מתוך גברתי הנאווה / צילום: דניאל קמינסקי
מחזה "גבירתי הנאווה", הסיפור מתחיל בלקיחת סיכון. לא זכרתי את זה. זכרתי רק שאלייזה דוליטל עברה שינוי כי הפרופסור לשפה התערב עם חבר שיוכל לשפר את חייה אם רק ילמד אותה לדבר כמו שצריך. במילים אחרות, סיפור סינדרלה. אבל לא. אחרי שהשניים התערבו הם נכנסו יחד למונית ונסעו. אלייזה, ששמעה את השיחה ביניהם, באה מיוזמתה לביתו של הפרופסור כדי לבקש שילמד אותה, כך שתוכל להפוך מנערת פרחים ברחוב למוכרת בחנות פרחים. היא לקחה את הסיכון שיצחקו עליה, שיזרקו אותה מהבית, והרוויחה בגדול.
את הסיפור הזה סיפרתי השבוע בהרצאה על ניהול קריירה בעולם העבודה החדש. בעולם הזה אנחנו אחראים על הקריירה שלנו ולכן היכולת שלנו לקחת סיכונים היא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלנו לשלוט בקריירה שלנו ולעצב אותה. כולנו מכירים את הסיפורים על אלה שמצאו את עצמם מובטלים באמצע החיים, ומנגד את אלה שנצמדים לכיסא רק בגלל הפחד לעזוב. אבל בעולם העבודה החדש, שבו תפקידים ומקצועות נעלמים וחדשים נוצרים בקצב מהיר, הסיכון הגדול ביותר הוא דווקא להניח שהתפקיד שלך, המקצוע שלך, הארגון שלך והתעשייה שלך בטוחים מפני שינוי.
במחקר המובא בספר "סיכון/פרס: מדוע מעברים חכמים ובחירות נועזות חשובים לקריירה" (Risk/Reward: Why Intelligent Leaps and Daring Choices Are the Best Career Moves You Can Make), נמצא שמחצית מהאמריקאים כיום לא רק חושבים על שינוי תפקיד אלא שוקלים שינוי קריירה, וזה כמובן קשה מאוד. בעבודה כמו בחיים, עשייה כרוכה בלקיחת סיכונים - שיצחקו מאיתנו, שיבקרו אותנו, שלא נדע איך זה ייגמר, שניכשל וכן, גם שנצליח. בספרו "ניהול הלכה למעשה" כותב פיטר דרוקר שלמידה נעשית באמצעות עשיית טעויות. ככל שאדם טוב יותר, כך הוא יעשה טעויות רבות יותר, מאחר שהוא מתנסה בדברים חדשים רבים יותר. דרוקר כותב שהוא לא יקדם אדם שלא עשה טעויות גדולות, כי זה אומר שהוא בינוני, אדם שנמנע מלקיחת סיכונים.
נזכרתי גם בספרה הנהדר של טינה סיליג, "דברים שהלוואי שידעתי בגיל 20". המחברת, ראש החוג ליזמות בבית הספר להנדסה באוניברסיטת סטנפורד, כותבת על השינוי מפרספקטיבה של אמצע החיים. בין השאר היא מציעה לנו לכתוב קורות חיים של כישלונות, כולל מה למדנו מהם, לציין במיוחד את המקומות שבהם מתחנו את גבולות האפשר, סללנו דרכים חדשות ולקחנו סיכונים. יותר מזה, סיליג, כמו דרוקר, אומרת שמנהלים מגייסים אנשים לא רק משום הצלחותיהם, אלא גם משום הכישלונות שלהם, כישלונות המבטיחים שיש טעויות שהם לא יעשו יותר ויותר מכך, מבטיחים שהם לוקחים על עצמם אתגרים המרחיבים את יכולותיהם.
ועם זאת, רובנו רק חולמים ולא עושים. איך מתגברים על החששות? הנה כמה עקרונות שכדאי לזכור:
או שנצליח או שנלמד
נדמה לפעמים שהאפשרויות העומדות בפנינו הן להצליח או להיכשל. אז זהו, שלא. כי מכל כישלון יש למידה, ועל פי דרוקר וסיליג, הלמידה הזו שווה כמעט כמו, אם לא יותר, מההצלחה עצמה. אז אם לקחתם סיכןו ומה שחששתם ממנו אכן קרה, תעצרו כדי להבין מה אתם יכולים ללמוד מהמהלך, אילו יכולות חדשות למדתם, אילו קשרים יצרתם ואיזה ניסיון צברתם. הנה משפט נפלא ששמעתי מוואלרי אוזוולט, מנכ"לית בחברת מזון גדולה: "אל תיתנו לחששות לשלוט בכם, בראש מלא בחששות אין מקום לחלומות".
מחיר האי-עשייה גדול ממחיר הכישלון הפוטנציאלי
יש תופעה פסיכולוגית המכונה "הטיה שלילית" שגורמת לנו להעצים את ההשלכות השליליות של הזדמנות מסוימת על פני הסיכויים שיש בה. בהטיה שלילית, אנחנו שוכחים לרוב להביא בחשבון את העלות שבלא לעשות דבר ובהיצמדות לסטטוס קוו. צרוב בזיכרוני ריאיון עם איש מחשבים מובטל שבו הוא סיפר שהמעסיק הקודם שלו הציע לו ללכת ללמוד שפות תכנות חדשות כי הוא עבד בשפה מיושנת ונעלמת, אבל הוא העדיף להמשיך לעבוד בתחום המוכר. היום, הוא אמר, הוא מודה שזו כנראה אחת הסיבות שמצא את עצמו בחוץ והוא אינו מצליח למצוא עבודה. לכן, כשאתם שוקלים אם לפנות לכיוונים אחרים, לבחון שינוי בקריירה, בתפקיד, במקצוע, תשאלו את עצמכם מה הסיכון שבאי-עשייה.
