היא הייתה פעם עיר הבירה של החלום האמריקאי. לא רק עשירים עשו בה הרבה כסף, אלא גם עובדיהם. דטרויט, מרכז תעשיית הרכב, Motown, הייתה הראיה הניצחת, שקפיטליזם נאור ואיגודים מקצועיים לא-פוליטיים יכולים לדור בכפיפה אחת, לתועלת הדדית.
דטרויט הייתה אז מגנט של תעסוקה ושל פיתוח. המערב התיכון כולו, מגבול קנדה בצפון עד נהר האוהיו בדרום; ממרכז פנסילבניה במזרח עד וויסקונסין בפאתי מערב, היה המנוע התעשייתי של אמריקה.
הוא היה גם בבואתה הדמוגרפית. מי שרצו לדעת איך נראית אמריקה מחוץ למרכזים העירוניים הגדולים הוזמנו לפיאוריה, אילינוי. היא נעשתה מטאפורה על *אמריקה האמצעית*.
שם, במערב התיכון, נבחרו נשיאים. אין זה מקרה שיותר נשיאים אמריקאיים באו ממדינת אוהיו מאשר מכל מדינה אחרת בארה*ב (שמונה בין 1841 ל-1921).
השגיאה על הימה
מחרתיים, יום ג*, המופע האור-קולי של הבחירות המקדימות לנשיאות מתחיל את שלב המערב התיכון (טכנית, אייווה, שהייתה הראשונה, היא חלק מן המערב התיכון, אבל לא חלק אופייני). המערב התיכון מעורר אי-נוחות כמעט כללית, מפני שהוא מזכיר את המידה שבה הצלחות כלכליות באמריקה אינן כלליות, והן נוטות להשאיר הרבה מאוד בני אדם מאחור.
שיקאגו, דטרויט, קליבלנד, אקרון, טולידו, יאנגסטאון (ארבע האחרונות באוהיו), מילווקי, גארי (אינדיאנה) ופיטסבורג (פנסילבניה) משכו לפנים המוני מהגרים מעבר לים: גרמנים, פולנים, סקנדינבים, יהודים. לא עוד.
קליבלנד, אוהיו, למשל, קיבלה את הכינוי המזעזע *השגיאה על הימה* (מתחרז באנגלית, mistake on the lake. הימה היא ימת אירי). כולן יחד נכרכות במה שהסוציולוגיה העממית קוראת "חגורת החלודה" (Rust Belt), תזכורת לשקיעתן של תעשיות כבדות, סגירה סיטונאית של קווי ייצור, ומעברם אל מעבר לים, אל סין, אל הודו, אל וייטנאם, אל מקסיקו.
פושטת רגל
דטרויט, הגדולה בערי מישיגן, היא הסיפור הטראגי ביותר. אוכלוסייתה פחתה מ-1.8 מיליון ב-1950 לקצת יותר מ-700,000 במפקד האחרון, של 2010. כ-300,000 בתי אב לא שילמו מס רכוש ב-2011.
כאשר היה ברור שדטרויט אינה מסוגלת עוד לעמוד בפירעון חובותיה, 18.5 מיליארד דולר, היא עתרה ב-2013 להגנת בית המשפט, והוכרזה פושטת רגל. זו הייתה פשיטת הרגל העירונית הגדולה ביותר מאז ומעולם.
בסוף 2014 הוחזרה לעיר האוטונומיה הפיננסית שלה. הושקעו בה סכומי עתק, בנסיון להחיות את מרכזה, ולמשוך תושבים חדשים.
ב-2008 חייה היו תלויים לה מנגד, כאשר המשבר הפיננסי העולמי ("המיתון הגדול") איים להטביע את תעשיית הרכב. ממשל אובמה, בהחלטה המרכזית הראשונה של נשיאותו, יצק 50 מיליארד דולר ויותר להצלתן של ג*נרל מוטורס, פורד וקרייזלר. מישיגן אסירת התודה הצביעה לטובת אובמה ב-2012, נגד יריבו הרפובליקאי מיט רומני, יליד מישיגן, בנו של מושל לשעבר. רומני התנגד להצלה. הוא חשב אותה לבזבוז כספי ציבור.
בסוף השנה שעברה, תשומת-הלב למכאוביה של מישיגן הועתקה מדטרויט אל פלינט, 100 ק"מ צפונה, אף היא מרכז היסטורי של תעשיית הרכב.
פלינט סבלה עוד יותר מדטרויט. בשנות ה-80 של המאה שעברה, מפעלי רכב נסגרו בה בזה אחר זה. עיר של 100,000 איבדה 30,000 מקומות עבודה. היא נעשתה בבואתו של סיוט אמריקאי, גם מפני ששיעור הפשע האלים בה העמיד אותה, בחישוב לגולגולת, פי שבעה מן הממוצע הארצי.
