עמוס ירון / צלם: איל יצהר
"לא מאוחר לעצור את הפרטת התעש ולעשות מה שנכון. לתשומת לב שר האוצר, שר הביטחון ומבקר המדינה", כך אומר האלוף במיל' עמוס ירון, מי שהיה מנכ"ל משרד הביטחון בשנים 1999-2005. בתקופתו התחוללו משברים עמוקים בתעש והיו כמה סבבי תכנון בנוגע לעתיד החברה. "זו איננה חברה למכירה, אלא מגוון רחב של עובדים מקצועיים ופעילויות מצוינות, שאותם צריך למכור לתעשיות הביטחוניות הישראליות האחרות, על פי מחיר שייקבע בהערכות שווי ועל פי התאמת פעילויות".
לחלק את החברה חתיכה חתיכה?
" אין כל ספק ואף פעם גם לא היה ספק, שהשווי של חלקי תעש שווה הרבה יותר מאשר תעש כחברה אחת. זה היה ברור ונשאר ברור לכל הצדדים".
אם זה כל כך ברור אז למה זה לא קרה לפני עשר, 15 ו-20 שנה?
"זה ברור וחד-משמעי, אז כמו היום, אבל היו ויש אינטרסים זרים, לא ענייניים. הכוחות של האיגודים המקצועיים והחשש מהתגובה שלהם הכריעו אז ואני חושש שגם היום הם מכריעים את ההיגיון. אין ועדה שישבה בשני העשורים האחרונים ולא קבעה שפירוק ומכירה עדיפים על מכירה כמקשה אחת, גם לתעש, גם למערכת הביטחון וגם למדינת ישראל. אבל מסתבר שזה לא השיקול המכריע, היתה אז ואפשר שיש היום, מערכת לחצים שלא מאפשרת לעבוד נכון. חבל".
ניסית כשהיית מנכ"ל משרד הביטחון, לא הצלחת.
"אני בהחלט התחלתי מהלך גדול בכיוון, ולא נכון שלא הצלחתי. אבל , בזמנו, כזכור, החליט מי שהחליט שאני חייב לסיים את תפקידי במשרד הביטחון והמהלך נעצר. אם הייתי נשאר, תעש כבר מזמן היתה חלקים מוצלחים, רווחיים ומשובחים בתעשיות הביטחוניות הישראליות".
תשרטט לנו את תמונת החלוקה.
"השיטה היא למכור את חלקי התעש לתעשיות הבטחוניות הגדולות, בעיקר שלוש הגדולות ביותר, אלביט, רפאל ותעשייה אווירית. אבל לא רק, אלא לחברות שיש להן סינרגיה לתחום. דוגמה: טנק המרכבה. את התותח וחלקי מתכת אחרים מייצרת תעש; בקרת האש, כוונת ואופטיקה מבוצעים באלביט; ומינהלת טנק המרכבה מרכיבה את המכלול. אז כל מה שקשור לעניין טנק המרכבה צריך למכור לאלביט.
"עוד דוגמה: בנושא סוגי תחמושת, רגיל או רקטות, יש שני גורמים שפעילים בתחום ונכון שהן יקלטו את פעילות תעש בתחום החימוש: רפאל וסולתם, שנרכשה על ידי אלביט. עוד דוגמה, לתעש יש מפעל בנצרת לתחמושת קלה. היא מייצאת ומייצרת גם עבור הנשק הקל שמיוצר במפעל IWI של סמי קצב. לקצב יש כנראה עניין לרכוש מפעל שישלים לו את הפעילות. רוצים עוד דוגמה: רפאל מייצרת מערכת מיגון אקטיבית לטנקים בשם "מעיל רוח" ותעש מייצרת גם היא מערכת דומה למיגון אקטיבי בשם "חץ-דורבן". הכי נכון יהיה שיתאחדו - כי מה שמעניין אותי, ורק זה מעניין אותי, זה שלמערכת הביטחון ולמדינה תהיה חברה אחת שתעסוק בזה. היא תהיה יותר יעילה, וגם המחירים שלה יהיו יותר סבירים".
הכיצד? המדינה תעמוד מול מונופול שישחק במחיר.
"טעות גדולה. וגם חוסר הבנה. תעשיות ביטחוניות זה לא מפעלי פסטה. ובכלל בארץ אין באמת תחרות מול משרד הביטחון. המשרד יודע טוב טוב לעבוד מול ספק יחיד וגם לשלם לו בדיוק מה שנכון לשלם. הרי התשתיות והפיתוח כל כך יקרים - שאי אפשר לתת לכמה חברות לעסוק באותו מוצר, כי זה הופך אותו ליותר מדי יקר. צריך להבין את התמונה כולה: המכירות בארץ הן לא יותר מ-20% מכלל המכירות של התעשיות הביטחוניות. יתר ה-80% הן ייצוא לחו"ל. שם יש תחרות.
"שם יש לפעמים תחרות בין שתי תעשיות ישראליות, שחותכות את הוורידים אחת לשנייה. לכן בארץ, במחירי המכירה של התעשיות למשרד הביטחון - לא יהיה שום כוח מונופוליסטי, אלא יהיה חיסכון בתשתיות ובעלויות, מה שיביא גם לירידת מחירים בארץ ובמקביל תהיה פחות תחרות ומלחמות בחו"ל, אפשר יהיה למקסם רווחים, וגם לשלם יותר מיסים בישראל".
אז יהיה מכרז, ינצח המרבה במחיר, והוא ימכור חלקים, מפעלים או פעילויות לאחרים.
"אז מה הועילו חכמים בתקנתם? ומי חושב שזה לא יקרה? למה אני צריך שמישהו יפרק בשבילי, ימכור בשבילי וגם ירוויח את מה שאני כמדינה יכול להרוויח? מדינה חייבת לשמור על האינטרסים שלה ולא לתת לאינטרסים של אחרים לשלוט במצב".
איך היית מתכן את הביצוע?
"המדינה צריכה לבצע שלוש הערכות שווי באמצעות משרדי רואי החשבון, ולמכור בהתאם למה שייקבע. כאשר יהיו שני מתחרים מבין החברות הקיימות - אפשר יהיה לתמחר ביניהן".
הערכה השווי תהיה אחת, אבל הקונה המיועד יגיד: אשלם רק עשירית, כי הרי אין לכם ברירה אחרת.
"קודם כל, במצב כזה יש שורה של אפשרויות, מכרז, הנפקה בבורסה, מכירה למרבה במחיר באופן עצמאי, אולי אפילו הצעה לרוכשים זרים. לא שאני אוהב את כל זה.
"אני מאמין שיקנו במחיר שיקבע. וחוץ מזה, וזה אולי העיקר: למשרד הביטחון יש מנופים מספיק חזקים לחייב את החברות הביטחוניות לרכוש את החלקים שמשרד הביטחון חושב שהם צריכים לרכוש".