תומר מוסקוביץ / צילום: איל יצהר
עו"ד תומר מוסקוביץ, המנהל החדש של רשות האכיפה והגבייה, שימש עד לפני כ-6 שנים כמשנה למנכ"ל מינהלת ההתנתקות (מינהלת סל"ע) שהייתה אחראית על הטיפול במפונים מרצועת עזה ומגוש קטיף. באותה תקופה הוא למד על בשרו עד כמה מסובך להניע תהליכים ולבצע מדיניות בישראל. "בחודשים שלאחר ההתנתקות, הייתי נפגש בבית הכנסת עם הרב יוסף צבי רימון, שהוא רב הקהילה שבה אני גר באלון שבות, ואחד האנשים שהכי עזרו למפונים. פעם אחר פעם הרב אמר לי 'תראה איך המדינה פוגעת במפונים. איך שהיא לא עושה את חובתה ולא עוזרת להם מספיק'. אמרתי לו שהוא לא מבין שככה המדינה מתנהגת כשהיא הכי רוצה והכי משתדלת לעזור. המדינה היא גוף כבד, מסורבל, ביורוקרטי. אלה הם גבולותיה. זה מה שהמדינה יודעת לעשות".
בדצמבר האחרון, אחרי "גלות" של 5 שנים בשוק הפרטי כמנכ"ל חברת הבנייה משה"ב, הבונה בעיקר למגזר הדתי-לאומי, החליף מוסקוביץ את דוד מדיוני האגדי בראש רשות האכיפה והגבייה, שאחת מזרועותיה היא מערכת ההוצאה לפועל. כעת, חובת ההוכחה היא על מוסקוביץ להראות כיצד הוא מצליח לייעל ולשפר את מערכת ההוצאה לפועל ואת תדמיתה, למרות הביורוקרטיה והמסורבלות של המדינה.
בראיון בלעדי ל"גלובס" וראשון מאז נכנס לתפקידו, מבהיר מוסקוביץ כי הוא אינו נרתע מהאתגרים, וכי המטרה הראשונה שלו היא להנחיל לציבור ולעובדיו כי הרשות פועלת ללא משוא פנים - כלומר שהיא אינה פועלת לטובת הזוכים החזקים שמנסים לכפות על בעלי החוב להחזיר להם כספם, כפי שלעתים נהוג לחשוב, וגם לא לטובת החייבים. "אנחנו הוצאנו מהלקסיקון את המונח 'פרו-זוכים', או 'פרו-חייבים'. אנחנו לא בעד זוכים, וגם לא בעד חייבים - אנחנו בעד גבייה הוגנת. אם יש חייב שמשתמט מתשלום חובות, עובד בשחור ועושה כל מיני דברים כאלה, אנחנו נלך אתו בכל הכוח, כי יש לו את הכסף והוא לא משלם; אם מנגד, מדובר בחייב שאין לו כסף, אז מה יעזור ש'תיכנס' בו וש'תתלה' אותו? זה לא יעזור", הוא אומר.
בהמשך לכך שואל אותי מוסקוביץ האם אני יודע מה מקור הביטוי 'פושט רגל', והוא ממהר לענות בעצמו: "'פושט רגל' זה ביטוי מהגמרא שאחד ההסברים שלו הוא שגם אם תתלה את החייב מהרגליים הפוך, עם הראש למטה, לא ייצא כלום מהכיסים שלו. אם בן-אדם הוא באמת פושט רגל, אז תן לו לפשוט רגל".
משרתים של הריבית
- הריביות ושכר הטרחה שצריכים החייבים לשלם לפעמים, לא מאפשרים להם להחזיר את החוב.
