"תומכי BDS (חרמים, משיכת השקעות וסנקציות על ישראל)? - אנטישמים טהורים, שמדברים על גבולות 1967 ולמעשה מתכוונים - ומייחלים - לטרום 1948, לימים שלפני היות מדינה יהודית". כך אומר מאלקולם הוהנליין, אחד מראש המאבק נגד התנועה הזו, שבשנים האחרונות מתחילה לעצבן יותר ויותר את נשואי ההתקפות שלה ואת תומכיהם.
לכאורה, הוהנליין, סגן יו"ר אקזקוטיבי של ועידת נשיאי הארגונים היהודיים בארה"ב, הוא עוד מנהיג יהודי, אחד משורה ארוכה למדי של פעילים, שמנווטים ארגונים יהודיים ארציים ושנחשבים שופרות הממסד היהודי האמריקאי, אלה שאמצעי תקשורת פונים אליהם כדי לשמוע מה אומרים יהודי אמריקה על משבר זה או מצוקה אחרת. אבל הוא הרבה יותר מזה. למעשה, הוהנליין, אזרח ארה"ב, הוא דיפלומט לא רשמי בשירות מדינת ישראל, מקורב נאמן של הצמרת המדינית בירושלים, שאמנם אינו מחזיק בדרכון דיפלומטי, אבל נהנה משני דברים חשובים לא פחות, אולי אפילו יותר: אוזנו הקשובה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונגישות גבוהה למחוקקים ולמקבלי החלטות בוושינגטון. היתרונות האלה פותחים לפניו לרווחה דלתות של מנהיגים ברחבי תבל, והוא חולף דרכן בתדירות גבוהה.
אחת מהדלתות האלה נמצאת בארמון הנשיאות המצרית בקהיר. אתמול (ה') נפגשו הוהנליין ופעילים יהודיים אחרים עם נשיא מצרים, עבדל פאתח אל סיסי, לשיחה בת שעתיים בלשכתו. קשה לדמיין סימן מובהק יותר לשיפור המשמעותי ביחסים בין ירושלים לקהיר מאשר ביקור כזה, שקיבל בעליל את ברכת נתניהו ואולי אף שימש מכשיר להעברת מסר מראש הממשלה לאל סיסי. האם אפשר לדמיין ביקור של מנהיגים יהודיים בארמון הנשיא בקהיר בתקופתו של הנשיא הקודם, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, שנבעט מכסאו בעוד שישראל מוחאת כפיים בשקט?
הודעה רשמית של ועידת הנשיאים מציינת שבפגישה בקהיר נדון "מגוון רחב של נושאים, מקומיים ובינלאומיים, לרבות יחסי ארה"ב - מצרים, היחסים בין ישראל למצרים, איומים אזוריים, במיוחד איומים שנשקפים מארגוני טרור ותומכיהם וההסכם הגרעיני בין איראן לשש המעצמות". ההודעה מציינת, שהמבקרים מארה"ב "התרשמו מהניתוחים של הנשיא בסוגיות שונות ושהם יצאו עם הבנה עמוקה יותר של האתגרים וההזדמנויות המונחים עתה לפתחה של מצרים". ברמז לחשיבות שוועידת הנשיאים מייחסת לעצמה - ושאחרים מייחסים לה - נאמר בהודעה, כי חברי המשלחת בוחנים עתה כיצד יוכלו למלא תפקיד קונסטרוקטיבי ביחס ל"אתגרים וההזדמנויות" של מצרים ו"כיצד לטפח שיתוף פעולה בינלאומי". האם זה רמז למאמצים לתגמל את מצרים על מאבקה בטרור החמאסי? לעולם לא נדע.
בראיון ל"גלובס" העדיף הוהנליין להתמקד בקמפיין של BDS נגד ישראל, דבר שמדאיג אותו מאוד. הוהנליין, שמגיע לישראל לכנס של ועידת הנשיאים, אומר כי תנועת BDS אינה אלא זרוע נוספת של התמנון רב השנים שפועל לשלילת לגיטימיות מישראל כצעד נוסף למחיקתה מהמפה.
