2015-2016 / איור: עומר הופמן
בעתיד, אולי הקרוב - כך גורסים כמה מגדולי העתידנים בעולם - האדם התבוני שהוא אנחנו (נניח) יתחלף בסוג אדם חדש. האופטימיים קוראים למי שיחליף את ההומו-ספיינס-ספיינס, הומו-אוניברסליס, הפסימיים הומו-דסטרוקטיביס. בכל מקרה, יקומי או הרסני, מדובר באדם שיחיה פי עשרה מאיתנו, בגופו ישוטטו נאנו-בוטים (רובוטים בגודל תא, nanobots), שיירפאו כל מחלה בטרם החלה, טכניקות שיבוט ושליטה בגנטיקה יהפכו אותו לעל-אדם מבחינות רבות, מימשק אדם-מכונה משוכלל יעמיד לרשותו את כל המידע בכל רגע, אולי ישירות לנוירונים. איני יודע אם מדובר בהגשמת פנטזיה או בקץ האנושות, אבל בכל מקרה זה לא יקרה בשנה הקרובה.
אז עד לאותו על-אדם שאולי, ואולי לא, יפתור את הבעיות הקונקרטיות יותר של עולמנו, לאן פני העולם בשנה הקרובה? ולמען הזהירות נזכיר את אימרתו בת האלמוות של שלום עליכם בדבר תחזיות: אם הייתי חכם לפני מעשה כמו אשתי אחרי מעשה, הייתי חכם גדול.
מלחמת-האזרחים הרצחנית בסוריה, וכן בעיראק ובמזרח-התיכון בכלל, תימשך. אולי ייחתם הסכם, אולי לא, אבל בשטח יימשכו הקרבות, מעשי הטרור, ההפצצות. יותר מדי מדינות מעורבות, יותר מדי אינטרסים, יותר מדי גאווה לאומית, יוקרה אישית, וכן - מאבק דתי חסר פשרות, חסר מעצורים. הקואליציה השיעית אינה יכולה לנצח בסוריה אולי, אבל רוסיה ואיראן יכולות להמשיך ולהילחם עד הסורי האחרון. ובנטל הלחימה הסורים כבר שחקן משני. המדממות העיקריות הן איראן והחיזבאללה, וזו בשורה טובה לישראל.
במקביל, ארגון דאע"ש סופג מהלומות בשטח - שוב, בשורה טובה, לישראל ולעולם כולו. אלא שהאידיאולוגיה הג'יהאדיסטית הרצחנית רק מתגברת, ומטורפי האתמול - טליבאן, אל-קאעידה נראים לפתע מתורבתים כמעט, בני שיח ופשרה לעומת הזוועות הנוכחיות. ודאע"ש, בסוריה, באירופה ובארצות-הברית, הוכיח שבדרכו למאה השביעית הוא עוצר - ויודע לנצל - את המאה ה-21. אם ברשתות חברתיות, אם במסעות פרסום ומיתוג - והחשש הגדול הוא, אם הם יצליחו גם במדע. לייצר פצצה "מלוכלכת" או ביולוגית, להצליח בלוחמת סייבר. וגם בשנה הבאה נראה ונשדר פיגועי טרור נוראיים במערב, ונדווח מדי פעם על פיגועים נוראים לא פחות גם בשאר העולם.
המדיניות הבינלאומית, לרבות בסוריה ובמזרח-התיכון, תמשיך עם אותם קווים מנחים מהעבר: רוסיה תמשיך בשאיפתה למים חמים, לבסיס בים התיכון, להגברת השפעתה באמצעים הברוטליים המוכרים, במה שהיא מכנה החוץ-לארץ הקרוב, בעיקר מדינות ברית-המועצות לשעבר, ובשאיפה גם מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, שם הצלחתה פחותה.
גם סין תגביר את נוכחותה, המאיימת כבר כעת, במה שהיא רואה כנחלותיה, בעיקר הימיות. בכלל הים, מהקוטב הצפוני הנמס ועד האוקיינוסים הפתוחים, ישוב להיות הזירה האסטרטגית המרכזית שבה מתמודדות השחקניות הגדולות.
האיחוד האירופי - ימשיך להתמודד עם הבעיות הבלתי פתורות של איחוד המכיל 27 מדינות כה שונות, כה מגוונות. נושא המהגרים יהיה בעיה פוליטית מרכזית, וגרמניה ושאר מדינות אירופה יתחילו לסגת בזהירות מהצ'ק הפתוח שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל העניקה לכל פליט באשר הוא. שילוב עליית הימין הקיצוני, הכלכלה ואיומי הטרור יביא לכך שגבולות אירופה ייסגרו מחדש; וטורקיה, חמושה בצ'ק נדיב, תישאר להתמודד עם מחנות הפליטים. המתחים באיחוד יגיעו לסף פיצוץ, אולי פיצוץ, בשנה הבאה או זו שאחריה.