"אתה צודק. פגשתי חייב שמצליח לשלם כל חודש רק את הריבית על החוב שלו - המשמעות היא שלא רק שהוא לא יגמור בחיים לשלם את החוב, אלא שהחוב גם לעולם לא יקטן. הוא בעצם משרת-ריבית והוא די מייצג תופעה. בעניין הריביות עבר איזשהו גבול וצריך לתקן זאת. אנחנו מנסים לבדוק האם ניתן לייצר ריבית נוספת, שתהיה גבוהה מהריבית ההסכמית, אבל נמוכה מריבית הפיגורים שנגבית כרגע, שתחול על כל חייב שמשתף פעולה. באופן הזה יהיה לחייב תמריץ לשתף פעולה ולשלם את החוב, שזה דבר מאוד חשוב.
"דבר נוסף שחשוב לנו לשפר זה את האופן שבו גובים את החובות מהחייבים. קודמי בתפקיד, דוד מדיוני, התחיל בזה ואנחנו ממשיכים בכך. אנחנו מקימים עכשיו מחלקה לסיוע לחייב הנזקק, שתעניק טיפול מיוחד לאוכלוסיות חלשות שנקלעו לחובות".
- למי למשל?
"אני מדבר על קשישים, ניצולי שואה. גם חובות של חיילים, למשל, זה נושא מאוד בעייתי. תחשוב על חייל שהעירו אותו ב-5 בבוקר בדרום הרחוק בדרך לבסיס, הוא הפוך לגמרי, דוחף לאפה עם שווארמה לפה, והדבר האחרון שהוא חושב עליו זה תכנון כלכלי נבון. בא אליו איזה איש מכירות, מוכר לו מסלול סלולרי, או איזה טאבלט, ו'פוף' יש לו חוב והוא חוטף תיק הוצל"פ. ראיתי גם ניצולי שואה שניצלו אותם, החתימו אותם על כל מיני טפסים ופתחו להם תיקי הוצל"פ מטורפים. אז יש לנו עובדים שהתפקיד שלהם זה לעזור לחייבים האלה".
- חלק מהליכי הגבייה בישראל מתנהלים מחוץ להוצל"פ, בין היתר בגלל חוסר אמונה של הציבור ביכולת שלכם לגבות חובות.
"את הגורמים האלה אני רוצה להחליף. אני לא רוצה שיהיו מקרים כמו של בעל המכולת המיואש שחזר לו צ'ק ואמרו לחבר'ה שלו שאם הוא ילך להוצל"פ, הוא לא יראה את הכסף בחיים. אני רוצה שהציבור יבוא אלינו ושאנחנו ניתן לו את השירות הטוב ביותר. הסיסמא שלנו היום היא 'לרדת מהדוכן של ביהמ"ש'. בעבר ההוצל"פ באה לבתי המשפט, וזה יצר סרבול. אנחנו יותר ויותר מורידים את העובדים ואת הרשמים מהדוכן, ויוזמים פעולות בעצמינו - למשל, הסדרי תיקים, גישורים ביוזמת עובדים ועוד".
מהלך נוסף שצפוי לעזור לחייבים המוגבלים באמצעים עליהם מדבר מוסקוביץ הוא חוק שמקנה (בהוראת שעה לשלוש שנים) לרשמי ההוצל"פ סמכות לתת הפטר ל"חייבים מוגבלים באמצעים", שהליכי הגבייה מולם אינם צפויים להביא תועלת משמעותית לנושים. הצעת החוק אושרה על-ידי הממשלה הקודמת, בכפוף לתיאומים שונים, ושרת המשפטים הנוכחית, איילת שקד, קידמה אותה. עם זאת, ההצעה זכתה לביקורת מצד מייצגים של נושים (זכאים להחזר חוב) בהוצל"פ, שטוענים כי ההצעה הופכת את ישראל ל"גן עדן לחייבים", וכי ההצעה פותחת פתח לניצול לרעה של החוק על-ידי "חייבים מקצועיים".
- כבר התחלתם לפטור חייבים מוגבלי אמצעים על בסיס החוק?
