חצי מיליארד שקל בכל שנה הוא ההפרש בין הארנונה שמשרדי הממשלה אמורים לשלם לרשויות המקומיות לבין התשלום בפועל. אריה דרעי, שר הפנים הממונה על השלטון המקומי, פנה בשבוע שעבר לבנימין נתניהו בדרישה לבטל את ההנחות האלה.
האם הכסף יחזור כעת לתקציבי הרשויות ויעשיר אותן? לא בדיוק.
לפי התוכנית הנרקמת בלשכת שר הפנים, המיליונים לא יזרמו ישירות למועצות ולערים, אלא יכונסו לקרן בשליטתו, שתסייע לרשויות מקומיות חלשות. המפתח לחלוקת הכסף טרם פורסם, אך ברור שדרעי, ששכבות מצוקה וציבור מוחלש קרובים ללבו, שואף באמת להשתמש בחצי מיליארד שהשיג כדי לעזור.
עניים ונזקקים יש בפריפריה, אבל גם במרכז הארץ לא חסר. אפילו בתל-אביב, הנחשבת לעשירה בערים, חיים יותר מ-100 אלף עניים מרודים. בערים שסביבה - חולון, בת-ים, ראשון-לציון, רמת-גן, בני-ברק כמובן ואפילו הרצליה, יש שכבות מצוקה ובהן מאות אלפי תושבים.
עניי תל-אביב סובלים פחות
אלא שמצבו של העני התל-אביבי, טוב עשרת מונים ממצבו של עני בעיירה קטנה וגירעונית בדרום או בצפון הארץ.
לכך שתי סיבות: הראשונה היא שככל שהעיר גדולה יותר, היא יכולה להציע שירותים טובים יותר בפחות כסף, כי יש לה יותר "לקוחות". הסיבה השנייה היא שבעיר גדולה וחזקה יש הזדמנויות כלכליות וחברתיות רבות, שמגדילות את הסיכוי של מי שחי בה לצאת מעוני, ולהשתלב במעגלי ההצלחה העסקיים והאישיים.
קרוב היום, סמכו על דרעי, שמשרדו יתעשר בחצי מיליארד שקל, שנולדו יש מאין. הוא יכול לעשות את המהלך הצפוי והפשוט ולפזר את הכסף בצ'קים קטנים, 20 מיליון פה, 10 מיליון שם, בין כל הערים והמועצות המקומיות הסובלות ממצוקה ברחבי הארץ.
בסכומים כאלה מממנים עוד חצי שעת חינוך ביום, משפצים מבנה ציבור או גינה מוזנחת, ומוסיפים פעילויות במתנ"ס. אלה לא ישנו את כמות ואיכות ההזדמנויות של התושבים, ולא יגאלו אותם מהמעגל החברתי-כלכלי המדכא שבו הם שרויים. זה סעד שיביא לשר אהדה זמנית מראש העיר ומהתושבים, אך רק יגדיל את תאבונם לעוד כסף.
מהפך לאומי בצפת ובאר-שבע
לעומת זאת, אפשר ליטול את הכסף ולחולל מהפך לאומי: לכונן באמצעותו עיר גדולה, טובה, מלאת הזדמנויות וסיכויים כלכליים, כמו תל-אביב, אבל בפריפריה. עיר עם תוכן עסקי ותרבותי שיתחרה במרכז הארץ, ולא רק כברירת מחדל למגורים יותר זולים.
שר הפנים צריך להגיד "לא" לעשרות ערים נחשלות, לערד, לשלומי, לאופקים ולחלק את הכסף כך: רבע מיליארד לתת לרוביק דנילוביץ' בבאר-שבע ואת ה-250 מיליון הנותרים לחלק בין יצחק מירון בעפולה ואילן שוחט בעיר צפת. שלושתם ראשי ערים טובים שכבר הוכיחו יכולת כמנהיגים מקומיים, והכסף הוא תוספת עצומה לתקציב העצמאי הנוכחי שלהם.
אם יתנו בידם עוד מאות מיליונים בשנה, בנוסחת "מענק ירושלים" של ניר ברקת - סכום גדול לניהול עירוני עצמאי, ההצלחה מובטחת, והיא תשרה על כל הערים והיישובים שסביבן, כפי שקורה סביב תל-אביב.
אם ירהיב דרעי עוז להשתמש כך במטמון שנפל בחלקו, אולי הבלתי ייאמן יקרה, וסוף-סוף תקום בארץ אלטרנטיבה למטרופולין תל-אביב.