אלמוני מתקשר לביתם של קשישים ישראלים, יוצאי ברית-המועצות לשעבר, ומבשר להם כי קרוב משפחתם (בנם/בתם וכיו"ב), השוהה בליטא, פגע באדם אחר בתאונת דרכים קשה. פעמים רבות מוצג האדם האחר כקטין, אישה בהריון או תייר.
האלמוני מזדהה בתור עורך דין ליטאי הפועל בשמו של בן המשפחה, ומסביר כי בן המשפחה נפגע באזור הפה, ולכן אינו יכול לדבר. לעתים מושמעות לזקנים נהמה ברקע, משהו בסגנון "אמא, תעזרי לי", ועורך הדין מסביר כי בן המשפחה בדיוק נכנס לניתוח דחוף.
עורך הדין מוסיף כי הגיע לכדי הסכמה בעל-פה עם משפחת הנפגע כדי שזו תימנע מהגשת תלונה במשטרה נגד קרוב המשפחה, בתמורה לסכום כסף של עשרות אלפי דולרים, הנדרשים לכאורה לביצוע ניתוח דחוף באדם הנפגע.
עורך הדין מוסיף ומזהיר כי תלונה למשטרה עלולה להביא לכתב אישום, שעשוי להסתיים במספר שנות מאסר בפועל לקרוב המשפחה של הקשישים. במקביל, מגיע לדירת הקשישים שליח מטעם משפחת הנפגע כביכול וגובה את עשרות אלפי הדולרים הנדרשים במזומן - לכאורה כדי לשלוח אותם בשירות להעברת כספים לליטא. מכאן והלאה עורך הדין נעלם.
בהמשך, סביר כי בשיחת הטלפון הראשונה עם בן המשפחה השוהה בליטא, מתברר כי כל סיפור תאונת הדרכים לא היה מעולם, וכי עורך הדין אינו אלא סוחט מתוחכם שברח עם הכסף שקיבל השליח המתחזה.
זוהי, בתמצית, שיטת ה"עוקץ הליטאי", כפי שהיא עולה מכתבי אישום שהוגשו בשבוע שעבר נגד 7 נאשמים. פרקליטות מחוז דרום (פלילי), שהגישה את כתבי האישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, טוענת כי במשך כחצי שנה עד מעצרם, מאמצע 2015 ועד ינואר 2016, סחטו באיומים שבעת הנאשמים כ-2 מיליון שקל מכ-220 קשישים ומתלוננים נוספים, כולם עולי חבר העמים. כתבי האישום מפרטים כי כל אחד מהנאשמים היה זכאי לאחוז מסוים מהכספים שנסחטו מהקשישים, לפי סיכום שנערך מראש בין הנאשמים.
שבעת הנאשמים בפרשה הם: דימיטרי אנטונוב (30) מהרצליה, מקסים מיליאבסקי (32) מראשון-לציון, דימיטרי קדיוליץ (30) מאשקלון, סימחוב לוי (33) מרעננה, מיכאל לוגבינוב (33), בקזוד טגייב (22) ורוברט ישראילוב (שלושת האחרונים תושבי חולון).
בהודעת משרד המשפטים נמסר כי השבעה פעלו בשיתוף-פעולה עם גורם עברייני בליטא. השבעה נאשמים בריבוי מקרים של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים וגניבה.
איסור על ניתוק השיחה
כיצד ידעו הנאשמים כי בני המשפחה של אותם קשישים שאליהם פנו שוהים בליטא? כיצד איתרו את הקשישים? את כתובתם ואת מספרי הטלפון שלהם? התשובות לשאלות הללו ככל הנראה לא התבררו בחקירה עד הסוף, למרות האמירות על שיתוף-פעולה עם גורם עברייני בליטא. "הנאשמים פעלו בדרכים שאינן ידועות במדויק למדינה להשגת פרטים אישיים של קשישים, ובהם שמות הקשישים, מספרי טלפון נייחים בבתיהם ועיר מגוריהם", מפרטים כתבי האישום.
מכתבי האישום עולה כי קבוצת הנאשמים צברה ניסיון בהתנהגות הצפויה של קורבנות הסחיטה לכאורה. הצלחתם במרבית מעשי הסחיטה לכאורה מפתיעה ביחס לקלות שבה ניתן לברר את הפרטים עם קרוב המשפחה השוהה בליטא, באמצעות שיחת טלפון. כיצד התגברה חבורת הנאשמים על הקושי הזה?
לפי כתבי האישום, הסוחטים דאגו שהשיחה בין עורך הדין המתחזה כביכול לבין הקשישים לא תסתיים עד למסירת הכסף לשליח. "על-מנת להעצים את הלחץ על הקשישים והמתלוננים האחרים, וכדי למנוע מהם ליצור קשר עם קרובי משפחתם ולברר את מצבם האמיתי", מפרטים כתבי האישום, "טענו בפניהם בכזב שאסור להם לנתק את השיחה, לעתים אסרו עליהם לפנות למשטרה, וכן טענו בכזב שעליהם למסור את הכסף באופן מיידי ובהול לנציג שיישלח אליהם, על-מנת שניתן יהיה להתחיל את הטיפול הרפואי לו זקוק האדם שנפגע".
חסכונות וקצבאות
כתבי האישום מפרטים גם את מקורותיהם הכספיים של חלק מהקורבנות שכן שנענו לדרישות של חבורת הסוחטים לכאורה. "מקור הכסף שמסרו הקשישים והאחרים לנאשמים הוא לעתים בקצבאות שונות אותם קיבלו הקשישים, במקרים אחרים מדובר בחסכונות שנאספו בעמל רב במשך שנים ארוכות. חלק מהכסף היה מיועד לקיום יומיומי, חלק אחר נשמר עבור אירועים מיוחדים (חתונות/לימודי הילדים והנכדים וכדומה), ובחלק מהמקרים הכסף הוחזק על-ידי הקשישים למימון הוצאות קבורתם".
ואולם, לא בכל המקרים הצליח תרגיל העוקץ לכאורה. כתבי האישום מפרטים כי בחלק מהמקרים "הקשישים והמתלוננים האחרים לא מסרו את כספם, למרות הסחיטה באיומים, וזאת מטעמים שונים: בחלק מהמקרים הקשישים והמתלוננים האחרים הבינו שמדובר בכזב; בחלק מהמקרים מסירת הכסף נמנעה עקב התערבותם של גורמים חיצוניים; ובחלק מהמקרים העבריינים מחו"ל הבינו שלקשישים ולאחרים אין כסף, ולכן ניתקו את השיחה; וכן מסיבות נוספות".