בשבוע שעבר התפרסמו עיקרי המתווה שמציע משרד המשפטים במטרה להסדיר את מעמד נציבות הביקורת על מערך התביעה (הפרקליטות). המתווה שפורסם מאמץ בעיקרו את מסקנותיו של השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, אשר מונה על-ידי שרת המשפטים איילת שקד, לבחון את פעילותה של נציבות הביקורת. בהתאם להמלצות השופט גולדברג, המתווה מציע להפריד את שני התפקידים של הנציבות כיום: התפקיד לבדוק תלונות נגד פרקליטים; והתפקיד לערוך ביקורות מערכתיות.
הסדר ההפרדה יתחיל כבר השנה, וזאת לתקופת ביניים של שנה, שבסופה יחליט משרד המשפטים אם לשוב ולאחד את תפקידי הנציבות. אם יהפוך הסדר הביניים הזה לחוק קבוע, הביקורת המערכתית על מערך התביעה תיעשה במתכונת של מבקר פנים הכפוף ליועץ המשפטי לממשלה. במילים אחרות, זו תהיה ביקורת לא עצמאית ולא שקופה לעין הציבורית.
ביקורת פנימית במתכונת זו עלולה לעקור את מהותה של הביקורת המערכתית, כפי שהיא נעשית כיום. כדי להמחיש את חשיבותה של הביקורת המערכתית במתכונתה הנוכחית, נציין את דוח הביקורת שפרסמה הנציבות לפני זמן מה בנושא זכויות נפגעי עבירה. הדוח האיר זרקור לתופעה מדהימה-מקוממת: על אף שחלף יותר מעשור מאז כניסתו לתוקף של חוק זכויות נפגעי עבירה, "קיימים כשלים מהותיים ויסודיים בנוגע למילוי הוראות הדין, ולמידת יישומן של החובות המוטלות על הפרקליטות בקשר עם זכויות נפגעי עבירה".
הנציבות דיווחה, לדוגמה, שלא הוקמו בפרקליטות יחידות-סיוע לנפגעי עבירה, כפי שדורש החוק. מדובר ביחידות שחיוני להקימן, גם אם מדובר במתכונת דלה יחסית למצב הקיים במדינות אחרות. כגון, מערך הסיוע המקיף במשרד המשפטים הצרפתי, הכולל למשל שירותים סוציאליים ומשפטיים. ואם לא די בכך שלא הוקמו יחידות הסיוע, הנציבות מצאה כי התקנים שניתנו לפרקליטות כדי להקימן, הוסבו למשימות אחרות.
כבר עתה ברורה חשיבות הצבעה והארת הכשלים ביישום חוק זכויות נפגעי עבירה ותיקונם. אולם חשוב לא פחות לקרוא את תגובת הפרקליטות לביקורת הזו, שהתבססה על ציטוטים ממסמך פנימי, שהכינו בכירים בפרקליטות. לפי המסמך הזה, "בחרו מרבית פרקליטויות המחוז לקיים את עיקר הקשר עם נפגע העבירה, באמצעות הפרקליט המטפל בתיק", וזאת לצד רפרנט לעניין נפגעי עבירה.
משמעות התגובה הזו היא שהפרקליטות בחרה במודע שלא לקיים את החוק שמחייב את הקמת יחידות הסיוע. כלומר, הפרקליטות - הגורם האחראי על אכיפת החוק - החליטה במודע להתעלם מהוראה בחוק המחייבת אותה. ומה באשר למסמך שממנו ציטטה הפרקליטות בתגובתה? - לפי הדוח, חרף פנייה מפורשת לגורמים בפרקליטות, המסמך הזה לא הועבר לנציבות.
לטענת מי שדורשים בלהט להחליש את הנציבות, דוח הביקורת הזה לא מאיים לפגוע בנחישות הפרקליטות ללחום בפשיעה; וגם לא מאיים על עצמאות הפרקליטים, ולא משחיר את פניהם. כל מה שעשה דוח הביקורת הזה הוא לערער על קונספציה שגויה של הפרקליטות ביישום החוק, אשר גורמת לפגיעה יום-יומית בזכויותיהם של אלפי נפגעי עבירה.
אך גוף שמפעיל ביקורת פנימית, שלא יהיה בעל סמכות אפילו לקבוע את סדר יומו, לא יוכל לגרום להרהור מחודש בהכרעות ערכיות בעייתיות שכאלה. ביקורת פנימית שלא תהיה חובה לפרסמה, לא תחשוף את הציבור לכשלים מהותיים שכאלה.
כאשר הפרקליטות מתנהלת באופן כל-כך לא שקוף, עד כדי חוסר שיתוף-פעולה עם נציבה שמונתה על-ידי הממשלה כדי לבדוק אותה, ברור מדוע נחוצה נציבות ביקורת חזקה שתוכל לחשוף תופעות שליליות כאלה לעיני הציבור. רק כך נוכל לשמור הן על מערכת אכיפת החוק והן על זכויותיהם של אזרחי המדינה.
■ הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.