הבולדוזר מתקרב לבית הלבן
המועמדים של הליברלים והדמוקרטים, דונלד טראמפ והילארי קלינטון, הם אמנם המנצחים הגדולים של ה"סופר-טיוזדיי". אבל הסיפור עדיין לא נגמר, גם אם התוצאה יותר ויותר ברורה.
הילארי קלינטון קיוותה לסיים אמש את הפריימריז הדמוקרטיים, מעשית גם אם לא תיאורטית. זה כמעט הצליח לה.
בעוד פחות משבועיים, ב-15 במרץ, ייערכו בחירות קריטיות בכמה מדינות גדולות, בראשן אוהיו ופלורידה, שבהן השיטה היא "המנצח לוקח הכול". בהנחה המקובלת שהילארי קלינטון תנצח בהן, היא תהיה המועמדת הדמוקרטית לנשיאות. ונזכיר שלקלינטון יש יתרון מובנה נוסף: במפלגה הדמוקרטית יש צירי-על לוועידה, זקני המפלגה, הממסד, אם תרצו, שלהם משקל רב, כחמישית מקולות הצירים לוועידה. רובם המוחלט, 457 תומכים בקלינטון, ורק 22 בברני סנדרס. כך שהובלתה על סנדרס בלתי ניתנת למחיקה (כמעט).
הבולדוזר הנקרא דונלד טראמפ (או דראמפף, ולהסבר על השם חובה לצפות בקטע המופלא של הסאטיריקן מנחה הטלוויזיה ג'ון אוליבר על טראמפ), ממשיך לרמוס את יריביו. בקלות. נכון, שגם לפני הלילה הזה, ומאותן סיבות - הסיפור לא סגור בקרב הדמוקרטים, כלומר, בחירות שבהן מספר הצירים שבהם זוכה כל מועמד הוא יחסי לניצחונו, וכן מספר המועמדים במפלגה - עדיין צריך להמתין ל-15 בחודש, שם כנראה ייסגר הסיפור.
טראמפ מנצח בשבע מדינות, קרוז בשתיים - שזה פחות מכפי שזה נשמע - אחת מהן היא מדינת-הבית שלו טקסס, השנייה אוקלהומה. ורוביו, מי שהמפלגה כל-כך קיוותה שיהווה אלטרנטיבה, זה שהכתיר עצמו כ"אדם שיביס את טראמפ" ואז "את קלינטון", ניצח במדינה אחת בלבד - מינסוטה. המדינה של "פארגו", הסרט והסדרה, ואולי זה מסביר משהו על אופיים קשה-העורף והאינדיבידואלי של התושבים הצפוניים האלה.
יתרה מזו, על-פי הסקרים, טראמפ ינצח את רוביו גם בפלורידה בעוד כשבועיים, וזו כבר השפלה. טראמפ אמר בלעג, אבל בצדק, שרוביו הוא "המפסיד הגדול של הלילה". טראמפ, מביס את יריביו, את מפלגתו, וכנראה גם את הפרשנים והסוקרים. לעת עתה.
ההנחה, של הרפובליקנים לפחות, היא שטראמפ יובס על-ידי קלינטון; ובתבוסתו יגרור איתו את המפלגה כולה, אולי לתבוסה בסנאט, בבית-הנבחרים, במרוצים למושלי מדינות, בתי-נבחרים של מדינות.
מדוע? - אלה המספרים.
הרפובליקנים הביאו כ-60 מיליון מצביעים בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות-הברית. הדמוקרטים עם ברק אובמה, הביאו 70 מיליון באחת, ו-65 מיליון בשנייה. כלומר, כדי לנצח הרפובליקנים צריכים להביא לפחות עוד שני מיליון מצביעים, ושהדמוקרטים יביאו פחות. ובמילים בוטות, ששחורים והיספנים הנוטים לדמוקרטים יישארו בבית, או יערקו לרפובליקנים.
