"כשעליתי לדבר דגל ישראל היה שם. אני ידעתי שיבוא עריקאת ויורידו את הדגל? אני אחראי לעיתון 'הארץ'? אז עכשיו אומרים 'בוגד'". כך אומר נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בראיון למגזין "פירמה" בו הוא מתייחס גם לכנס ההוא של עיתון "הארץ" ובהשתתפות נציגים מארגון "שוברים שתיקה".
ריבלין ער לאווירה הציבורית המתלהמת כלפיו, אבל אינו נרתע. "כולנו מתמודדים עם כיכר העיר", הוא אומר, "וכיכר העיר היא מקום שבו זו לא בעיה ליצור דעת קהל. כי היום, מי שלא מסכים איתי, הוא נגדי - זו עמדת הפתיחה. נכון, יש אלמנטים שמומרצים או שמשתמשים בהם, והיום יש מצב שבו אנחנו נמצאים תחת הסתות פרועות ביותר. אבל אם אני צודק ואומר את רחשי לבי, לא אכפת לי גם ש-90% יהיו נגדי. כבר עמדתי אחד מול רבים. למדתי בגימנסיה רחביה, שבה אנחנו, הרוויזיוניסטים, היינו מיעוט. אני מול כל הכיתה".
השקפת העולם שלו, הוא אומר, נשארה כשהייתה. "לא שיניתי דבר. לפעמים בכיכר השוק גם שמים בפיך דברים שלא אמרת, ואם תכחיש אותם זה יעורר בדיוק את ההפך".
- כמו "בני עמי בחרו בטרור".
"נכון. אגב, ברמת המהות, הדברים היו צריכים להתפרש כפי שאומרים שאמרתי. אבל לא אמרתי ככה, אמרתי 'מבני עמי בחרו בטרור'".
גלגולו של "בני עמי" החל באותו בוקר שישי שבו התעוררנו לרצח בדומא. ההערכות הביטחוניות דיברו על חשש מהתלקחות רבתי, והגיעו קריאות לבית הנשיא להרגיע את השטח לפני תפילות יום השישי במסגדים. ריבלין נענה לבקשות, והוא וצוותו הוציאו טקסט ארוך ומפורט לתקשורת הערבית, שקורא לאחריות ולהתנהגות בקור רוח ובשיקול דעת. ואז עלה הפוסט בפייסבוק, בערבית ובעברית, ובו האמירה "בני עמי בחרו בטרור", אבל הכוונה הייתה 'מבני עמי בחרו בטרור' - בשל המהירות זו הייתה ספק טעות סופר, ספק אבולוציה של המהות שאליה התכוון הנשיא.
- עוצמת המשפט הזה רודפת אותך.
"לא רבים התעמקו במה אני אומר, לא רבים שאלו מה באמת קרה בדומא. העוצמה באה לידי ביטוי בגלל כוחות פוליטיים מאוד ברורים מטעם - שאני לא מכיר אותם - שהחליטו לקיים את הקמפנייה נגדי כנשיא מדינה. זה הכול. הם באו ואמרו 'אנחנו צריכים להתמודד עם היכולת של הנשיא לדבר אל העם, שהעם מאמין שהוא נטול כל אינטרס פוליטי'".
- היית אומר את זה גם היום?
"בלי כל ספק. אמנם לא אמרתי מעולם את הדברים האלה. רק שאני לא באפולוגטיקה. הכניסו לפי מילים שבכלל לא אמרתי כדי להסית נגדי. אם אומר 'לא אמרתי את הדברים האלה', אני אשחק לידי כל אותם מסיתים. יאמרו 'כן אמרת'. דבר שני, באמת הקשר הדברים אמר שבני עמי, כאשר הם מתנגדים לטרור בכל תוקף אבל הם לא זועקים זעקה, הם למעשה נותנים יד לטרור".
- ביום שאחרי הפיגוע בדיזנגוף נתניהו התבטא נגד הנעשה במגזר הערבי, ודיבר על ההסתה האסלאמית, הנשק הבלתי חוקי ואי אכיפת החוק.
"כמו נאומים אחרים של ראש הממשלה, אני לא הייתי נואם את הנאום הזה. אני נבחרתי ל-7 שנים, אני יודע שלא אתבקש להאריך את כהונתי, לכן אני משוחרר מלחצים פוליטיים. ראש ממשלה הוא איש פוליטי, והוא עושה חישובים פוליטיים. לפעמים חישובים כאלה יכולים להביא איזשהו יתרון רגעי, אבל לטווח ארוך אנחנו הרי נצטרך להתנצל 7 פעמים על מה שאמרנו".
