יפית גרינברג / צילום: רמי זרניגר
בראש כוננית הספרים בחדרה של יפית גרינברג ("הרוב קוראים לי יפית", היא מחייכת, "יש כאלה שקוראים לי בחיבה גימל, בשביל הדאחקה") מתנוסס בגאון הלוגו "סטימצקי", משל הועתקו המדפים היישר מאחת החנויות.
"קניתי את המדפים מסטימצקי", היא מדגישה, כדי שחלילה לא אחשוב שלקחה למשרדה שבקבוצת ג'י גרופ ציוד משרדי בחינם. "זה מזכיר את המשרד של רני רהב, שמחזיק מקרר גלידות של חברת שטראוס", אני אומרת לה. גרינברג מרימה גבה: "בהבדל קטן - שאני לא עושה כאן את יחסי הציבור. סטימצקי היא שלי".
לפני שנה וחצי רכשה גרינברג את חלקה של קרן מרקסטון ברשת הספרים הוותיקה שעמדה על סף פשיטת-רגל. זו הייתה העסקה שמיצבה את גרינברג כאשת עסקים שמשחקת במגרש של הגדולים, מחוץ למגרש הביתי של עסקי השיווק והפרסום שבהם היא מהלכת קרוב ל-40 שנה. לפני סטימצקי, היא כמעט רכשה את חלקו של רון לאודר בערוץ 10, ולא מזמן גיבשה קבוצת משקיעים לרכישת רשת מגה שנקלעה לקשיים, אבל החליטה לחזור בה.
"כמעט הלכנו על זה", היא אומרת. "ניהלנו משא-ומתן, היה דיבור על סכומים. הנחתי שיהיה לי כיף לקחת את מגה, כי אני חושבת, בצנעה רבה, שאני יודעת לקחת רשת כזאת של ריטייל עירוני ולהטיס אותה לשמיים. יש פה 3,500 עובדים, שלא רק שלא צריך לפטר אותם, צריך להוסיף להם עוד 500 כדי שהרשת תעבוד כמו שצריך. סטימצקי הרי הייתה באותו מצב של מגה, וידענו מה לעשות.
"אבל אז התפרסמה ידיעה בעיתון, מישהו הדליף שאנחנו הולכים לקנות, המניה קפצה ב-17%, ואני נכנסתי ללחץ. עוד לא נכנסתי, והשוק הגיב. זה מאוד הכעיס אותי ואמרתי לגילי (גילי כהן - מנכ"ל משותף בג'י גרופ, יחד עם אייל, בנה של גרינברג, ח' ש'), 'תוציא הכחשה לפחות'. זו אחריות. אנשים קונים מניות. לא ידעתי שככה דברים עובדים. נרגעתי רק אחרי שאמרו לי שכשאופרה ווינפרי קנתה 10% משומרי משקל, המניה זינקה ב-40%. אמרתי, או.קיי, בסדר, זו תופעה, אבל ירדנו מזה באותו היום".