"התנועה הזו אינה מהווה איום כלכלי על ישראל והיא אף פעם לא תהיה; ישראל חזקה מדי", אומר הוהנליין. "נזקה נובע מיכולתה ליצור סביבה פוליטית ופסיכולוגית עוינת לישראל, אווירה של רצון רע לכל מה שישראל מייצגת, ופוטנציאל הנזק של התנועה הזו רק הולך וגדל. תנועת BDS זורעת אנטישמיות באמצעים כלכליים ולמעשה היא התגלמות האנטישמיות של המאה ה-21. אסור להאמין לתירוץ של התנועה הזו, שלפיו כל פעולותיה אינן אלא ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים. צריך לחזור ולהדגיש זאת שוב ושוב: זו אנטישמיות, אנטישמיות, אנטישמיות, הוא אומר.
הפעילות האנטי-ישראלית הזו אינה מתרחשת בחלל ריק, אומר הוהנליין. הרבה כסף מושקע ב-BDS: מממשלות אירופיות, במיוחד ממדינות סקנדינביה, מפוליטיקאים צרפתיים ובריטיים ומתורמים אנטי-ישראליים. "זו אינה רק בעיה של ממשלת ישראל אלא בעיה קולקטיבית של כל העם היהודי", הוא מדגיש. "אנשי BDS מתמקדים כביכול רק בישראל אך מזיקים לכולנו. הם אינם מתרגשים מהעובדה שהם מזיקים גם לאחיהם בגדה המערבית. כאשר מפעל ישראלי נאלץ להעתיק את מקומו אל תוך הקו הירוק - כפי שעשה סודה-סטרים - הפועלים הפלסטיניים הם שמוצאים עצמם ללא מקומות עבודה.
מה אפשר לעשות לבלימת התנועה הזו? הוהנליין מונה ארבעה אפיקי פעולה של ועידת הנשיאים: נקיטת צעדים משפטיים נגד פעילי BDS היכן שרק אפשר להוכיח שהם עוברים על החוק; ייזום חקיקה נגד התנועה; הבאת מדינאים, אינטלקטואלים, אמנים ומובילים אחרים של דעת הקהל לישראל; ועבודה ללא לאות במאמץ לטפח יחסים של ישראל עם מדינות לא אירופיות.
"ישראל מבודדת? לך למדינות מסוימות באסיה התיכונה, לך למדינות ערביות מסוימות כדי לקבל פרספקטיבה אחרת", אומר הוהנליין.
הוא מצטנע כאשר שואלים אותו האם ועידת הנשיאים מעורבת במאמצי ישראל לגבש הסכמים אזוריים לשיווק הגז הטבעי שממתין במאגרים מול חופיה. ובכל זאת, הוהנליין וראשי ארגונים יהודיים אחרים ביקרו באחרונה בכל מוקדי המאמצים הללו. משלחת של מנהיגים יהודיים אמריקאים, ובהם הוהנליין, חברה למשלחת של המכון האמריקאי-הלני לביקור "חשוב" ביוון, קפריסין וישראל, בחודש שעבר, שנועד "להעריך את היחסים הקריטיים שמתגבשים עתה בין שלוש המדינות בנושאי ביטחון, אנרגיה, כלכלה ומדיניות". חברי המשלחת נפגשו ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, ונשיא קפריסין, ניקוס אנסטסיאדיס. זמן קצר לאחר מכן נועד נתניהו עם המנהיגים מיוון וקפריסין בפגישת פסגה בניקוסיה, שבה הוסכם על הגברת שתוף הפעולה בין שלוש המדינות בנושאי הגז ואנרגיה.
הוהנליין סירב לומר אלו נושאים עלו בשיחותיו עם המנהיגים מיוון וקפריסין, אך ציין ששתי המדינות רואות בישראל מוקד עוצמה כלכלי וצבאי.
והוהנליין ועמיתיו הגיעו לקהיר לאחר ביקור בזק בטורקיה, שבשלב זה לא ידוע עליו דבר. כידוע האופציה הטורקית לשיווק הגז הישראלי נשקלה ונשקלת בימים אלה. אפשר גם לנחש שבשיחת המנהיגים היהודיים עם אל סיסי אתמול עלה אולי שיתוף פעולה אפשרי בין ישראל למצרים בניצול משאבי הגז שבידי ישראל ושיווקם. בכל אופן, ההודעה הרשמית של ועידת הנשיאים על הביקור אינה אומרת דבר וחצי דבר על אפשרות זו.