גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הדרייב של מוסרי להיות מספר 1 מנחה אותו גם היום, בגיל 40, כשהוא שומר על תואר מלך הילדים הבלתי מעורער כמעט 25 שנה. זה גם מה שעמד בבסיס "שבירת כלים" דרמטית הרבה יותר - המעבר שלו מערוץ הילדים לניקלודיאון בשנה החולפת. הוא מחויב לעבודה, ולילדים כמובן, כמעט 24/7 כדי להישאר ה-טאלנט. והמאמצים משתלמים. כך, למשל, התברר במהרה שהבחירה בבית קפה בפאתי כיכר הבימה בתל אביב כלוקיישן לריאיון עמו, היא לא מוצלחת במיוחד, בלשון המעטה.

עשר דקות לאחר שהתיישבנו, נתקלנו בדוגמה למחויבות הזו שלו. מוסרי נתפס בזווית העין של עשרות ילדי בתי ספר מהגליל שסיימו לצפות בהצגה בתיאטרון הלאומי. מכאן זה הפך למוסרי-מאניה. חמושים בסמארטפונים משוכללים, כצבועים העטים על גור גנו בסוואנה הסתערו הילדים על השולחן הקטן שלנו וביקשו, ליתר דיוק דרשו, סלפי. אותי זה הבהיל, למוסרי זו שגרה מבורכת. הוא התרומם מכיסאו בשלווה וברוגע, הפיץ את חיוכו המוכר לכל עבר, התעניין בכל אחד מהמעריצים הקטנים, ואז לקח את הטלפונים וצילם בעצמו את התמונות המבוקשות, ילד אחר ילד, סלפי אחר סלפי.

"לכוכב ילדים אסור לחיות במגדל שן. אני לא פועל בסביבה סטרילית. אני הכי נגיש בעולם ונותן את עצמי לקהל שלי ב-100% ותמיד", הסביר מוסרי כשההמולה שככה. כשסיים את המשפט, הגיעה קבוצה חדשה של ילדי סלפי מצחקקים שיצאו מהצגה. הריטואל חזר. לגמתי מהקפה שלי בשקט, נהנה מהאנונימיות, והמתנתי למוסרי שיחזור ממשימותיו. "איזה אומץ יש לילדים היום", הוא אמר כשהתיישב שוב מולי. "אני מעריץ את חוה אלברשטיין ולפני כמה שנים הלכתי לפגוש אותה מאחורי הקלעים אחרי הופעה בתיאטרון נגה ביפו. כשנעמדתי מולה לא יצאו לי המילים מהפה. כל כך התרגשתי שפשוט נאלמתי דום. אבל הילדים היום, העולם בכף ידם. הם מתלבשים ושומעים מוזיקה כמו בעולם הרחב, סף הגירוי שלהם מאוד נמוך והם גדלים עם אייפון ביד".

הבחירה במוסרי לאחד מ-100 המשפיעים בתקשורת של "פירמה", לראשונה, עלולה להתקבל בהרמת גבה, אבל כשבוחנים את רשימת ההישגים והעיסוקים של כוכב הילדים, הגבה המורמת חוזרת למקומה מהר מאוד. מוסרי הוא כבר שנים ארוכות אחת הדמויות המשפיעות ביותר על ילדי ישראל, וגם על הוריהם, אבל מאז שעזב בחודש מאי האחרון את ערוץ הילדים שבו עבד במשך 18 שנה לטובת ערוץ ניקלודיאון המתחרה, דומה שמעמדו, החזק ממילא, התחזק עוד יותר.

מבט ברשימת הפרויקטים שמוסרי מעורב בהם היום מסביר במשהו את הנפח שהוא תופס בעולם הילדים - בהיקף של מעצמה. הוא מככב ב"מיץ ושיר", סדרת מוזיקלית לילדים עם השירים האהובים של אריק איינשטיין, שמשודרת ב-yes; ב"טל והתלתלים" שמשודרת בהוט; הוא השתתף בסדרת הנוער "נעלמים" של ניקלודיאון ומצטרף בימים אלה לסדרה הפופולרית של גיורא חמיצר "השכונה".

