשעות בהלבנת הון. גורפינקל הרשיע במסגרת הסדר טיעון את הנאשמים בפרשה, ובהם ארקדי גאידמק, בשורה של עבירות קלות יחסית וגזר על המורשעים עונשים מאסר על-תנאי וקנסות.
עו"ד ציון אמיר מכיר את גורפינקל עוד מהימים הרחוקים שבהם היה שופט בית הדין הצבאי. אמיר מודע לביקורת על נטייתו של גורפינקל להחמיר בענישה, אך הוא אינו שותף לה. "גורפינקל היה תמיד שופט ענייני ואמיץ בעיניי. אני מאוד אהבתי אותו", אומר אמיר. "גורפינקל הציג בקריירה שלו עצמאות שיפוטית במיטבה, וזוהי בעיניי אחת התכונות הכי חשובות של שופט, אולי החשובה ביותר. האיש ידע תמיד לקבל החלטות בלי פזילה לשום מקום. הוא גם מעולם לא הסתכל אל ערכאת הערעור שמעליו. הוא יכול היה להטיל עונש חמור מאוד גם כשלקח בחשבון שהעליון עשוי להתערב בפסיקתו. גורפינקל הוא איש צבא קפדן באופיו, וסנגורים ככלל לא ראו בו שופט נוח או כלבבם, אבל אני תמיד ראיתי בו אדם עם שכל טוב וישר שמנסה תמיד לתפוס את השור בקרניו".
עו"ד אמיר מציין גם כי הוא זוכר מקרים שבהם כולם ציפו שגורפינקל יטיל, כהרגלו, עונש כבד מאוד, אבל הוא הפתיע ונהג אחרת. "ב-2003 היה גל חמור של פיגועים. אני ייצגתי נהג מונית שהסיע מחבל שביצע פיגוע, ללא שידע שהוא מחבל, אך גם ללא שטרח לבדוק את מי הוא מסיע. בגלל האווירה הציבורית, כולם ציפו שגורפינקל ישלח את הנהג לכלא לשנים ארוכות, אבל הוא התחשב בו ושלח אותו לעבודות שירות בלבד".
עו"ד רוטיל סויד, כיום ח"כית מטעם מפלגת העבודה-המחנה הציוני, מספרת כי "בפעם הראשונה שהגעתי לאולמו של צבי גורפינקל בביהמ"ש המחוזי, הזהירו אותי שהוא שופט 'מכסח', קפדן וקשוח". לדבריה, "לאחר שהתחיל הדיון, נוכחתי שגורפינקל הוא באמת מאוד קפדן ומאוד מדויק, אבל גם שזה עונג להופיע בפניו. הוא הכיר את התיק על בוריו וגם היה לו חוש הומור ייחודי, ציני. את הבדיחות שלו הוא אומר בסבר פנים חמור, אבל דווקא בגלל זה הן משעשעות כל-כך".
בדומה לעו"ד אמיר, גם ח"כ סויד אומרת כי למרות הרקורד שלו כשופט מחמיר במיוחד, גורפינקל ידע גם להקל בענישה, כשצריך היה. "באחד התיקים האחרונים שלי, לפני שנבחרתי לכנסת, הגשתי בקשה לעיכוב ביצוע עונש של לקוח-נאשם. בתחילת הדיון גורפינקל אמר שלכאורה אין בסיס לבקשה, אבל הוא הבטיח להקשיב רוב קשב לטיעונים שלי. ובאמת, הוא ישב והקשיב ובסוף גם השתכנע וקיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש בגלל שהיו שם נסיבות מיוחדות. זה מראה שהוא היה שופט קשוב שלמרות נחשב מחמיר וקפדן".
ח"כ סויד מוסיפה: "מאוד אהבתי, כסנגורית, לנהל מולו תיקים, כי ידעתי שהנאשמים יקבלו את יומם וישמעו את טיעוניי. מערכת המשפט נפרדת משופט ייחודי בנוף, ואין לי ספק שנראה אותו בתפקידים ציבוריים חשובים גם אחרי הפרישה".
פסק הדין האחרון: הריסת גג שנבנה ללא היתר - רק בעוד 5 שנים
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נערך היום (א') טקס חגיגי לשופט צבי גורפינקל, שפורש בימים אלה מכס המשפט בהגיעו לגיל 70. במהלך הטקס הוקרא, כמקובל, פסק הדין האחרון שכתב גורפינקל.
פסק הדין שנבחר על ידי השופט הוא אומנם קצר, אך אינו שגרתי, וגורפינקל מדגים באמצעותו כיצד שופט יכול לקבל החלטות הגיוניות ונכונות, גם כאשר החוק לכאורה כובל את ידיו. פסק הדין עוסק בערעור פלילי שהגיש מרדכי הלל, מנהל בית דפוס משכונת התקווה בת"א, על החלטת בימ"ש לעניינים מקומיים בעיר שאשררה את החלטת העירייה להרוס תוספת בנייה על גג שביצע מהלל. המדובר בבניית קונסטרוקציה של עמודים וקורות מתכת התומכים בגדר בגובה שני מטר, שהוצבה על סף הגג שמעל עסקו של מהלל, ללא היתר.
מהלל טען כי הוא בנה את הגדר לפי דרישת חברת הביטוח המבטחת את העסק שלו וכדי למנוע נפילתם של ילדים המשחקים על הגג מפעם לפעם. גורפינקל אמנם דחה את הערעור וקבע כי הגג ייהרס, בשל העובדה שנבנה ללא היתר, אך באותה הנשימה פסק כי הדבר ייעשה רק בעוד חמש שנים. "תפקידו של בית המשפט איננו רק לבדוק את לשון החוק היבשה ולאשר צווים שהוצאו כדין. תפקידו הוא תפקיד ציבורי שאמור לבדוק את תכלית הבנייה שנעשתה, אף שזו בוצעה שלא כדין", כתב גורפינקל."מסיבה בטיחותית, לא נכון יהיה להסיר את המעקה שנבנה ולגרום בכך חלילה לסיכון חייהם של ילדים... לא אוכל להשלים עם מצב שבו הצו יבוצע וחייהם של ילדים יועמדו בסכנה".