וההתבטאויות של טראמפ נגד השחורים, המהגרים, ההיספנים, מי לא, מבטיחים שגם הפעם השחורים וההיספנים ייצאו לקלפיות (כאן יהיה תפקיד קריטי לאחד, אובמה, שעד כה אינו מעורב במסע הבחירות, אבל מן הסתם יתגייס בשלבים הבאים נגד טראמפ), ויצביעו לדמוקרטים מחד; והרפובליקנים לא יוכלו להגדיל את בסיס התמיכה הקריטי הזה מאידך.
בנוסף, לא בטוח שרפובליקנים מתונים יצביעו לטראמפ. אמנם יש רבים מאוד שיצביעו עבורו בכל תנאי, ורבים שיצביעו עבור המפלגה הרפובליקנית, או נגד הדמוקרטית, בכל מקרה, אבל מנהיגי הרפובליקנים רואים את המספרים, מנתחים אותם, ואינם יודעים את נפשם.
הם רואים בעיני רוחם בליץ של תשדירים - במדינות-המפתח שבהן יש כרבע מהמצביעים שהם שחורים, או היספנים, או שניהם - ובהם רק ציטוטים של טרמאפ. לא צריך יותר. הרפובליקנים זוממים מזימות, מחבלים תחבולות, איך לעצור את טראמפ בוועידה, אבל אם טראמפ ישיג את מספר הצירים הדרוש עד הוועידה, וזה נראה כתרחיש סביר ביותר, אז כמעט ודאי שכל התחבולות לא יעזרו, והוא יהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות-הברית.
קלינטון תנצח את קרוז בסבירות גבוהה יותר מאשר את טראמפ. כי זה טראמפ. כי הוא בלתי צפוי. כי יש לו כריזמה, כי הוא מהפנט את יריביו החשים מובסים בטרם קרב, עד כה לפחות, הוא יכול למוטט את קלינטון בעימות ישיר, גם אם היא תתכונן, והיא תתכונן.
קלינטון פגיעה - פרשת המיילים, בנגזי, הכתם בשמלתה של מוניקה לוינסקי המסרב להישטף גם אחרי 20 שנה. כתב אישום, למשל, נגד קלינטון יכול לשנות הכול. כמו גם משבר כלכלי, התקפת טרור וכל אירוע בלתי-צפוי שהדבר הצפוי היחיד בו הוא שהוא יגיע בסוף. השאלה מתי.
דבר אחד בטוח, ככל שאפשר להיות בטוח במשהו במסע הבחירות הזה - עוד לא הגענו לתחתית. שפת הביבים של טראמפ לא תתעדן בחודשים הקרובים. גם תומכיו הזועמים, הלבנים, לא מתרגשים מציטוטים ממוסוליני. נזכיר שאין באימרה שציטט "עדיף לחיות יום אחד כאריה מאשר חיים שלמים ככבש", כשלעצמה רע, והיא הייתה בסדר גמור אם הייתה באה נניח מצ'רצ'יל, אבל טראמפ בחר לצטט את מוסוליני.
ועוד, לגבי תומכיו, התמיכה הפומבית מז'אן מארי לה-פן, מדיוויד דיוק, מנהיג הקו-קלוקס-קלאן לשעבר, אולי אלה רק מחזקים את תחושת המצור שלהם. טראמפ ימשיך להפוך את הפוליטיקה האמריקנית לקרקס, תהליך שלא הוא החל, אבל בהחלט שכלל, והוא מצטיין בו; ומה שנתפס בעינינו כחסרונותיו, בעיני תומכיו הם יתרונותיו.
עד כה חזינו בכל העולם, שאו-טו-טו טראמפ ייעצר. זה לא קרה בלילה שחלף. טראמפ יצא נגד 16 מועמדים רפובליקנים, שרובם המוחלט היו על הנייר טובים וראויים ממנו, וסילק אותם מדרכו, כמעט עד האחרון שבהם.
כנראה, הוא, טרמאפ, יעמוד מול קלינטון במרחק התמודדות אחת בלבד, אחרונה, מהבית הלבן. היעד שאיש לא האמין שיגיע כה קרוב אליו. כלומר, איש חוץ מטראמפ עצמו.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1
