זה תקופה ארוכה מבקשת המדינה לשכנע את אסותא ואת בעלת השליטה בה מכבי, לוותר על הבונבוניירה, שאותה כללה המדינה בכבודה ובעצמה בתנאי המכרז להקמה ולהפעלת בית החולים הציבורי באשדוד שייפתח רשמית בעוד כשנה. מדובר בהיתר להפעלת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בהיקף של עד 25% מהפעילות של בית החולים. וזאת, בדומה למתכונת של ביה"ח הדסה בירושלים. הבונבוניירה הזאת שווה לא רק עשרות מיליוני שקלים בשנה, שיזרמו מביטוחי הבריאות, אלא גם ואולי בעיקר מאפשרת לבית החולים החדש "לגנוב" רופאים בכירים ומנהלי מחלקות מבתי החולים במרכז.
במשרד האוצר, שגיבש בסוף העשור הקודם את תנאי המכרז, סברו אז כי מודל השר"פ הוא התמריץ היחיד שיכל לשכנע יזמים לקחת על עצמם את המשימה של הפעלת בית חולים ציבורי - כזה שיש בו שלל יחידות הפסדיות כמו חדר מיון, מחלקות פנימיות, גריאטריה ועוד.
עם זאת, בחלוף השנים המחיש מודל השר"פ של הדסה עד כמה הוא משחית ומושחת. גם ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל אמרה את דברה בעניין בצורה ברורה. הוועדה המליצה אמנם לאסור על הכנסת שר"פ לבתי חולים ציבוריים, אולם היא החריגה בתי חולים שכבר מפעילים כיום שר"פ, לרבות ביה"ח באשדוד שכבר היה בשלבי הקמה. במשרד האוצר לא התלהבו מההחרגה הזו, והחליטו לעשות כל מאמץ לבטל את השר"פ באשדוד כחלק ממכלול הצעדים האחרונים לריסון ההוצאה הפרטית לבריאות, לבלימת העלייה בשכר המנתחים ולחיזוק המערכת הציבורית.
אבל עד כאן ההיסטוריה. בתקופה האחרונה נדמה כי גם במכבי שירותי בריאות, בעלת הבית באסותא, מוכנים לשקול ברצינות את הגישה של האוצר. לא בשם השוויון ועוד כמה מילים גבוהות, אלא בעיקר כי באוצר מוכנים להכניס את היד עמוק לכיס ולשלם. התשלום יעמוד על עשרות מיליוני שקלים בשנה לאסותא, בכסף או במה שמכונה "שווה כסף". מה זה אומר? אישורים ורישיונות לחדרי ניתוח חדשים, מכשירי הקרנה ודימות נוספים, פתיחת יחידות רפואיות אטרקטיביות - שלא נכללו בתנאי המכרז, ועוד. זה לא רק ישרת את בית החולים, אלא גם את קופת החולים, שתוכל להפנות את מבוטחיה באזור רק לאסותא, תוך הפחתה דרמטית בהתקשרויות עם קפלן, ברזילי ואפילו עם בתי חולים ממשלתיים באזור המרכז.
ובכל זאת, הדילמה של מכבי ברורה: המודל העסקי שנכלל בתנאי המכרז אמור היה לאפשר לאסותא אשדוד עצמאות כלכלית, ללא כל תלות לכאורה בחסדיה של מדינת ישראל. ויתור על השר"פ, גם אם הדבר נעשה נגד תמורות כלכליות, מקרב את אסותא לזרועות המדינה ובמכבי לא ממש ממהרים לחתונה הזאת. באסותא, צריך לומר, ממהרים עוד הרבה פחות ולפחות רשמית משמיעים בפנינו התנגדות חריפה.
עכשיו נגיע לטוויסט בעלילה: למה דווקא אסותא צריכה להיות הראשונה להתנער מהשר"פ. נכון, השר"פ מבטיח הכנסות יפות שמאפשרות למשוך רופאים טובים ולתגמל אותם, אבל הוא גם מבטיח לאסותא להישאר בתודעה הציבורית כבית חולים פרטי לכל דבר - הפעם במובן השלילי של המילה.
צריך להבין: אסותא היא אמנם גוף פרטי למטרות רווח בהגדרה, אבל היא נמצאת בבעלות קופת חולים ציבורית וכמחצית מהפעילות שלה כבר היום היא ציבורית לחלוטין - זאת באמצעות בדיקות וטיפולים הנעשים באמצעות "טופס 17" (טופס התחייבות), שהקופה מוציאה למבוטחיה במסגרת סל הבריאות הממלכתי.
מזה שנים אסותא שואפת שיכירו בה כגוף פרטי, שמספק שירותים ציבוריים, ובעיקר בלגיטימציה של מודל כזה. למעשה, מזה תקופה ארוכה אסותא מבקשת לפתוח מחלקת יולדות ומחלקות ציבוריות נוספות גם בבית החולים הפרטי שלה ברמת החיל בת"א. ואף לאפשר למקום להכשיר סטודנטים לרפואה. משרד הבריאות, לפחות עד היום, התנגד בתוקף. אבל דמיינו מה יקרה בעוד שנתיים-שלוש, אם פעילות אסותא באשדוד תהיה ציבורית לחלוטין: היא עשויה להוכיח שהיא יודעת לנהל בית חולים ציבורי מ-א' ועד ת', שהיא לא רק יעילה יותר אלא גם מקצועית ושירותית יותר. ואם היא יכולה לעשות את זה באשדוד, למה לא בת"א?
בחינה אמיתית
אם אסותא תוותר על השר"פ, לראשונה אפשר יהיה לבצע בנצ'מרק לא רק בין בתי חולים ציבוריים שנמצאים בבעלות ממשלתית (שיבא, רמב"ם ועוד), בתי חולים בבעלות קופת חולים (בילינסון, קפלן ועוד) ובתי חולים בבעלות עמותות (הדסה, מעייני הישועה ועוד) - אלא גם מול גוף פרטי כמו אסותא, שמספק שירות ציבורי מובהק. ההשוואה הזו עשויה לאפשר שבירה של פרדיגמות, ולסדוק את העמדות האוטומטיות בקרב מי שמתנגדים תמיד להפרטות לבין התומכים הקבועים של השוק הפרטי. מהבחינה הזו, מדובר בהזדמנות לא רק לאסותא, אלא לכל מי שיש לו עניין בבחינה אמיתית של מודלים ניהוליים וכלכליים בשירות הציבורי.
