פרשיות המין המתוקשרות מלוות כמעט תמיד בניסיונות השחרה מתועבים של מתלוננות. אין כמעט מקרה תקיפה מינית מתוקשר, שלא מלווה בניסיון לצייר מתלוננת כמתירנית, כהוזה, או כמאהבת עבר נקמנית. ובשנים האחרונות נדמה שהרוע הזה רק הולך וגובר. עו"ד רוני אלוני-סדובניק לרוב מצויה בלבן של הפרשות הללו.
תרומתה הגדולה ביותר של אלוני-סדובניק השנה הייתה בשינוי השיח של המתלוננות וכלפיהן. היא זו שדחקה במאי פטאל, שהוטרדה מינית על ידי המג"ד לירן חג'בי, לחשוף את זהותה ולהתייצב בשמה מול העולם הביקורתי. בכך היא מוססה את הפחד הטבוע בכל מתלוננת מפני החשיפה וקיתונות הציבור המשולהב. במידה רבה אם לא הייתה מאי פטאל, לא הייתה רחלי רוטנר, ואם לא היה חג'בי, גם לא היו ינון מגל וסילבן שלום. ואם לא היו כל אלה, לא היינו מבינים שנפל דבר, ופגה הסלחנות שבה החברה הישראלית התייחסה לפרשות פגיעה מינית.
אלוני-סדובניק כבר ראתה הכל: מחשיפת זהותה של מתלוננת, תוך הפרת צווי איסור פרסום, ועד פרסום תיאורים של אקטים מיניים בדויים עם המתלוננת לפרטי פרטים, בבלוגים עלומים, במעבה המטונף של המרשתת.
היא מוכרת, בין היתר, כלוחמת להוטה למען קורבנות תעשיית מין, ולא רק אלו ששכרו את שירותיה. לפני כמה שנים היא הובילה את המאבק שהביא להוצאת הפרסומות לזנות מן העיתונים הגדולים. היא כתבה מאמרים, התראיינה, הפגינה, אפילו ניסתה לשכנע את אחד המו"לים להפסיק מיוזמתו לפרסם את המודעות המבישות - נכון לאותה שעה, לשווא. במקביל, היא נוכחת לצד המותקפות בפרשיות המין הבולטות. וכאמור, רק לאחרונה עלה שמה בשני תיקים שבהם כוונו החצים דווקא כלפי לקוחותיה, המתלוננות - זה של השר לשעבר סילבן שלום, ופרשת חג'בי.
עם השנים נעשתה אלוני-סדובניק נשכנית יותר, תוקפנית יותר. ככל שצמח הפרופיל התקשורתי שלה, למדה גם לעשות שימוש בתקשורת כחלק מן המאבק למען לקוחותיה. כשמנהלים מאבקים קשים, העור נעשה עבה, רף הריגוש עולה וגם נוצרת אדישות מסוימת.
במהלך מאבק משפטי וציבורי שניהלה למען הכרה בקורבן האונס בגן העיר, מעשה שבוצע על ידי פלסטיני, כנפגעת פעולות איבה, התבטאה נגד המדינה בבוטות. "המדינה מפקירה ילדות פצועות בשדה הקרב", פרטה על מיתר רגיש בנפש הציבור.
אלוני-סדובניק הובילה מאבק ציבורי חשוב בפרשת הנאנסת שנדרשה להדגים לשופטים, פיזית, את התנוחה שבה היה מצוי האנס בשעת המעשה, מול כל באי אולם בית המשפט המחוזי בירושלים. בדרך, הטיחה גם אשמה קשה, שהתבררה שאינה נכונה עובדתית, בעורך דין שייצג את הנאשם, עו"ד מנחם בלום, שלטענתה היה זה שדרש את אקט ההמחזה המשפיל. כשהקלטת המשפט שנחשפה השנה בתכנית "המקור" הראתה את טעותה של עורכת הדין, הסבירה אלוני-סדובניק ש"מותר לעו"ד לטעון את מה שמספר לו הלקוח".
הוכחה נוספת לתהליך שבמסגרתו הפכה עורכת הדין המתוקשרת מלוחמת למען זכויות הקורבנות לגלדיאטורית להשכרה, הייתה כשהגיעה יום אחד בשנת 2011, עם קבוצת לקוחותיה, למשרדו של יועץ התקשורת מוטי מורל, כדי לתכנן אסטרטגיה תקשורתית שכונתה על ידי מורל בפשטות "תכנית הנאנסות". התכנית נועדה לפרסם את הטענות על כך שעו"ד תל אביבי מסוים הוא אנס סדרתי. היא התלוננה נגדו בלשכת עורכי הדין, אך מרבית שלבי התכנית לא בוצעו לבסוף, בשל צו איסור פרסום. כשבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע ש"תכנית הנאנסות" היא עלילת דם, קידמה אלוני-סדובניק אייטם שלילי על אודות השופטת.
אלוני-סדובניק ככל הנראה תמשיך לנכוח במרכזן של פרשיות המין הגדולות. היא לא רק עורכת דין בולטת בתחומה, היא גם יודעת לחולל את הסיקור התקשורתי ביד רמה ולשנות את השיח. אלוני-סדובניק נותרה לוחמת אמיצה. לעתים, היא אפילו נלחמת למען מטרה ראויה.