נוסף על כך, עבר מוסרי בניקלודיאון מהפרונט גם אל מאחורי הקלעים והוא שותף בכיר של חמיצר בפיתוח תחרות טלוויזיונית בין כיתות ו' מרחבי הארץ שנקראת "צ'מפיונסיק". זו מעין "ששטוס" הדור הבא, שתעלה בערוץ ב-31.1, ומוסרי יוביל כמובן גם בהנחיה. ואם לא די בכל אלה, הוא סיים זה עתה את תפקיד האריה האמיץ בהפקת חנוכה "הקוסם" והוא מתחיל בחזרות למופע ילדים לצד הדמות "בוב ספוג". לא מספיק? מוסרי מופיע תדיר על במות שונות ברחבי הארץ, וגם מתחזק במו ידיו כרטיסי אינסטגרם, פייסבוק וסנאפצ'ט, עם עשרות אלפי עוקבים, מגדל שני ילדים משלו ומתחיל לחשוב על ילד שלישי. "היומן שלי סגור לשנה וחצי הקרובות, אם לא לשנתיים", הוא אומר.

"בהתחלה נבהלתי כשקראו לי 'בוגד'"

המעבר של מוסרי מערוץ הילדים לניקלודיאון התקבל ברעש גדול. אלפי גולשים שגדלו על ברכיו בערוץ הילדים החלו לכנות אותו, בעיקר בצחוק ואולי מעט ברצינות, "בוגד". הם הקימו עמוד פייסבוק של "נפגעי טל מוסרי", ומוסרי עצמו ממשיך להיות מוצף עד היום בהודעות משעשעות יותר ופחות, שעוסקות בבגידה שלו כביכול בערוץ הילדים ובצופיו.

"יש אלפי סרטונים וג*גים שמסתלבטים על העזיבה שלי את ערוץ הילדים ועל הכביכול 'בגידה' שלי. אני יכול לשבת איתך עד הבוקר ולראות את הדברים האלה. יש פה דברים מבריקים", הוא מעיד.

מוסרי מודה שהוא לא צפה את הסערה. להפך. "הדבר שהכי חששתי ממנו, זה שהפרידה שלי מערוץ הילדים תתקבל בשקט ובשאננות אצל הקהל", הוא אומר. "הרעש ברשתות החברתיות והמהומה בתקשורת ובשיח הציבורי הם המחמאה הכי גדולה שיכולתי לבקש. לא יכולתי לדמיין את עוצמת התגובות ובעיקר את משך הטירוף, שרק הולך ומתגבר. זאת האהבה הכי גדולה שקיבלתי אי-פעם. יש שכר לעמלי".

איך אתה מסביר את התגובות הכל-כך סוערות?

"אני אדם שנכנס בלב ענק לכל מערכת ונמצא שם כל-כולי. הקהל מרגיש את זה וכנראה לכן התגובות הן בווליום כל כך גבוה. כשהתחילו הקריאות 'בוגד', היה איזה יום אחד שנבהלתי מזה, אבל היום אני משתף פעולה עם זה וצוחק על זה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"לקחתי את כל סאגת ה'בוגד' ואני מזין אותה ומנהל דיאלוג מצחיק וקומי עם הקהל. היום, למשל, העליתי תמונה שלי בכותל המערבי וכתבתי 'רק תפילה אשא, אלי, אלי", וזה היה מכוון. מיד קיבלתי תגובות כמו 'שום תפילה לא תעזור לך, יא בוגד'. אבל כל מי שכותב לי בציבורי בוגד ודברים כאלה, כותב לי בפרטי 'עזוב, הכול בצחוק, חולים עליך'. הדאחקות האלה מגיעות מחבר'ה בני 20-30 שגדלו על ערוץ הילדים. יש הרבה חיילים וזה כיף נורא. זה דיאלוג אדיר שלי עם קהל יותר בוגר, וכל עוד זה לא נסגר בקמפיין, אני לא אפסיק להזין את זה (צוחק)".

תמיד מסתלבטים עליך.