"עדיין לא. זה תהליך שעובד, לא היה עוד אף הסדר, כי מרגע שהחייב מקבל את הצו הראשון, יש לנושים שלושה חודשים להגיב. אז הדיונים הראשונים רק מתחילים להיקבע, אבל אני יכול להגיד לך שבכל המחוזות הגישו רק 1,621 נושים התנגדות".
חלוקת עומס וחינוך פיננסי
שינוי חקיקה משמעותי הרבה יותר שיגדיל את היקף פעילות רשות האכיפה והגבייה הוא הרפורמה בדיני חדלות פירעון שגם אותה מקדמת שרת המשפטים הפעלתנית שקד. לפי הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה בכנסת - בתי המשפט, הכנ"ר ורשות האכיפה והגבייה יעבדו בצורה מתואמת, כאשר חייבים יחידים, בעלי חובות הנמוכים מ-150 אלף שקל, יגישו בקשה לפתיחה בהליך במערכת ההוצאל"פ ויטופלו בה באופן מלא. המהלך יסייע לחלוקת עומס הטיפול בחייבים בין מערכת ההוצל"פ, הכנ"ר ובתי המשפט. בעלי חובות הגבוהים מ-150 אלף שקל יהיו באחריות הכנ"ר ובתי משפט השלום.
מוסקוביץ מציין כי כשליש מכמות פושטי הרגל כיום יש חובות של עד 150 אלף שקלים. "עד היום מדובר היה בתיקים שנדונו בבית המשפט מחוזי, וזה חנק את מערכת המשפט לגמרי. הם לא ידעו מה לעשות עם זה. מעתה התיקים של עד 150 אלף שקל יטופלו על-ידינו, ותיקים של מעל 150 אלף שקל יטופלו בבתי משפט השלום.
- אתם תצטרכו עוד כוח אדם רב כדי להשתלט על כל התיקים הללו.
"בהערכה גסה נצטרך עוד כ-20 רשמים להוצל"פ כדי לטפל בתיקים הנוספים. ואולם, זו הערכה לא מחייבת, ולאנשי האוצר שקוראים את הכתבה אני אומר: אני לא חותם על זה, אולי נצטרך יותר רשמים".
למוסקוביץ חשוב להדגיש כי השינוי הגדול בעקבות החוק לא יהיה רק בהסבת התיקים מבתי המשפט המחוזיים לטיפול רשות האכיפה והגבייה, אלא גם באופן הטיפול. "הדגש בטיפול שלנו בכלל התיקים יהיה הרבה יותר שיקומי. אנחנו כבר עובדים על תוכניות סיוע לחייבים ועל תוכניות של חינוך פיננסי וסיוע פיננסי".
- באיזה אופן יתבצע החינוך הפיננסי לחייבים?
"יהיו עמותות שייבחרו על-ידינו במכרז, והן יעבירו את החינוך הפיננסי לאותם חייבים. אם היום נהג שצבר נקודות חייב לעבור קורס נהיגה מונעת, אז הכוונה היא שחייב שנפתח נגדו תיק הוצל"פ יעבור קורס חינוך פיננסי שיסייע לו לנהל את עצמו ואת עסקיו בעתיד כדי שלא יקלע שוב למצב כזה".
למוסקוביץ יש עולם אסוציאציות עשיר, וכמעט כל נושא הוא מטבל בשנינה או בדיחה. השיחה על החינוך הפיננסי מזכירה לו בדיחה: "זה מזכיר לי את מנהל הבנק שהציע לאחד הלקוחות להפסיק להשתמש בכסף מזומן ולהתחיל לעשות שימוש בצ'קים. הלקוח התלהב והוציא צ'ק ועוד צ'ק ועוד צ'ק, עד שנכנס לחוב עצום. קרא לו מנהל הבנק לשיחה ואמר לו שהוא חייב לו המון כסף. אז הלקוח אמר בתגובה: 'מה הבעיה, אני אתן לך צ'ק'. הציבור היום, ובטח שציבור החייבים בהוצל"פ לא מנהל את עצמו בצורה טובה מבחינה כלכלית, ואנחנו מקווים לשנות את זה".
