יצחק הרצוג / צילום: תמר מצפי
אני חושב שיצחק הרצוג לא קיבל מספיק קרדיט, אם בכלל, על המעשה האמיץ שעשה, אולי האקט המנהיגותי הבולט של השנים האחרונות. בעת ביקור בצרפת הוא אמר כי "השלום יכול לחכות כי צריך שיהיה ביטחון. אני לא רואה מצב שבו נתניהו ואבו מאזן מגשימים את חזון שתי המדינות". לכן, הוסיף הרצוג, "צריך להיפרד מהפלסטינים בצורה מוחלטת ולא לאבד את הקשר עם פתרון של שתי מדינות לשני עמים".
זעקת השמאל
מיד קמה זעקת השמאל, שיש בו לעתים חשיבה עדרית לא פחות מהימין. השלום יכול לחכות? הטיחו בהרצוג. הרי השלום הוא האידיאולוגיה של השמאל בכלל ושל המחנה הציוני בפרט. שלי יחימוביץ' הייתה מראשי הדוברים נגד הרצוג בעניין זה. היא וחבריה ראו בדבריו של הרצוג "פזילה לימין וסתירה של ערכי העבודה" לגבי העקרונות, האידיאלים והכמיהה המסורתית לשלום. וכמובן שהפרשנים, שלפעמים מתאמצים מאוד להוכיח שהם רואים את האמת שמאחורי הדברים, אלה קבעו כמעט פה אחד: "קריצה לימין".
האמנם? לי נראית עמדתו של הרצוג תואמת את המציאות. ואני לא חושב שזה נורא שמנהיג חושב ומדבר בצורה מציאותית, להבדיל מהאמירות הקלישאתיות והסיסמאות הנבובות שלעתים אין קשר בינן למתרחש בשטח. אני חושב שזו תופעה טובה ומרעננת. בוודאי שזה ראוי לתמיכה כאשר המנהיג אומר דברים מחוץ קופסה. חבל שבמקום לברך נמצאים אנשים מקובעים כשהם מקללים.
הרצוג לא נבהל
התרשמתי גם מאוד מהדרך שבה הרצוג קיבל את הביקורת. הוא לא נבהל כפי שבוודאי היה קורה להרבה מנהיגים אחרים, כולל זה העומד בראש ממשלתנו. לא נראה עליו שהביקורת נגדו, במפלגתו ומחוצה לה, מלחיצה אותו במיוחד. אדרבה, נראה שהיא דרבנה אותו. הוא הלך אל ועידת מפלגתו ואחרי הצעקות המסורתיות, קיבל את אישורה לדברים שאמר. יחימוביץ' בדעה שבשביל להביע דעות כאלה לא צריך שמאל או מרכז. בשביל עמדות אלה יש את הימין. זה נכון שאלה עמדות שדומות יותר לימין מאשר לשמאל. אז מה, זה מה שחשוב? או שמה שבאמת חשוב זה אם הדברים משקפים מדיניות נכונה על פי הנתונים השוררים באזור כיום? ואם התשובה חיובית, אז מה לי שמאל ומי לי ימין?
התנהלות הרצוג בעניין זה היא מופת למחשבה עצמאית ולנכונות לשאת בתוצאותיה. זה לא עניין של מה בכך. זה משהו שראוי שהציבור, לפחות אלה שאינם שטופי מוח, ישיתו לבם לכך. אולי הרצוג הוא היפוכו של הברווז. אולי הוא נראה כמו ברווז, מדבר ומתנהג כמותו - אבל הוא אינו ברווז. אולי הוא לא נראה מנהיג, לא נשמע ולא נראה כמותו. אבל אולי הוא יותר מנהיג מאלה שנחשבים אצלנו מנהיגים.