"קל להסתלבט עליי כי אני מפורסם מגיל מאוד צעיר. מכיתה ו' אני על מרקע הטלוויזיה. היום אתה מראיין אותי ל'פירמה', ואני הספקתי להתראיין למגזין שקראו לו 'להיטון' שהיה קיים עוד לפני 'מעריב לנוער' ונסגר לפני שנים. המו*כרות שלי כל כך הרבה שנים מאפשרת את הקלות הבלתי נסבלת של ההסתלבטות עליי. למזלי, ניחנתי בהומור עצמי. אני אף פעם לא נעלב מהדברים האלה".

שניים מראשוני וגדולי המסתלבטים על מוסרי היו איל קיציס וטל פרידמן, שלפני 15 שנה המציאו את הסלוגן "סקס, סמים וטל מוסרי", שמלווה אותו. הסלוגן שימש גם ככותרת לריאיון פרובוקטיבי שנתן מוסרי ל"פנאי פלוס" לפני כעשור, ובו הוא הוצג בלגלוג כמי שמנסה בכל כוחותיו לנפץ את דימוי כוכב הילדים המיינסטרימי והחנון. בין שלל פנינים שסיפק מוסרי באותו ריאיון, הוא אמר, "עד היום, בגיל 30, אם מישהו רואה אותי עם בירה ביד אומרים לי, 'מה, אתה שותה?'. אז כן, אני שותה, ואני מזיין, ואני מקלל. כמו כולם".

במבט של עשר שנים לאחור, מוסרי אומר שהריאיון היה רגע מכונן בקריירה שלו. "אחרי הריאיון אמרו לנו בערוץ הילדים שיש כללים ושניזהר מדברים כאלה. פתאום הבנתי שאני יכול לסכן את כל מה שבניתי. הציפייה ממני היא ברורה, ומאז אני נזהר".

בערוץ הילדים כועסים שעזבת?

"אני לא חושב. החוזה שלי בערוץ עמד להסתיים ממילא. מגיע רגע שבו אתה צריך לראות קדימה, והיום אני מבין כמה ההחלטה שלי הייתה נכונה. בערוץ הילדים לא הצלחתי להגשים את כל החלומות שהיו לי. רגע לפני גיל 40 הייתה לי אינטואיציה לעשות את המעבר הזה. בשלוש שנים האחרונות הבן שלי ליבי, שהוא בן 8, צפה בניקלודיאון, כך שהוא עבר לשם לפניי. הבנתי שמה שטוב לו כנראה יהיה טוב לי. אביב גלעדי (מבעלי ערוץ הילדים - ח"מ) אמר לי 'עשית לנו שח-מט, עשית לנו בית ספר, ויהיו עכשיו הרבה רעשים. אל תקשיב להם'.

"בכל מקרה, המעסיק שלי זה ילדי ישראל וההורים שלהם, ולא משנה אם זה בערוץ הילדים או בניקלודיאון. אבל לעבור בית זה לא דבר קל. מעולם לא נפרדתי מאקסית מיתולוגית, כי נעם, אשתי, היא גם החברה הרצינית הראשונה שלי. אז אף פעם לא חוויתי הליך של פרידה, עד העזיבה של ערוץ הילדים. זה תהליך קשה".

עד כמה הכסף שיחק תפקיד בהחלטה שלך?

"הרבה פחות ממה שחושבים. ערוץ ילדים אחר הציע לי סכום כפול. חשוב גם לדעת שאמנם עברתי לניקלודיאון, אבל המעבר שלי הוא גם ל'ענני תקשורת' (חברת ההפקות שבבעלות אודי מירון - ח"מ) שזה דבר הרבה יותר גדול. שוק התוכן לילדים בארץ, שהוא מצוין, עובר שינוי ובקרוב הכותרות ממנו יעסקו במכירת פורמטים שלנו לעולם. בזכות הקשרים הבינלאומיים של 'ענני תקשורת' יש התעניינות של העולם. באנגליה אנחנו רגע לפני חתימה על מכירת הפורמט של 'צ'מפיונסיק'. בניקלודיאון אני מעורב בפיתוח תכנים. אורלי אטלס (מנכ"לית משותפת 'ענני תקשורת') מצעידה את החברה להישגים בינלאומיים".

