לפני כחודשיים, ממש מתחת לרדאר, נכנסה לתוקף הוראת חוק חשובה בתחום דיני הנגישות. לפי החוק החדש, בכל מקרה שבו אדם שוכר נכס שבו ניתן שירות לציבור, למשל מסעדה, משרד או חנות, ובעל הנכס מסרב להנגיש אותו על חשבונו לשימוש בעלי מוגבלות - השוכר רשאי לבטל את חוזה השכירות.
"גם אם זה לא כתוב בהסכם ולא דובר ביניהם בכלל, השוכר יכול מעתה לדרוש הנגשה, או לבטל את החוזה ללא קנס", מבהיר עו"ד ענר חפץ, שותף במשרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', מומחה לתכנון ובנייה ודיני נגישות.
נזכיר כי תיקון מספר 2 לחוק השוויון, משנת 2005, מחייב בנגישות כל מקום ציבורי וכל שירות ציבורי - גם במבנה קיים או ישן. מכיוון שהנגשת מבנים קיימים יקרה ולעתים קרובות גם מסובכת, נקבע שתיעשה בהדרגה. בעלי נכס פרטי שמשרת את הציבור באופן כלשהו, כמו משרד, מרפאה, חנות או מסעדה, נדרשו להשלים את הנגשתו עד סוף 2015. באשר לרשתות (כולל בנקים למשל) נקבע שעד סוף 2015 הן היו אמורות להנגיש לפחות 40% מהסניפים שלהן.
בפועל, רוב המבנים הציבוריים רחוקים מלהיות מונגשים. הרשויות המקומיות אמורות להשלים את ההנגשה עד סוף 2018, וכבר ברור שאין סיכוי שהדבר יקרה.
בישראל חיים כ-1.6 מיליון אנשים בעלי מוגבלויות כלשהן (גופנית, נפשית, חושית או אחרת). לפי החוק, יש להנגיש מבנים לא רק לנכים בכיסא גלגלים, אם גם לבעלי מוגבלות חושית כמו כבדי ראייה או שמיעה. ההנגשות היקרות ביותר הן אלו הדורשות שיפוץ כולל של מבנה, אבל גם התקנת מעקה והחלפת חלק מהריצוף לבהיר יותר עלולות להוות נטל על חנות קטנה.
מי חשוף לתביעה, מי אחראי להנגשה
"הגדרת החוק למקום ציבורי מאוד מרחיבה - כל מקום שבו ניתן שירות לציבור או לחלק ממנו", מסביר עו"ד חפץ. "למשל משרדים של בעלי מקצועות חופשיים, סניפי בנק, מסעדות, גם בעסקים פרטיים לגמרי. התעשייה עוד רחוקה משם".
רובם המכריע של עסקים שמשמשים לשירות ציבור - מסחר או משרדים - נמצאים בשכירות.
- באחריות מי נמצאת ההנגשה - בעל הנכס או השוכר שמפעיל את העסק?
חפץ: "החוק אומר שכל הנגשה שטעונה היתר בנייה - כמו להרחיב מפתחים, לבנות שירותי נכים ולהתקין מעלית, שהם הדברים המסובכים והיקרים יותר - נמצאים באחריות הבעלים. התקנה של דלפק שירות נמוך, למשל, היא באחריות השוכר אבל זה החלק הפחות יקר.
"גם השוכר חשוף לתביעה כי הוא מפעיל עסק שלא נגיש. אם יגישו נגדו תביעה הוא יצטרך להגיש תביעה נגד בעל העסק.
בעלי הנכס חשופים לתביעה אזרחית, לתביעה ייצוגית ("יש כר נרחב לתביעות בתחום הזה"), ולתביעה פלילית. סעיף החוק נוסף לכל המנגנונים האלה.
- עסקים קטנים סובלים מהנטל של ההנגשה - זה יקר ומסובך.
"קודם כל, יש מסלול שמאפשר לקבל פטור. זה נבחן על פי המחזור של בעל העסק ונתונים סובייקטיביים שונים. אם משרד יגאל ארנון יבקש פטור - יזרקו אותו מכל המדרגות, אבל עסק קטן יקבלו יותר בהבנה. הרעיון הוא שגם אם אין לך כסף, אתה צריך להתאמץ ולהוכיח זאת. יש גם פטור מסיבות הנדסיות.
"הנציבות די מקמצת במתן פטורים בקלות, וטוב שכך, כי המצב בשטח הוא שהרוב עדיין לא הונגש. אפילו בנקים ורשתות גדולות בקושי עומדים בזה, וגם זה רק בזכות העובדה שהיו צריכים לעמוד רק ב-40%. לכן העובדה שהונפה חרב נוספת היא משמעותית - יידע כל בעל נכס שהוא חשוף גם מהצד הזה".
- נדמה שיש הרבה מקלות כלפי בעלי העסקים, אבל אין כמעט גזרים. אפשר היה לצפות מהמדינה ליותר עזרה.
"בהחלט ראוי היה שהמדינה תסייע יותר. למשל, שכל הוצאה על הנגשה תיחשב לכזו שאפשר להזדכות עליה במס. הייתי רוצה גם לראות קרן שמסייעת, כי המחסום העיקרי הוא כלכלי".
- ובתחום הפרוצדורה?
"יש קצת הקלות - אבל הן בשוליים, כמו פטורים נקודתיים להתאמות קטנות. הייתי רוצה לראות מסלול מיוחד להנגשה, שלא יתקעו את בעל העסק בפרוצדורה שדורשת היתר בנייה מלא בשביל להתקין מעלית".
- ארגוני הנכים מנסים תמיד להזכיר את הצד הכלכלי, ולהעביר לבעלי העסקים את המסר שנגישות משמעותה שיותר לקוחות יוכלו להיכנס לחנות או למסעדה שלהם.
"לא נעים לומר, אבל לא תמיד זה מצדיק את עצמו מבחינה כלכלית. או בכל אופן, כגזר כלכלי זה לא מספיק. לרוב בעלי העסק זה כאב ראש - להוציא היתרים, לקחת מורשה נגישות ולפעמים ייעוץ משפטי. נוסף לכך, חובת ההנגשה קשורה גם לנגישות השירות - הדרכה לעובדים, הטמעת נהלים חדשים, אביזרים. אלה דברים יקרים".
לבעלי דירות המושכרות לעסקים יש לחפץ עצה: "בהרבה מאוד מקרים יש דירות שהוסבו לעסק קטן. למשל, הרוב המכריע של משרדי עורכי הדין הקטנים במילא יושבים בדירות שהוסבו. "על דירת מגורים קיימת אין חובת הנגשה. אז בעל נכס שמשכיר כיום את הדירה לעסק, עם בקשה לשימוש חורג או בלי, יכול להחזיר את הדירה לייעודה המקורי של מגורים. זה יכול גם לעלות בקנה אחד עם הצורך החשוב שלנו בהגדלת ההיצע של דירות מגורים".