היא העניקה השראה לסרט "Roger and I" של איש קולנוע אלמוני, מייקל מור. הוא חדל בן-לילה להיות אלמוני, ונעשה אחד המבקרים הקולניים ביותר של הסדר הכלכלי באמריקה.
עופרת רעילה
כל זה החוויר לעומת החדשות של תחילת ינואר, שייצגו הפקרות והזנחה היאות לארצות נחשלות. מצב חירום הוכרז בפלינט לאחר שהתברר, כי המים שלה אינם ראויים עוד לשתייה. המים האלה לא היו ראויים לשתייה זה שנתיים לפחות. בין 6,000 ל-12,000 ילדים, חלק גדול מאוד של האוכלוסייה, נחשפו לעופרת רעילה.
הזנחת פלינט בידי ממשלת מישיגן הייתה חמורה כשלעצמה, אבל הדמוגרפיה של העיר העניקה להזנחה אופי גזעי. רוב תושבי פלינט הם שחורים. הילארי קלינטון הקדישה תשומת-לב מיוחדת לגורלם, והתפנתה לבקר אצלם גם במהלך מערכות בחירות קשות במקומות אחרים. היא הכריזה, כי אילו משבר המים היה מתרחש בפרבר עשיר, אל-נכון לבן, של דטרויט, מושל מישיגן היה נחלץ לעזרה ללא שהיות.
התעניינותה בפלינט הועילה לה. סקר מיום ה' שעבר הראה יתרון של 28% לקלינטון במישיגן על פני הסנאטור ברני סנדרס (צפו-נא בווידיאו של נאום קלינטון באוזני פועלי תעשייה בדטרויט, http://tinyurl.com/hillary-detroit). פלינט תארח מחר לפנות בוקר (יום ב', שעון ישראל) ויכוח טלוויזיה בין קלינטון לבין סנדרס.
אוהב את בעלי ההשכלה הנמוכה
שני סקרים מיום ו' שעבר חזו ניצחון מכריע לדונלד טראמפ במקדימות הרפובליקאיות. הם העמידו את יתרונו במישיגן על 20% ויותר.
ערי התעשייה של מישיגן מתיישבות יפה עם הפרופיל הארצי של תומכי טראמפ (וידיאו של נאום טראמפ במישיגן, http://tinyurl.com/trump-michigan). רוב המצביעים לטובתו עד כה היו מפסידי הכלכלה של הדור האחרון: פועלי כפיים ועובדי שירותים עם השכלה תיכונית ("אני אוהב את בעלי ההשכלה הנמוכה!", הכריז טראמפ בשבוע שעבר, בחוסר טאקט גדול מן הרגיל). טראמפ מדבר אל לבם של המפסידים, כאשר הוא מבטיח לגרש מהגרים לא חוקיים ולהימנע מלחתום על הסכמי סחר חופשי.
ויכוח הטלויזיה האחרון של הרפובליקאים נערך בדטרויט, לפני ארבעה ימים. הוא היה יכול לספק הזדמנות לדיון רציני בתוכניות כלכליות. תחת זאת, כצפוי, הוא התמקד בניסיונם של שני מועמדים, מרקו רוביו וטד קרוז, לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי טראמפ.
בלימת טראמפ מיוסדת עכשיו על התקווה שיהיה אפשר למנוע אותו מלהשיג את רוב הצירים לוועידת המינוי של המפלגה בחודש יולי. בהיעדר רוב, מן הסיבוב השני ואילך הצירים יוכלו להצביע כאוות נפשם. ההנחה היא שבנסיבות כאלה יופיע מועמד פשרה, ששמו, לרווחת המפלגה, לא יהיה דונלד טראמפ.
אתמול, שבת, טד קרוז גרף שלושה ניצחונות בבחירות חלקיות בשלוש מדינות קטנות. הן נערכו בפורמט של מה שמכנים "אסיפות". זה פורמט המזמין השתתפות מצומצמת, בייחוד מצד קנאים פוליטיים. טראמפ ניצח ללא קושי במקדימות המלאות בלואיזיאנה. אבל קרוז ותומכיו רואים בניצחונות קטני-הפורמט ראיה שהוא, ורק הוא, מסוגל לבלום את טראמפ.
הכול מחכים עכשיו בחיל ורעדה לפלורידה ולאוהיו, ב-15 במארס. סביר מאוד ששם, בייחוד בפלורידה, תחול התבהרות ניכרת של האופקים הפוליטיים.
* רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny