הכרזה על תגלית גז ב"דניאל", אם תהיה כזאת, אמנם רחוקה, אך מה שבטוח הוא, שהמדינה לא מוכנה להכרזה כזאת.
האם הגז יהיה מיועד ליצוא או למשק המקומי? האם יצטרכו השותפות ברישיון "דניאל" לבנות תשתית נפרדת ליצוא, או שיוכלו להתחבר לזו שתיבנה מ"לוויתן"? מי יממן את צינור הגז לישראל - השותפות או המדינה? מה יהיו גובה התמלוגים שישלמו מודיעין וישראמקו? האם המדינה תבטיח לשותפות לקוחות מקומיים כדי להאיץ את הפיתוח? על שאלות אלה ורבות אחרות אין עוד תשובה.
אף שמתווה הגז נחתם ואושר, למשרד האנרגיה עדיין אין מדיניות לפיתוח מאגרים קטנים ומסובכים לפיתוח. בהיעדר מדיניות, לא יפותח אף מאגר, ובטח שלא תהיה תחרות במשק הגז.
מדיניות לפיתוח מאגרים קטנים קיימת ברוב המדינות המפיקות גז ונפט בעולם, בין אם היא מעוגנת בחוק (כך נעשה למשל באלבניה, במלזיה, בהולנד, בפקיסטן ובפרו) ובין אם היא חלק מהמדיניות הפיסקלית של המדינה (כמו למשל ברוסיה, בתאילנד ובבריטניה). התמריצים לפיתוח מאגרים קטנים באים לידי ביטוי בהפחתת מס ותמלוגים לאותם מאגרים, כמו גם בהטבות נוספות.
באנגולה, למשל, מאגרים קטנים משלמים 20% פחות תמלוגים על הכנסותיהם ממאגרים גדולים, אנגליה הקטינה את התמלוגים (שהם מס רגרסיבי) המשולמים על-ידי חברות גז על-מנת לאפשר פיתוח של מאגרים קטנים והולנד הצליחה באמצעות שורה של הטבות לאותם בעלי מאגרים לפתח מעל 460 מאגרים קטנים המכילים כ-1,500 BCM של גז.
בישראל, כאמור, אין אף אחד מאלה, ולפיכך הגז שיתגלה, ברישיון "דניאל" או ברישיונות אחרים פשוט יישאר בבטן האדמה. השוק הישראלי, שהרוב הגדול של הלקוחות בו חתום על חוזים ארוכי-טווח מול "תמר", בטח שלא יכול להצדיק את הפיתוח. המחירים שיקבלו אותם בעלים של מאגרים קטנים עבור הגז שייצאו, גם לא יאפשרו לעשות זאת - צניחת מחירי הנפט בשנה האחרונה חתכה את מחיר הגז באירופה בכ-50% ובאסיה בכ-60%.
ההוכחה המוצקה ביותר לקושי בפיתוח מאגרים קטנים בישראל היא זו של כריש ותנין. למרות שמדובר כבר במאגרים מוכחים עם כמות גז של 55 BCM, הם עדיין לא מפותחים. נכון שעד לא מזמן לא ניתן היה לפתח אותם לאור הקשיים הרגולטוריים בישראל, אך גם היום כשהקשיים פתורים, אין אף חברה שרודפת אחרי דלק ונובל לרכוש אותם.