"לפרוע כשאפשר"
- האם העלייה ביוקר המחייה הביאה לכך שיש יותר פניות להוצל"פ?
"מספרית, כמות התיקים דווקא ירדה, אבל קשה לדעת את הסיבה לזה. למשל, עד התקופה האחרונה רשות השידור פתחה כמות תיקים עצומה בהוצל"פ בגין אי-תשלום אגרה. הייתה על זה הרבה ביקורת, וזה הפסיק. אז קשה לי לפלח ולהגיד מהי בדיוק הסיבה לירידה בכמות התיקים, אבל ברור שמצב כלכלי יותר קשה, מביא לעלייה בכמות התיקים בהוצל"פ.
"אנחנו עושים עכשיו מחקר מאוד גדול שבודק מי הוא החייב בהוצל"פ, מאיפה הוא מגיע, כמה מהחייבים חוזרים לפה שוב ושוב. אין לנו עדיין נתונים מלאים. מה שניתן כבר להגיד הוא שראינו שאחוז החייבים במגזר הערבי הוא הרבה יותר גבוה מהאחוז של הערבים באוכלוסייה. זו נקודה אסטרטגית מבחינתנו שמחייבת הסתכלות והשקעת משאבים במגזר הערבי כדי לשפר את המצב. אנחנו, למשל, משקיעים יותר בתרגום טפסים לערבית. ואולם, אני עדיין לא יכול לתת לך תמונה מלאה, זה ייקח עוד כמה חודשים".
- יש בעיה של מוסר תשלומים בארץ?
"בהחלט. באירופה אם לחייב יש כסף להחזיר, אז הוא יחזיר. אצלנו אומרים שגם אם יש לחייב כסף, הוא יתחמק מלהחזיר את החוב - ולכן אני לא מוכן לנהל שיח של פרו-זוכים או פרו-חייבים. אני נגד משתמטים, ובעד חייבים חלשים".
- אי אפשר להתעלם מכך שהמדינה והבנקים מוותרים לעתים לחזקים ולאילי-ההון על חובות, ואילו בחלשים מטפלים ביד חזקה.
"התמונה שרוב האנשים חושבים אותה לגבי היחס לטייקונים לעומת היחס לאזרחים הפשוטים היא תמונה שהבנקים רוצים שתחשוב אותה, אבל היא לא לגמרי נכונה. הבנקים עושים עם הרבה מאוד אנשים הסדרים. אני מצאתי בבנקים שותפים מאוד נאמנים להסדרים עם חייבים. לפעמים, אפילו יותר ממה שאנחנו היינו מוכנים ללכת לקראתם בדברים מסוימים. הסיבה שהבנקים לא מפרסמים את זה, היא שהם לא רוצים להגדיל את כמות הסדרי החוב הללו".
- אתה מאמין שהבנקים מתייחסים באופן זהה לטייקון ולאזרח הפשוט?
"הבנקים לא פועלים מרחמים ולא לשם שמיים, לא מול הגדולים ולא מול הקטנים. זה לא התפקיד שלהם לרחם. הם סוגרים הסדרי חוב קודם כל כדי לראות משהו מהכסף. בניגוד למה שאנשים חושבים, הבנקים רוצים לראות את הלקוח, בעל החוב, בחזרה. הם רוצים להגיע אתו להסדר נוח, כדי שכשהוא יתאושש הוא יחזור אליהם, ולא יילך לבנק המתחרה. אז כן, יש הסדרים גם עם החלשים, אבל אני מסכים אתך שזה לא מספיק.
"תפיסת העולם שלי שהסכמים צריך לכבד, וחובות צריך לפרוע, אבל חובות צריך לפרוע כשאפשר. צריך ללחוץ על האנשים שיפרעו את החובות שלהם, אבל לא צריך להרוג אותם ולא לקחת להם את ליטרת הבשר, ולא לקחת להם את הילדים לעבדים, כמו שהיה מקובל פעם. רוב החובות בהוצל"פ הם לא חובות 'משני-חיים'. רוב התיקים הם קטנים על חוב של אלפי שקלים בודדים".
"עכשיו אתה מהרעים"
מוסקוביץ חושף בפנינו בראשונה פיילוט יפה שהרשות בהנהגתו מנסה להכניס לשגרת העבודה. הרעיון הוא פשוט - במקום לפתוח בהליכי עיקול על חשבונות ונכסים של חייבים שלא שילמו חובותיהם ולהלך עליהם אימים, מציע מוסקוביץ, בשלב הראשוני של הטיפול בחוב, לפני שליחת המכתבים והעיקולים, שעובדיו פשוט ירימו טלפון לבעלי החוב ויציעו להם לשלם את החוב. "הרעיון הוא עדיין חסר כל בסיס משפטי, אבל אנחנו כבר רואים שזה עובד. היה גוף מסוים שלרבים מעובדיו נפתחו תיקי הוצל"פ בגין חובות שהצטברו בשל אירוע מסוים. העובדים שלי הרימו אל העובדים טלפונים ורובם הגדול שילמו את החוב באופן מיידי. זה שירות שאני רוצה להכניס".
- כמה תיקים פתוחים יש בהוצל"פ היום?
"כ-2.5 מיליון תיקים לכ-650 אלף חייבים, שכן יש חייבים רבים שיש להם תיקים רבים. כל שנה נפתחים בערך 300 אלף תיקים בהיקף של מיליארדי שקלים. 650 אלף חייבים זה מספר עצום. זה כמעט 10% מהאוכלוסייה הבוגרת. ואולם, חשוב לציין שהרוב המכריע של החובות הם חובות של מתחת ל-10 אלפים שקל - יותר מ-90% מהתיקים הם כאלה. אלה לא חובות 'משני-חיים', אבל צריך לשלם אותם. אחד היעדים שלי הוא להוריד ב-5% בשנה את כמות החייבים. בניגוד לארגונים אחרים שרוצים לגדול כמה שיותר, המטרה שלי היא הפוכה. השאיפה שלי היא לקטון החלום שלי הוא לחתום על הסגירה של התיק האחרון בהוצל"פ".
- ההצהרות שלך יפות, אבל ההוצל"פ עדיין נתפסת בציבור כגוף די אכזרי שמטפל בחייבים באמצעים מרחיקי לכת.
"שמונה מתוך עשרה אנשים שמדברים איתי ושומעים שמוניתי לעמוד בראש רשות האכיפה והגבייה אומרים לי: 'עכשיו אתה מהרעים'. בכל פעם שמישהו אומר לאשתי שהצטרפתי לרעים, היא עונה לו: 'חכה, חכה כשמישהו לא ישלם לך שכר דירה או חוב אחר. באותו רגע אנחנו נהפוך לטובים שמסייעים לך לגבות את החוב'. הוצל"פ היא דבר חשוב. בציבור הרחב הדימוי שלנו הוא אולי שלילי, אבל מי שמכיר את ההוצל"פ יודע שאנחנו גוף אדיב, סבלני, שירותי מאוד. למי שלא מכיר, יש עדיין את הדימוי של גובים שבאים להוציא את הטלוויזיה או המקרר בכוח מהבית".
- וזה כבר לא קורה?
"נדיר מאוד. עיקר הגבייה נעשית באמצעות עיקולים על חשבונות בנק, תוכניות פנסיה ותפיסות רכבים. כשאני מפעיל כוח אני מפעיל אותו לפי חוק ובפיקוח שיפוטי. ואנחנו דואגים לציבור כולו. תשמע, חברה שלא משלמת את החובות שלה היא חברה חולה, אבל את גביית החובות אנחנו עושים ביישוב הדעת ובזהירות".