עם מי אתה מתייעץ?

"האנשים שמלווים אותי בכל צעד וצעד הם המנהלים האישיים שלי, יוני דותן וירון ליכטנשטיין. הם ניהלו את המו"מ המאוד רגיש של המעבר לניקלודיאון בצורה מקצועית ובעיקר נבונה. אם לא היו לי יועצים וחברים והורים ואישה תומכים לאורך הקריירה, הייתי עלול להתחרפן ולהשתגע. היום אני מאוד מודע לעצמי ועם הרגליים על הקרקע, ואני מאוד שמח שאני נמצא בשורה אחת עם אנשים כמו ארז טל או גיא פינס, שהם בפרונט שנים ארוכות ובהצלחה מטורפת. אני מאוד אוהב ומעריך אותם כמותגים שרק משתבחים עם השנים".

עושה רושם שהרמה של כוכבי הבידור לילדים הקטנים ירדה. כשהיינו ילדים הגיבורים היו אמנים גדולים כמו יוני רכטר ויהודית רביץ ב"כבש השישה עשר", או ששי קשת ויונה אליאן ב"שלוש ארבע חמש וחצי". היום הילדים צופים ביובל המבולבל ובמיכל הקטנה.

"אני יכול לומר שאנחנו, בניק ג'וניור (הערוץ מבית ניקלודיאון שמיועד לגילאי 3-7 - ח"מ), עובדים עם היוצרים ברמה הכי גבוהה שיש. מעבר לזה, יש גם דבר שנקרא אחריות הורית. יש הורים ששמים את הילדים מול הטלוויזיה, ולא אכפת להם מה הם רואים, וזה לא טוב".

"הצעירים מתעייפים לפניי"

מוסרי חגג 40 באוגוסט האחרון. כוכבי הילדים שמופיעים לצדו, כמו תובל שפיר, שיר מורנו, רוני דלומי ואחרים, צעירים ממנו ב-15 שנה ויותר. לדבריו, זה לא מטריד אותו. "החבר'ה הצעירים מאוד מסקרנים אותי והם שומרים אותי צעיר. עובדה שיש יש לי שיער שחור מלא ואני עם אותה תספורת מכיתה ג' (צוחק). בפסטיגל כל הצעירים האלה מתעייפים הרבה לפניי. הם קורסים אחד אחרי השני כשלי יש עוד הרבה כוח. כמובן שאסור שזה ייראה פתטי, ולשמחתי זה לא נראה ככה".

מוסרי, אחיו הגדול של השחקן עדו מוסרי ושל שני, נולד וגדל בתל אביב. בילדותו למד בתיכון תלמה ילין ובאותו זמן היה חבר בלהקת הזמר "צעירי תל אביב" והשתתף בתכניות טלוויזיה רבות ובהן "לא כולל שירות", "תופסים ראש" ו"קריאת כיוון". בצבא שירת בלהקת חיל החינוך והשתתף במופע "ילדי חורף 73'". אחרי השחרור הוא ויתר על הטיול הגדול בעולם שאליו נוהגים לצאת רוב צעירי ישראל, וקפץ מיד לקריירה שנמשכת עד היום.

בשנת 1997 הוא הצטרף לצוות מנחי ערוץ הילדים, לצד כוכבים כמו מיכל ינאי, עודד מנשה, ועמוס שוב ז"ל, ולאורך השנים השתתף במאות תכניות, סדרות טלוויזיה, הצגות ופסטיגלים למיניהם.

הוא מתגורר עם אשתו נעם וילדיו ליבי (8) ודריה (4) במרכז בתל אביב. "רוב האנשים יוצאים מתל אביב כשהם הופכים הורים, אבל בעיניי זה מדהים לגדל כאן ילדים", הוא אומר. "הילדים שלי לומדים בחינוך אנתרופוסופי בבית חינוך אביב. סגנון החינוך הזה מאזן אותם. ליבי בן 8 ועדיין לא יודע לקרוא ולכתוב, אבל הוא נפתח לעולם יפה ואחר".

