בית חולים איכילוב / צלם: תמר מצפי
הרפורמה בביטוחי הבריאות הפרטיים שנכנסה אתמול (ב') לתוקף, מהווה צעד חשוב נוסף לריסון ההוצאה הפרטית לבריאות, לבלימת השתוללות שכר המנתחים, ולכינון צרכנות נבונה יותר, בזכות יכולת השוואתית ותחרות אמיתית. אולם ההצטיידות ההמונית בביטוחים הפרטיים לא תיפסק כל זמן שהמערכת הציבורית לא תחזיר אליה את אמון הציבור.
בניגוד לטענה הקבועה שחוזרת על עצמה, תוספת משאבים היא לא העיקר. המערכת הציבורית זקוקה אמנם לתקציבים נוספים, בין היתר כדי להוסיף מיטות-אשפוז ותקנים לאחיות, אבל אלה נוגעים בעיקר לרפואה הדחופה, הפנימית והמורכבת, שממילא לא נוגעת לביטוחים הפרטיים ברוב המקרים (וטוב שכך). מה שחסר במערכת הציבורית, זה ניהול.
ניהול ראוי - זה לא רק להופיע בתוכניות טלוויזיה ולבכות ש"אין כסף", אלא לשפר את השירות, לייעל את מערכת התורים, לייצר שקיפות כזו שתאפשר לציבור לבחון מהו אורך התור לניתוח הוצאת שקדים ולכל פרוצדורה אחרת בכל בתי-החולים, באמצעות אתר מרוכז אחד של משרד הבריאות. המשרד הלך בשנה האחרונה צעד קדימה, כשפרסם דוח חצי-שנתי על אורך התורים בבתי-החולים, אבל הציבור זקוק לנתונים בזמן אמת, לא בדיעבד. בצד השקיפות, מנהלי המערכת הציבורית חייבים להפגין ביטחון באיכות השירות שהם מספקים, וגם להבטיח אותה, אבל לזה נגיע בהמשך.
מי שמנהלים את המערכת הציבורית, הם הרופאים. זה לא השתנה גם כשבראש המערכת, עומד היום הכלכלן משה בר סימן טוב, המנכ"ל הראשון בתולדות משרד הבריאות, שהוא אינו רופא. הם, הרופאים, מצויים בניגוד-עניינים מובנה לאור ההיתר המיוחד שמאפשר להם לעבוד גם במערכת הפרטית. כל זמן שהביטוחים הפרטיים והמשלימים מאפשרים לבחור רופא מנתח רק בבית-חולים פרטי, לרופאים במערכת הציבורית יש אינטרס ברור לפגוש את המטופלים שלהם באסותא ובמדיקל-סנטר.
אם נהיה מעט בוטים יותר, הרי שלרופאים יש אינטרס לכאורה שהתורים במערכת הציבורית ימשיכו להיות ארוכים, ולקבל את המטופלים שלהם במהירות שיא במערכת הפרטית. דמיינו שאתם שכירים בדוכן פלאפל שמשלם לכם 30 שקל לשעה, אבל יש לכם היתר לעבוד גם באופן עצמאי אחר-הצהריים, ולפעמים גם בחלק מהבקרים, בדוכן הפלאפל הסמוך, שבו תרוויחו 200 שקל לשעה. אז איפה תעדיפו לפגוש את הלקוחות שלכם?
לחלק מהמנהלים במערכת הציבורית, כולל שר הבריאות יעקב ליצמן בכבודו ובעצמו, יש פתרון קסם: שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בתוך בתי-החולים הציבוריים. בדרך זו הם טוענים, נאפשר לציבור לממש את הביטוחים המשלימים והמסחריים בתל-השומר ובכל מקום אחר, וכך "הרופאים הכוכבים" שהלקוחות בחרו בהם ייהנו משכר גבוה בלי "לברוח" לאסותא. לטענתם, בין ניתוח פרטי לאחר, "הכוכבים" האלה יהיו זמינים לצרות האחרות של בית-החולים.
אלא שהפתרון הזה ממחיש בדיוק עד כמה המערכת מנוהלת על-ידי רופאים. הרי הרפואה בקהילה, זו של קופות-החולים, מאפשרת כבר היום בחירת רופא ללא שום ביטוח וללא תוספת תשלום. אתם יכולים לבחור כל רופא מקצועי, מרופא עור ועד אונקולוג, על-פי חוות-הדעת שקיבלתם עליו, ובעיקר (נודה על האמת) לפי הזמינות שלו. מי מונע מבתי-החולים הציבוריים לאפשר לכם לבחור את המנתח (בכפוף למגבלות מסוימות), ללא ביטוח פרטי וללא תוספת תשלום? הרופאים, כמובן.
בבית-החולים איכילוב בת"א מאפשרים זה מספר שנים לבחור רופא מנתח במחלקת הלב בלבד, וללא שום תשלום מיוחד. אולם ביה"ח משלם לרופאים האלה תוספת מיוחדת על כל ניתוח כזה. חלילה לא "בחינם", אף שיש מי שעשוי לחשוב לתומו, כי על כך בדיוק מקבל הרופא משכורת, ותסלחו לנו על הציניות.
ניהול ראוי של המערכת זה גם להפגין ביטחון באיכות השירות שבית-החולים מספק. ומכיוון שהרופאים שמצויים בניגוד-עניינים הם שמנהלים את המערכת, למערכת אין שום אינטרס להפגין ביטחון. לכן, וסביר להניח שנתקלתם בזה, כשתשאלו במערכת הציבורית - "מי המנתח?", התשובה בדרך-כלל תהיה "אנחנו לא יודעים", או "אנחנו לא יכולים להגיד". ואם תשאלו - האם הניתוח יכול להתבצע על-ידי רופא מתמחה, סביר להניח שהתשובה תהיה זהה.
בראיון שערכנו לאחרונה עם פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל איכילוב, הוא הסביר כי רוב הניתוחים מבוצעים על-ידי רופאים מומחים, כאשר ניתוחים מורכבים מבוצעים על-ידי הרופאים המתאימים והמנוסים ביותר. ניתוח שמבוצע על-ידי מתמחה, מתנהל לדבריו, "כשהידיים של המתמחה נמצאות ממש בידיים של הרופא הבכיר".
אמרנו אז לפרופ' גמזו את מה שאנחנו אומרים עכשיו: הציבור לא יודע את זה. הציבור לא יודע כי אתם לא דואגים לכך שהוא יידע. כל זמן שהרופאים במערכת הציבורית נהנים מהמערכת הפרטית, הם יעדיפו להזין את הפחד של הציבור, במקום להסיר אותו. והפחד, כולנו יודעים, הוא ידידו הטוב של הביטוח.