לזוז לפני שנוח
לכולנו יש עקומות למידה לאורך הקריירה, משהו שנראה כמו S. כלומר, יש לנו תקופות של למידה של תחום או תפקיד חדש, שבהן אנחנו צוברים יכולת, אחר כך מתחילים לצבור ניסיון ותאוצה ומטפסים במעלה הקריירה אל הנקודה האופטימלית, שבה אנחנו מתפקדים במיטבנו, בטוחים ביכולת שלנו, מומחים. וכאן אנחנו מגיעים למישור העליון של ה-S, שהוא גם נקודת התורפה: ככל שאנחנו מומחים יותר, כך אנחנו עובדים מתוך הרגל וזה משפיע הן על היכולת שלנו להתחדש והן על יכולנו להיות יצירתיים ואפילו ליהנות מהעבודה.
כתוצאה מכך, אנחנו חווים ירידה ביכולת, ירידה בתפקוד, ירידה בקריירה. במאמר מאלף שפורסם בהרווארד ביזנס רוויו (HBR), תחת הכותרת Throw Your Life a Curve, מתוארת עבודה של שני חוקרים, מנדז וג'ונסון, המציעים לנו דווקא כאשר אנחנו מגיעים לגבהים לקפוץ אל עקומת למידה חדשה. על פי החוקרים, דווקא כאשר אתם מרגישים שהגעתם למקום הנוח, כדאי לפתח יכולת חדשה, שתגיע למיצוי לפני שהיכולת הקיימת תתחיל לרדת. ואל תפחדו. אמנם נדרש אומץ לקפוץ מעקומת למידה אחת לאחרת, אבל עזיבת המוכר עשויה לקחת אתכם לגבהים חדשים.
זה לא הכול או כלום
אחת המכשלות הגדולות ביותר ללקיחת סיכון בקריירה היא המחשבה המוטעית ששינוי פירושו הכול או כלום. דווקא היום, בעולם עבודה שמאפשר לעשות כמה דברים במקביל, יש אפשרויות רבות יותר לבחון כיוונים חדשים בלי לאבד לגמרי את הביטחון בקיים.
פגשתי לא מזמן אישה שמתפרנסת זה יותר משני עשורים מתכנות אבל בכל רגע פנוי עוסקת באמנות. בחנו יחד את ההנחה שלה שאי אפשר להתפרנס מאמנות, הנחה שבגללה היא עדיין שכירה בתפקיד שאינה אוהבת. חשבנו על אפשרויות שבהן היא תוכל למכור יצירות ולבחון סדנאות בלי לעזוב את העבודה. בתוך כשנה היא ראתה שהיא יכולה להרכיב מכל אלה הכנסה מספקת והיא החליטה לעזוב את התפקיד. אפשר לפרק כל סיכון לכמה פעולות קטנות יותר ולבחון היתכנות, כדאיות כלכלית, העדפות, במסגרת פחות מסוכנת וטוטאלית מאשר מעבר חד ומלא. אפשר ליצור תקופת ניסיון ולהכין את המעבר. הרעיון הוא להתחיל במשהו. לזוז.
מנטור יעזור לכם לראות את האפשרויות
אחת הדרכים להתמודד עם הקושי שבשינוי הוא לחפש גורם חיצוני שיעזור לנו לסקור את כל האפשרויות ואת ההשלכות. גורם חיצוני כזה יכול לעזור לנו להסיר לרגע את כל מה שמשאיר אותנו במקום ולעזור לנו לבחון מה באמת יקרה אם ניקח את הסיכון או לחלופין מה ההשלכות של לא לקחת אותו. מחקרים על קידום נשים, למשל, מראים שלנשים שיש להן חונך יש סיכוי של 22% יותר לקחת סיכון שיקדם אותן בקריירה. חונכים כאלה נותנים לנו גב, הם רשת הביטחון שלנו, והם יכולים לעזור לנו להתגבר על החששות בכל הנוגע לקפיצה אל הלא-נודע.
בפתיחת כל שנת לימודים אקדמית אני מתחילה את הסמסטר במצגת של מהלך הקריירה שלי: שקף לכל תפקיד שעשיתי ומה שלמדתי ממנו. אני ממליצה מאוד על הפרספקטיבה הזו, שמאפשרת לנו לראות איך כל שלב בקריירה, ואולי גם בחיים בכלל, כל תפקיד, משימה, הימור, הצלחה וכישלון, כולם חברו יחד להפוך אותנו למי שאנחנו ועיצבו את מה שאנחנו מביאים איתנו לעבודה. וחשוב לזכור, במודל ה-S של הקריירה שלנו יש מקום ללקיחת סיכון כי העתיד אינו לינארי ומה שעובד היום עשוי לא להתאים למחר.
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com