"אין יותר מדורת שבט"
לריבלין דעה ברורה גם על ביטול אגרת רשות השידור. "חוק רשות השידור הטיל על הציבור אגרה לממן את התקשורת, כך שהתקשורת הציבורית לא ממומנת על-ידי הממלכה, שהיא הממשלה, ולכן היא יכולה להיות חופשית בדעתה. נכון שבתקשורת הציבורית היו וישנם גם אנשים מאוד פוליטיים - כמו שלי יחימוביץ', אריה גולן, יעקב אחימאיר - ובכל זאת היכולת לקיים ולפתח את הדיון הציבורי באה לידי ביטוי. כשהציבור משלם בעד תקשורתו, אין פטרון שיאמר 'אם לא תעשו מה שאנחנו אומרים לא ניתן לכם כסף', כפי שמתגבש היום. קל היה לבוא לציבור בצורה פוליטית ולומר 'אנחנו מסירים מאיתכם מס'".
- זאת הייתה טעות בעיניך?
"לא טעות, זה דבר שיכול לפגוע באושיות הדמוקרטיה. בשידור הציבורי אתה נותן לכל המיעוטים יכולת לראות ולשמוע ולהיות ניזון תקשורתית מהרדיו הציבורי, וגם ההשפעה של הממלכה ושל הדוקטרינרים היא מעטה מאוד.
- אבל זה לא מה שקרה לאורך השנים. ברשות השידור תמיד הממלכה איכשהו התערבה.
"ודאי שהפוליטיקאים התחילו למנות אנשים מטעמם, כי גם רשות השידור ממונה ונבחרת על-ידי גורמים פוליטיים. נשמת אפה של הדמוקרטיה היא התקשורת הציבורית, ולצערי הרב אני רואה גם בביטול חוק רשות השידור, גם בביטול האגרה, גם בהתערבות הבלתי פוסקת של הפוליטיקאים במערכת - אות אזהרה של יותר מכתובת על הקיר. קיר עם כתובת - שהכתובת גדולה יותר מהקיר".
- אתה חושש שלא תקום רשות שידור חדשה?
"אני חושש שרשות השידור תהפוך להיות אותה רשות שידור שעליה חלם בן-גוריון, שהיא ציבורית - רק שהוא אומר לציבור והוא מכוון אותו. זה מה שהיה בראשית המדינה, כשאני הייתי במיעוט אז, ואני זוכר עד כמה התלוננו. והיום, למיעוט שהפך לרוב - ברוב שנותיה של מדינת ישראל - אסור לחשוב לרגע אחד שהוא יכול לבטל את הצורך הדמוקרטי בשידור ציבורי".
- למה הכוונה?
"מישהו יודע שאין יותר מדורת שבט? היום אתה לא יודע יותר מי רואה כבלים, מי שומע רדיו ומי רואה טלוויזיה. מדורת השבט פעם הייתה מדורת העם, והיום יש מדורות שבטים. אף אחד לא מעלה על דעתו - וזה בדוק - שלעיתון 'המודיע' יש יותר קוראים מאשר עיתון 'הארץ'. בוודאי שלעיתון 'הארץ' יש השפעה בגלל אותם אנשים שקוראים אותו, מי מתוך הזדהות ומי מתוך היצר של האדם להתרגז".
- אז אנחנו צריכים להשלים עם העובדה שאין יותר מדורת שבט, או לשאוף למשהו חדש?
"כל מדורות השבטים האלה צריכות להסתגל לכך שאנחנו נמצאים במערכת שבטית - הממלכה מתפרקת לשבטים, שזו בעיה גם חברתית, גם לאומית, גם כלכלית וגם דמוקרטית, שהיא בעיה מאוד מטרידה. התקשורת צריכה גם היא להיות מודעת לאותה מציאות ישראלית מתחדשת ולסגל את עצמה. ברגע שאחד שומע רק רדיו קול חי, ואחד שומע רק את ערוץ 7, ואחד שומע רק את קול המוזיקה, ואחד רואה רק את מערכות החדשות על התפלגויותיהן, אף אחד לא מודע בדיוק מה הצד האחר עושה ואיך האחר חי. אין מפגש, אין דיאלוג".
- אז למה אתה מצפה?
"אני מצפה שבתקשורת יהיה אפשר ליצור את הדיאלוג בין כל המערכות האלה. אני מאמין באמונה שלמה שכאשר הרוב הדומם, כאשר 95% נותנים ל-5% להשתולל ולא אומרים להם 'רבותיי, אתם מובילים אותנו לעברי פי פחת', אנחנו, הרוב הדומם, אשמים כמו ה-5% האלה".
■ הראיון המלא עם הנשיא ריבלין - במגזין "פירמה".