אלי פרוכטר / צילום: יונתן בלום
משרדי איזיצ'יפ ביוקנעם היו השבוע בעיצומה של ההתאמה לסטטוס החדש, בעקבות השלמת מכירתה של החברה למלאנוקס, תמורת 811 מיליון דולר. אנשי מלאנוקס, שבמקרה היא גם שכנה, יצאו ובאו; על גבי דלתות החדרים כבר נשאו התוויות את הלוגו של מלאנוקס; ובאזור הלובי, ניסו מספר עובדים לבדוק כמה קל יהיה לשחרר את הלוגו של איזיצ'יפ מהקיר.
האווירה נראתה פעלתנית, אך מתחתיה מסתתרים מועקה וחשש: "בדרך-כלל כשיש אקזיט, רואים תמונות של עובדים שמחים. פה כולם בוכים", אומר אלי פרוכטר, מייסד ומנכ"ל איזיצ'יפ, בראיון בלעדי ל-G. "יש אבל נוראי על האקזיט הזה, כי האנשים מאוד אוהבים את החברה ומאוד מחוברים אליה. אין פה פוליטיקה, אין מלחמות, אין מאבקים אישיים או סכינים בגב".
למרות המועקה והחשש, באירוע הסיום של החברה, שהתקיים בשבוע שעבר, היו גם הרבה צחוקים. למשל, על החסכנות של פרוכטר, שקשה שלא להבחין בה מיד כשנכסים למשרדיה, ועוד יותר מכך כשפוקדים את חדרי השירותים, עם נייר הטואלט הגס והמחוספס וגלילי נייר כנ"ל המשמשים לייבוש הידיים, משל היינו בבניין של משרד ממשלתי מאובק ולא במשרדיה של חברת היי-טק מצליחה - מפתחת שבבים לנתבים המגלגלת מיליונים. פרוכטר מצדו, לא מנסה להתכחש: "החברה היא חברה צנועה".
- צנועה? זו כבר סגפנות.
"אני קצת קמצן. באירוע הסיום צחקו עליי שרק לפני שנה, אחרי 20 ומשהו שנים, הסכמתי להחליף את מערכת הישיבה בכניסה, שהייתה כבר די בלויה. אני חושב שאני מנסה לחסוך בדברים הקטנים והנראים לעין, כחלק מחינוך של אנשים לצניעות ולחיסכון. והנה, עובדה שהחברה הצליחה להגיע לרמות רווחיות שלא הרבה חברות זוכות להגיע אליהן. אין חברת סמי קונדקטורס (מוליכים למחצה) שמצליחה להגיע לרווח של 50%, כמו שאנחנו הצלחנו. זה כמובן משליך על שווי החברה, ובסך-הכול בא לטובת בעלי המניות - שהעובדים הם חלק מהם - ומשרת טוב את כולם".
- אבל עדיין זה נושא לבדיחות פנימיות.
"כן. עוד נושא שצחקו עליי לגביו זה שבשלוחה שלנו בקריית גת, אי-אפשר היה לקנות בצל סגול, רק בצל לבן. בצל סגול יקר מבצל לבן? כנראה. בכל אופן, עשו מזה צחוק. כמובן שאני לא מתעסק בזה, אין לי מושג מה קונים, אבל אני חושב שצניעות היא בסך-הכול תכונה מבורכת, ואני לא מצטער על זה".