אבו מאזן / צילום: רויטרס
פרשנים רבים מעלים לאחרונה השערות שונות על האפשרות ש"אינתיפאדת הנערים" מקבלת סיוע תכנוני ולוגיסטי מארגונים העומדים מאחורי פיגועי הרצח. אך נראה כי המפעילה העיקרית של אינתיפאדה זו היא הרשות הפלסטינית, שהפכה לחממה רוחשת שנאה המגדלת עשבים שוטים, בדמותם של שהידים בגיל העשרה.
החממה הפלסטינית פועלת על-פי דפוס הפעולה של חממה חקלאית המייצרת סביבת גידול מלאכותית, שתכליתה להגן על הצמחים הרכים (של הפירות והירקות) מפני פגעי העולם החיצון, ובכך מעניקה לצמחים הרכים את התנאים הדרושים לפירות והירקות כדי להגיע בשלום לשלב ההבשלה.
אך בעוד שאמצעי הייצור בחממה חקלאית הם מערכות ההשקיה, הדישון, והמתקנים הייעודיים לגידול תוצרת חקלאית משובחת, הרי שאמצעי הייצור בחממת השנאה הפלסטינית הם מערכת הסתה רב-תחומית שבראשה עומדים אבו מאזן והנהגת הרשות הפלסטינית, המחדירים בנוער הפלסטיני דשנים רעילים במתכונת של הסתה, נרטיבים לאומיים מפוברקים, ותמיכה ללא סייג בשליחות הרצחנית.
לפני מספר ימים, באותו יום ממש שבו בוצע הפיגוע הקשה בעיר העתיקה בירושלים, הצטלם אבו מאזן עם משפחות הרוצחים שהפכו לשהידים בתקופה האחרונה. המטיפים במסגדים מחדירים בנוער הפלסטיני את הסכנה הנשקפת כביכול למסגד אל-אקצה; ומערכת החינוך והמדיה הפלסטינית, כולל החברתית שהיא חוד-חנית השנאה לקהל יעד של נערים, מרססת הבטחות שווא על העולם המופלא הממתין לשהידים, כאשר יעלו השמיימה.
הניתוחים "המושכלים", כאילו הייאוש והתסכול של נערים אלה הם הסיבה לאינתיפאדה הנוכחית, שאומצו בהתלהבות על-ידי מזכיר האו"ם באן קי מון, אינם אלא כסות לתהליך מתוכנן היטב של שטיפת-מוח. כך, בעוד שהתוצר העיקרי של חממה חקלאית הוא מגוון הפירות והירקות, בחממת השנאה הפלסטינית התוצר הוא גידולים שוטים, בדמותם של נערים/מרצחים המאמינים בכל ליבם בהיסטוריה המפוברקת של הפלסטינים, ובשליחות הקדושה למגר את האויב הציוני.
אבו מאזן ועוזריו הפכו את הרשות הפלסטינית לחממת שנאה, שהקיום הכלכלי שלה מתאפשר מתרומות שמקורן העיקרי הוא מדינות האיחוד האירופי וארה"ב, המהווים, על-פי דוח מחלקת המחקר של הכנסת, קרוב למחצית (42%) מהכנסות הרשות, כאשר חלק מהן מופנה לשחיתות ולגזירת קופונים של קודקודי הרשות.
סדר העדיפויות של הרשות הפלסטינית, המתמקדת בהפצת השנאה, מסביר גם מדוע הכלכלה הפלסטינית מדשדשת. המרכיב הגדול ביותר בהכנסות הרשות הוא כספי התרומות המשמשים למשכורות של עובדיה, ולבונוסים חודשיים למשפחות מחבלים שנשפטו על רצח ותכנון פיגועים, היושבים בבתי-סוהר בישראל. האפקט השלילי של חממת השנאה הוא חזות האג'נדה הפלסטינית, הבאה לידי לביטוי במבנה הכלכלי של הרשות הפלסטינית, המאופיין באבטלה סמויה, שכן חלק גדול ממקבלי השכר ברשות אינם עובדים.
אמנם, השכר נמוך, אך עדיין מאפשר להם לחיות. הרשות הפלסטינית מפרנסת 77% מתושביה, כך שרק 23% מהתושבים מתפרנסים מעבודות מחוץ לרשות. חלק מאותו מיעוט "עצמאי" הם ה"הפליטים" המקבלים תמיכה כספית מאונר"א. תופעות אלו מבטאות את רוח המפקד (אבו מאזן), שאינו מעודד יזמות עסקית, טכנולוגית, קידמה ופריחה כלכלית. כך שלא קשה להיווכח כי ללא תרומות של האיחוד האירופי ומדינות אחרות, אין לרשות הפלסטינית זכות קיום.
על ישראל לתבוע מהמדינות התורמות לרשות הפלסטינית, לשנות את כל מבנה התמיכה ולהשקיע באמצעות כסף צבוע, בפרויקטים לתשתיות המהוות פלטפורמה לצמיחה, להשקיע בחינוך מקצועי, עידוד יזמים להקמת ישויות סטארט-אפים, בהיי-טק, ובתעשיות מסורתיות. פרויקטים אלה ינוהלו בפיקוח צמוד של המדינות התורמות, מה שייאלץ את ראשי הרש"פ להפנות את מרצם של הצעירים לנתיבים יצרניים המבטיחים להם חיים טובים יותר, במקום לפתח ולתחזק את חממת השנאה.