שובה של האופציה הסעודית
ימים לא טובים עוברים על הממלכה הסעודית. הסרת הסנקציות מעל איראן, יריבתה של ריאד, מעניקה כבר עכשיו לטהרן רוח גבית, שתתעצם ככל שהון זר יזרום למדינה. שיאו של המאבק, בינתיים, הוא בניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ובהחרפת המאבק שהן מנהלות באמצעות שליחים, בסוריה ובתימן. פוטנציאל ההסלמה מצוי רק בראשיתו: עראק (באיראן, שבה מותקן מתקן גרעיני) כבר הופכת לזירת התנגשות נוספת; ושתי המדינות יכולות להכות זו את זו בשטחן-הן: האיראנים באמצעות תמיכה באוכלוסייה השיעית הגדולה והמקופחת, בעיקר בצפון-מזרח הממלכה עתירת הנפט; והסעודים על-ידי תמיכה במיעוט הסוני הגדול בח'וזיסטאן ובבלוצי'סטן שבאיראן.
גם יחסי סעודיה-ארה"ב אינם כימים ימימה. מול האמריקנים מעמיק הקרע: הסדר הגרעין האיראני נתפס על-ידי הסעודים כתקיעת סכין בגבם; ואליו מצטרף זעם על ההססנות האמריקנית בסוריה. האמריקנים מצידם מגלים חוסר נחת מההוצאות להורג ההמוניות והפומביות של מתנגדי משטר סעודים. מעל לכול מעיבה סוגיית הנפט, שעד כה היוותה את הדבק שהחזיק את הברית בין שתי המדינות. ההישענות האמריקנית הגוברת על טכנולוגיית פצלי השמן, ורצונה להגיע לעצמאות אנרגטית מטרידה את הסעודים, שכבר רואים באמריקנים מתחרים ולא שותפים.
הסעודים מוטרדים גם מדאע"ש שקרא לתומכיו לשחרר את המקומות הקדושים, מכה ומדינה, מאחיזת בית המלוכה "הכופר". ארגון הטרור, שכבר הצליח לגייס מספר רב של תומכים שחיים בממלכה, איים כי יפרוץ לבתי-הכלא הסעודיים, שבהם מוחזקים רבים מתומכיו; יתקוף את המקומות הקדושים, ויפגע בכוהני הדת המטיפים נגדו. פיגועים כאלה, גם אם ייכשלו, יפגעו בתדמית בית המלוכה הסעודי, יגרמו למתחים פנימיים ולערעור היציבות; בפרט אם דאע"ש יפגע בשיעים בממלכה, ובכך יציג את המשטר כמי שאינו מסוגל להגן עליהם.
בשל האיומים והאתגרים האלה, מנהלים הסעודים "גרסה גלובלית" של לוחמה כלכלית. הם ממשיכים לשאוב נפט בתפוקה מלאה, ומפעילים לחצים כבדים על בעלות-בריתם במפרץ הפרסי לעשות אותו דבר. בכך הם מנסים לבלום את ההתאוששות הכלכלית האיראנית הצפויה, שכן מחירי נפט נמוכים הם הרסניים לאיראנים, בעיקר אם הם יגדילו את היצע הנפט בשוק על-ידי הגדלת היצוא שלהם עצמם.
בנוסף, הסעודים מעוניינים להגביר את הלחץ על מתחריהם בשוק האנרגיה, בהם רוסיה, שכבר עכשיו סובלת מנזקים כלכליים נוכח מחיר הנפט הנמוך, ותעשיית פצלי השמן האמריקנית. הסעודים מאמינים, כי יוכלו לעכב משמעותית את מהפכת הפצלים, שכן במחירי נפט נמוכים, רוב חברות פצלי השמן אינו מסוגל לשמור על רווחיות. מאחר שגם כך חברות אלו נתונות בחובות כבדים, בשל הנפקות אג"ח מאסיביות בשנים האחרונות, סביר כי נחזה בקרוב בגל פשיטות-רגל של חברות אנרגיה.
אלא שבבחירתה לפנות אל שוק האנרגיה הגלובלי כזירת מערכה מרכזית, סעודיה לוקחת סיכון. רזרבות המט"ח האדירות שלה נשחקות בהדרגה, וספק אם היא תוכל לחיות לאורך זמן עם שימור מלאכותי של מחירי האנרגיה ברמה נמוכה כל-כך. הכנסותיה מנפט פחתו משמעותית, והיא עומדת בפני גירעון של כ-140 מיליארד דולר. כתוצאה מכך, הסעודים נאלצים לבצע קיצוצי תקציב משמעותיים, מה שעלול בתורו להגביר את הלחצים הפנימיים, ולהגביל את יכולת הממלכה לקיים מדיניות חוץ אקטיבית.
מההיבט הישראלי - המצב הזה לא טוב ליהודים. סעודיה חתרה תמיד להשגת יציבות מזרח-תיכונית, וגם כיום היא עדיין פועלת להשיג קונצנזוס רחב ככל האפשר מול אתגרי הרדיקליות האזורית. לכן, ההתפתחויות האחרונות בממלכה שפוגעות בה אינן מבשרות טובות לישראל, שלה אינטרס ראשון במעלה לתמוך ביציבות בית-המלוכה. ריאד וירושלים רואות באיום האיראני סכנה, שתיהן מאוכזבות מהנסיגה של ארצות-הברית ממחויבויותיה האזוריות; ושתיהן רואות בדאע"ש יריב מסוכן.
בדומה לסעודיה, גם ישראל אינה מרוצה מההתערבות הרוסית בסוריה לטובת אסד; וכמו ישראל, גם הסעודים עוינים את האסלאם הפוליטי של האחים המוסלמים - ובכלל זה חמא"ס; ונקודה משותפת נוספת, לשתיהם יש אינטרס עליון לשמור על יציבות הממלכה הירדנית.
על רקע המצב הזה, זוהי הזדמנות חסרת תקדים עבור ישראל, להפיכת סעודיה לבעלת-ברית אסטרטגית חשאית. על ישראל לנצל את מפגש האינטרסים הזה, כדי לקדם יוזמות משותפות. בראש ובראשונה, להציב חזית אחידה בפני שאיפות ההגמוניה האיראניות ובפני החדירה הרוסית לאזור. בכוחה של סעודיה למשוך אחריה מדינות אחרות, דוגמת מדינות המפרץ, ירדן ומצרים - וליצור עם ישראל כשותפה חשאית, ציר מדיני וכלכלי איתן.
אך כדי לקדם מהלך כזה - ישראל מצידה חייבת לגלות יתר מתינות פוליטית, להניע מהלכים מדיניים עם הפלסטינים, ולהימנע מהבערת המקומות הקדושים בירושלים.
הכותב מרצה באוני' ת"א ובר-אילן
