ההימור של סלינגר
ברפורמה בביטוחי הבריאות הביאה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר לפישוט אמיתי של הפוליסות שהיו מסובכות במכוון (על מנת לבלבל את הלקוח ולאפשר לסוכן להציג יתרונות שיווקיים ביחס לחלופות, גם אם לרוב יתרונות אלה חסרי חשיבות ממשית) וגם להוזלתן בשיעור ניכר. ואולם הרפורמה לא חפה מבעיות, ואחת מהן ממשית ומשמעותית לדעתנו, הגם שמשמעותה תתברר רק ברבות השנים.
במה מדובר? בדומה לביטוחים קבוצתיים ובשונה מביטוחי הפרט שהיו נהוגים עד סוף חודש ינואר, הפוליסה האחידה החדשה היא אמנם לכל החיים - כל עוד הלקוח משלם את הפרמיות בגינה - ואולם אפשר לראות אותה ככזו שמתחדשת מדי שנתיים. מדוע? תנאי הכיסוי של הפוליסה ויותר מכך, מחירה, אינם קבועים וניתנים לשינוי מדי שנתיים. מה זה אומר? אחת לשנתיים בחודש יוני הפוליסות הללו יכולות להתייקר, ומהיכרותנו את הנסיבות - זה כנראה גם מה שיקרה.
יהיו שיגידו שאין מה לחשוש; הרי את התעריפים קובעות החברות בשוק תחרותי, ולתחרות יתרונות שיביאו לכך שהמחיר יהיה נמוך ככל הנדרש. מה גם שכל שינוי בתעריפים יידרש לקבל את אישור האוצר. אבל ברפורמה הנוכחית, המפקחת בעצם הפכה את פוליסות הפרט - שנתנו התחייבות כלשהי לכל החיים - למעין פוליסות קבוצתיות שיתעדכנו ויהיו טובות יותר לאורך השנים. וכאן הבעיה: בה בעת שפוליסות קבוצתיות (שגם מחירן עלה בשנים האחרונות עם השינוי באופן מימוש הפוליסות) טובות מביטוחי הפרט בגלל שהן נמכרות לקבוצות גדולות, הרי שהקבוצות בפוליסה האחידה של סלינגר אינן מגוונות, כי אם מאופיינות לפי גיל.
כך, התחרות והמחירים הנמוכים אולי יהיו נכונים לגבי קבוצות הגיל הצעירות גם לאורך השנים, אבל מה לגבי המבוגרים יותר? מה לגבי בני 50 ויותר, שכבר מתחילים לחלות, ושכנראה לא יצליחו לעבור בקלות (אם בכלל) הליך של חיתום רפואי בחברה אחרת מזו שהם מבוטחים בה כבר?
נוצר חשש שהמבוגרים הללו, שכבר סובלים ממצב רפואי בעייתי כלשהו, יהפכו ברבות השנים ללקוחות ששבויים בחברות שבהן הם מבוטחים, משום שלא יוכלו לעבור לחברה אחרת. אי לכך, חברות הביטוח יידעו להעלות את הפרמיה לאוכלוסייה זו. זה אומר שיהיו קבוצות של צעירים בריאים מחד גיסא, וקבוצות של מבוגרים - כנראה בריאים פחות - מאידך גיסא שישלמו הרבה יותר ממה שהם משלמים כיום. בביטוחי הסיעוד הקבוצתיים למדנו שיעור כואב, מה קורה לקבוצות סגורות של מבוגרים שרוכשים ביטוח ללא קהל של צעירים שיסבסד אותם - המחיר עולה, בקביעות.
בהקשר זה נציין כי גם בפוליסות שנמכרו עד סוף חודש ינואר החברות היו רשאיות לשנות את תעריפי הביטוח לפרט. ואולם בניגוד למהלך המובנה לעדכון המחיר מדי שנתיים בפוליסה האחידה החדשה, ההליך לשינוי הפרמיות בביטוחי הפרט "הישנים" היה הליך לא מובנה ובעייתי בהרבה.
כך או אחרת, יש היגיון רב בצעד של האוצר שמאפשר לחברות לייקר את הפוליסה מדי שנתיים, בנסיבות מסוימות אף ללא הודעה ללקוח. ההיגיון נובע מהרצון לשמור את הפוליסות עדכניות ורלוונטיות בכל נקודת זמן. זהו אתגר לא פשוט, אבל נקווה שהאפשרות של החברות לייקר את הפוליסות מדי שנתיים לא תביא בעתיד לייקור משמעותי בעלות הביטוח לגבי המבוגרים. אם זה יקרה, זה יבטל את אחד הצרכים המרכזיים שהביטוח בא לענות עליהם: לאפשר לאדם הפרטי לגדר את הסיכונים העתידיים שלו ושל משפחתו, ולהבטיח שיוכל לעמוד בתשלומים גם בעוד שנים רבות.
לפי שעה נראה שבאוצר בחרו לוותר במידה לא מבוטלת על העיקרון הזה, וזאת לטובת הוזלה של הביטוח כאן ועכשיו. נותר רק לקוות שסלינגר לא טעתה בהימור שלקחה כנגד הוודאות במחיר הביטוח וביכולת להמשיך ולשלם עליו גם בעוד 10 ו-20 שנה.