בארצות-הברית - המרוץ לנשיאות יאפיל על כל מאורע אחר, וזה יהיה גם הסיפור המרכזי העולמי. נשיא ארצות-הברית הוא עדיין האדם החשוב בעולם, וגם אם בעבר השאלה אם יהיה דמוקרט או רפובליקני כמעט לא שינתה, השנים האלה חלפו. טראמפ או קרוז, קרסון או הילארי קלינטון - כל אחד שונה מהותית מהאחר, כל אחד מייצג אידיאולוגיה שונה. מעניין יהיה לראות אם הדמוקרטים יצליחו לשוב ולהיות הרוב, ולו באחד מבתי הקונגרס.
ועוד בארצות-הברית - האקלים ימשיך במריו, ימשיך להיות קיצוני. נכון, יש הסכם, יפה מאוד, אבל בלא שום אכיפה, וכשפרלמנטים בעולם צריכים לאשרר את ההסכם - אינני רואה את הרפובליקנים מאשרים את ההסכם שהם מתנגדים לו אידיאולוגית, וחלקם מכחישים את עצם הבעיה. בכלל, הקהילה הבינלאומית תמשיך להתפורר, כאשר מרכז הכובד האמריקני הולך ונחלש, ומדינות אחרות מושכות כל אחת לכיוונה, בלא מחשבה על טובת הכלל. הציניות של רוסיה וסין, למשל, תימשך, ותגרור מדינות נוספות.
גם השנה נשמע רבות על עלייתן של מדינות על-חשבון המערב השוקע. המערב אולי שוקע, אבל טורקיה, דרום-אפריקה, ברזיל, ארגנטינה, הן מעצמות העתיד כבר שני דורות, העתיד הזה אינו מגיע ולא יגיע גם עתה. גם הודו עם ראש-ממשלתה נרנדרה מודי הנמרץ, רחוקה מרחק רב מהעתיד הזוהר שכה מדברים עליו.
אזורים אחרים בעולם - אפריקה שאוכלוסייתה גדלה והולכת, ואמריקה-הלטינית, ימשיכו להיות אזורים שהעולם עוסק בהם פחות. דווקא באפריקה, וכן בדרום-מזרח אסיה נקווה לראות בשנה הקרובה, בשנים הקרובות, שיפור ניכר. נכון, שיפור ניכר בעיקר כי נקודת הפתיחה נמוכה כל-כך, חסרת תקווה כל-כך. אפריקה יכולה באותה מידה לפנות חזרה אל זוועות רצח העם - בורונדי היא הדוגמה על הפרק, או ללכת קדימה. עם המצאות המותאמות לאפריקה, כמו טלפונים-חכמים זולים ורשתות-תקשורת תואמות, ותרופות למלריה. הברירה בידיהם, בידי שליטיהם.
הממציאים ישנו את חיי האדם
וכמו תמיד, מי שישפיע לטווח הארוך על חיי בני-האדם בעולם כולו, לא יהיו הגנרלים והמנהיגים, שלהם יש השפעה גדולה בטווח הקצר. בטווח הארוך, אלה היזמים, הממציאים שישנו את חיי האדם בכל מקום. גם השנה נראה המצאות שיגיעו לפרקן בתחומים שונים - רפואה, היי-טק, מדפסות תלת-ממד הן מועמדות טובות במיוחד לפריצות-דרך משנות חיים. נראה גם את המשך המאבק בין התאגידים הבינלאומיים לבין אזרחים מודאגים וממשלות, שמתקשות להחליט לצד מי הן במאבק הזה.
בכלכלה - אולי-אולי אנו נכנסים לעידן קץ הכסף הזול. ריבית אפסית שהביאה להון כמעט בלתי מוגבל, להשקעות מסוכנות, לבנקי השקעות ולקרנות-גידור גורפות הון בתעלולים על סף, ולעתים מעבר לסף, תרמיות פונזי. השאלה הקריטית היא - לאן פני הכלכלה העולמית, שכן כל אחת מהמדינות המרכזיות בעולם סובלת מתחלואים משלה - בסין מואטת הצמיחה, לאיחוד האירופי ולגוש האירו בעיות מוכרות משלהן, ארצות-הברית בחובות של טריליונים, רוסיה על סף פשיטת-רגל, יפן יוצאת ממשבר כלכלי, אבל מזדקנת. לא מעודד.
ואנחנו. איפה אנחנו בסקירה הקצרה הזו, מטבע הדברים? ישראל תמשיך להיות מדינה קטנה, מאוימת, בלי שוליים לטעות. עם איומים מתגברים, רטוריים ופיזיים. אנו מתקרבים לשנת ה-50 למלחמת ששת הימים, העולם מבקש, דורש, פתרון לנושא הישראלי-פלסטיני. ואולי אין כזה. ובעיות הפנים בישראל הן נושא למאמר ארוך ונפרד.
ובחזרה לעולם: בצד הזכות - יהיו משחקים אולימפיים. יהיו סרטים מצוינים, פחות סדרות טלוויזיה, ספרים מעולים, שירים שכולנו נשרוק. כי החיים בסופו של דבר, אינם רק הכותרות הגדולות. התהליכים הרוחשים מתחת לפני השטח, הם גם הדברים האחרים, המרתקים, מעוררי הפליאה - שנותנים את הטעם לכל השאר.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1