נעם, בת קיבוץ בית השיטה שלמרגלות הגלבוע, היא נכדתו של אריה בן-גוריון ז"ל, מאנשי החינוך החשובים של דור תש"ח ואחיינו של ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון. "לא זכיתי לפגוש את סבא של נעם, אבל המחמאה הכי גדולה שההורים של נעם אומרים לי, היא שאריה היה אוהב אותי מאוד", אומר מוסרי. "נעם הגיעה מעולם אחר. כשפגשתי אותה היא לא ידעה מי אני והיא גם לא ראתה טלוויזיה עד שהכירה אותי".

איך הכרתם?

"נכנסתי יום אחד לחנות הנעליים 'שופרא' בדיזנגוף, פתחתי את הדלת וראיתי את נעם שעבדה שם כמוכרת. מיד ידעתי שאני אתחתן איתה. יש לה נוכחות מחבקת ומרפאת, והיא מגדלת בבית שלושה ילדים. את דריה, את ליבי ואותי. אני מתנהג כמו ילד בן 20, שרוב הזמן לא נמצא בבית ועובד מהבוקר עד הערב".

מה חושבים הילדים שלך על זה שאתה מבלה רוב הזמן עם שאר ילדי ישראל?

"אני מקפיד לבלות עם ליבי ודריה כמה שיותר, אבל אנחנו מקפידים על הפרדה בין העבודה לבית. הילדים שלי לא שורצים מאחורי הקלעים. גם אילו הייתי כבאי, הילדים שלי לא היו נמצאים איתי בעבודה כל הזמן. הם באים לכל הצגה פעם אחת וזה מספיק".

איך אתה מצליח לשמור על מעמדך כל כך הרבה שנים?

"אני עסק לכל דבר. הדרייב שלי הוא מאוד גדול ואני קם כל בוקר ועובד בזה. אני לומד את הקהל ולומד את האפליקציה החדשה של הסנאפצ'ט שהילדים משתמשים בה, ואני די מקדים את כולם בפענוח של איך הדברים עובדים אצל הילדים. אני מחויב לעבודה לחלוטין. כל הזמן. בכלל, אני אדם שמחשב את הקריירה שלו קדימה ולא מקבל החלטות ב"שלוף".

"אני גם מאוד איש שטח. אני מופיע כל יום, כל היום, בכל הארץ. צוחקים עליי שאין חדר מדרגות שלא הופעתי בו. ההשפעה שלי בעולם הילדים היא עצומה כי אני שם ב-100% ואני אוהב את זה, אני לא מתנצל. אני רוצה היום גם לצאת החוצה לעולם. אני רואה מה קורה בשוק הטלוויזיה בעולם ואני רוצה להיות שותף בזה".

תן דוגמה למחויבות שלך לילדים ולעבודה.

"יש לי בפייסבוק 103 אלף עוקבים וכל ילד שכותב לי מקבל תשובה. אני גם, למשל, אמן הילדים הראשון ששולח סרטונים לילדים. אני פותח כל בוקר עם 20 סרטוני יום הולדת לילדים שמבקשים ממני לצלם להם בטלפון סרטון שבו אני מאחל להם מזל טוב. אני נגיש לחלוטין ותמיד שמח להצטלם עם הילדים או עם ההורים שלהם. הורים פונים אליי הרבה פעמים כשלילדיהם יש בעיות חברתיות. לאחרונה פנו אליי הורים של ילדה שעשו עליה חרם. ישר צילמתי סרטון שבו נקבתי בשמה, ואמרתי 'היי, מה שלומך? זה טל מוסרי. איזה כיף! תמסרי ד"ש לילדים בכיתה שלך ושתהיה לך שנה נהדרת'. כעבור יום ההורים שלה התקשרו אליי בדמעות ואמרו שבזכות הסרטון הילדה הפכה ממוחרמת למקובלת. יש הרבה מקרים כאלה. זו תחושה נפלאה לנצל את הכוח שלי כדי לעזור".

אין גבול לנגישות?

