סיון רהב־מאיר / צילום: גיא כושי ויריב פיין
משהו השתנה בסיון רהב-מאיר אחרי לידת בתה החמישית, יהודית. "בכל חופשת לידה קורה לי משהו", היא אומרת. "זו הזדמנות לשבת בבית במשך 3 חודשים ולהסתכל מהצד על העבודה שלך. מכל חופשת לידה חזרתי קצת אחרת, ובכל פעם שאת עוזבת בבית ילדים, הפעם חמישה, את צריכה לתת לעצמך סיבה מאוד טובה למה את עושה את זה. הרי זו לא רק פרנסה. אם אני עוזבת חמישה מתוקים עם בייביסיטר, למה אני יוצאת? כמה זה משמעותי? כמה זה חשוב? ילדים הם סוג של מצפן, וזה מאוד משפיע על העבודה העיתונאית שלי".
עם השאלה הזו מנקרת בראשה חזרה סיון אל חדשות 2, בסיס האם שלה בין שלל עיסוקיה התקשורתיים, ונשלחה אל משימתה הראשונה - סיקור הלווייתו של השר אורי אורבך ז"ל.
"בדיוק ביום שבו חופשת הלידה הסתיימה, מצאתי את עצמי בבית העלמין במודיעין משדרת במשך כמה שעות את הלוויה. לא הסכמתי עם אורי על כל דעותיו בענייני תקשורת או פוליטיקה, אבל זו בהחלט הייתה סדנה לחשוב שם על משמעות החיים. בדיוק הייתי בנקודה הזאת של שאלות על תקשורת, יהדות, השפעה, ילדים".
- הרגשת שזה לא קורה סתם, שיש פה מישהו שמנסה לארגן לך מסר?
"אני לא מהז'אנר הזה. אני אדם מאמין, אבל אני לא ממחפשי המופתים והסימנים כל היום. אבל זה כן היה צומת משמעותי, וזה המשיך בתוצאות הבחירות, חודש אחר-כך".
לראשונה בחייה המקצועיים, מי שרדפה אחרי סקופים והצליחה לחלץ מקורות ממעמקי שתיקה, חשה שמה שסיפק טעם גדול בחייה, הרגיש תפל. "כבר לא ראיתי בזה את חזות הכול. להביא בערב סיפור על שיריון כלשהו או על התבטאות של מישהו, לא נתן לי את הסיפוק שפעם היה לי בזה, לא חזרתי הביתה ואמרתי 'וואו, עשיתי משהו'".