"לא מזמן אמא אחת ביקשה ממני להתקשר לילד שלה לפני השינה ולהגיד לו 'לילה טוב וחלומות מתוקים', כי היו לו קשיים להירדם".

נו, וזה עזר?

"לא ממש. בסוף הוא לא ישן כל הלילה בגלל ההתרגשות מהשיחה איתי".

איך חגגת את יום הולדת 40? בכל זאת, ציון דרך רציני.

"אני לא חי לפי הקטע של הגילאים. ביום הולדת 40 לא עשיתי כלום. תאריך יום ההולדת שלי הוא 30 באוגוסט, ואני תמיד עמוס בהופעות ביום הזה כי זה היום האחרון של החופש הגדול. השנה הייתי בשלוש הופעות באותו היום. מי שחגג לי היו הילדים שהגיעו להופעות וכמובן ידעו שיש לי יום הולדת, אבל בעצמי לא עשיתי כלום. בכלל, אני לא עושה סיכומים. אני עסוק כל הזמן בלרוץ קדימה".

איפה תהיה בעוד עשר שנים?

"אולי אצא לטיול הגדול של אחרי הצבא".

"צריך לתת לילדים לנהל את המדינה"

דו-קיום או דו-איום? מוסרי שואב אופטימיות מתגובות הילדים לכך שבתכנית "צ'מפיונסיק" נבחרה כיתה ערבית מכפר קרע

הריאיון עם מוסרי התקיים בשבוע שבו הודיע משרד החינוך על פסילת ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", בשל החשש כי הוא מעודד התבוללות, ושל הסערה הציבורית הגדולה שהתחוללה בעקבותיה. כמי שיודע דבר או שניים על נפשם של ילדים ובני נוער, אומר מוסרי כי "ההחלטה של משרד החינוך העציבה אותי מאוד והזכירה לי כמה אני סולד מפוליטיקה". באותה הנשימה הוא מספר כיצד הוא והערוץ שבו הוא עובד מנסים לקרב את ילדי ישראל הערבים אל אלו היהודים.

"גיורא חמיצר ואני פיתחנו תחרות טלוויזיונית בין כיתות ו' מרחבי הארץ, שנקראת 'צ'מפיונסיק'. 16 כיתות מתוך יותר מאלף שהגישו מועמדות לתכנית עלו בהגרלה, והכי מרגש בעיניי זה שקבוצה של ילדים ערבים מכפר קרע היא אחת מאלו שעלו ותשתתף בתכנית. בניקלודיאון החזיקו אצבעות שתעלה בהגרלה כיתה ערבית ושהתכנית תהיה כמה שיותר מגוונת. זו האמירה הכי חזקה וזה מעיד על שפיות ונורמליות במקום כל כך מסובך כמו מדינת ישראל.

"הפרס שתקבל הכיתה שתזכה בתחרות בתכנית הוא לטוס לברצלונה, כדי לצפות במסי וחבריו משחקים נגד ולנסיה ולהיפגש עם השחקנים. ידענו שבמגזר הערבי אוהבים את ברצלונה, אבל לא ידענו אם הם צופים בנו. מהר מאוד התברר שהפרומו שעשינו להגרלה תורגם לערבית ונעשתה פנייה לכל הכיתות הערביות בישראל להגיש מועמדות, ופנו הרבה מאוד כיתות ערביות. זה מדהים".

איך הגיבו הילדים לכך שכיתה ערבית עלתה בהגרלה?

"הייתי בטוח שיצוצו באינסטגרם ובפייסבוק של ניקלודיאון תגובות נאצה גזעניות, והתרגשתי שקרה בדיוק ההפך. שמחתי לקרוא את הדיון האינטליגנטי והמרתק של הילדים שתמכו בכיתה מכפר קרע וידעו להבדיל בין הערבים תושבי ישראל לבין המנהיגים שלהם. התגובות של הילדים היו מדהימות. תאמין לי שצריך לתת להם לנהל את המדינה. הם הרבה יותר עדינים ממה שחושבים. מי יודע, אולי בכל זאת יש מקום לאופטימיות".