- הקדנציה שלך בתפקיד היא ל-5 שנים. מה יחשב עבורך הישג בעוד 5 שנים מהיום?
"הדברים החשובים לי הם את מי אני משרת, נגד מי אני פועל, ואיך אני פועל. בשלושת התחומים האלו אני רוצה לראות שיפור. ההישג יהיה שנהפוך לגוף המרכזי חוץ מרשות המסים שגובה חובות - שכמעט הכול יתכנס אלינו, שנפעיל הרבה יותר מסלולי גבייה, מקשים יותר ועד רכים יותר, לטובת סוגים שונים של חובות וחייבים ושנגרום לכך שפחות אנשים ייכנסו למעגל שלנו מלכתחילה באמצעות חינוך ושיקום".
- אתה לא מתגעגע לכסף הגדול של המגזר הפרטי?
"לא. אומנם אני ארוויח פחות, אבל תמיד רציתי לחזור לשירות הציבורי, עם כל הקשיים והבעיות שלו. כשאגמור את התפקיד הזה, אהיה בן 60 בדיוק, ואם יאריכו לי בעוד שלוש שנים את הקדנציה, זה יהיה התפקיד הלפני אחרון שלי לפני הפנסיה, ואני יודע שגם התפקיד האחרון שלי יהיה בשירות הציבורי. אני אוהב את השירות הציבורי".
"בציבור הדתי-לאומי יש יותר אנשים שחשוב להם לשרת את הציבור"
תומר מוסקוביץ (52) גדל בירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב. לאחר שירות צבאי בגולני ובשריון, למד מוסקוביץ משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום הלימודים, הוא התמחה אצל המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, השופט מנחם אלון ז"ל. את דרכו המקצועית כעו"ד החל מוסקוביץ במשרדו של עו"ד דוד גלס, לשעבר ח"כ מטעם המפד"ל. בהמשך שימש כיועץ משפטי במשרד העבודה אצל השר לשעבר שלמה בניזרי, וכשזה אוחד עם משרד התעשייה, שימש כיועץ משפטי תחת אהוד אולמרט כשר התמ"ת.
ברבות הימים זומן מוסקוביץ למסור עדות במשפטו של אולמרט בביהמ"ש המחוזי בירושלים בנוגע לפרשת מרכז ההשקעות. רה,מ לשעבר אולמרט הורשע בפרשה, בכך שפעל בניגוד עניינים כשהתערב בהליכים לטובת חברות שיוצגו על-ידי מקורבו, עו"ד אורי מסר. על רקע עדותו של מוסקוביץ במשפט, חל נתק בינו לבין אולמרט. משנת 2011 ועד דצמבר האחרון, שימש מוסקוביץ במשך כמנכ"ל חברת משהב, הבונה דירות מגורים עבור המגזר הדתי-לאומי. מוסקוביץ נשוי לרונית, אב לשישה ילדים, וסב גאה לנכד. הוא מתגורר מזה כ-25 שנה בהתנחלות אלון שבות שבגוש עציון.
- עושה רושם שהציבור הדתי-לאומי משתלט על תפקידי המפתח בשירות הציבורי
"בציבור הדתי-לאומי יש יותר אנשים שחשוב להם לשרת את הציבור. אני לא שייך לשום גוף פוליטי או תנועה".
- אתה גר במקום שהפך לאחרונה ממש מסוכן
"תמיד היינו אומרים שהבעיות הן מגוש עציון ודרומה לכיוון חברון, ושאצלנו הכול שקט. ואולם, בחצי שנה אחרונה לא שקט אצלנו, ובאמת הפך מסוכן. הבית שלי ממוקם בין צומת הגוש לבין אלון שבות - בדיוק על האמצע".
- שונה מהאווירה בעבודה במשרד במגדלי הבירה בירושלים ובמשרדך הנוסף בביהמ"ש בתל אביב
"שונה מאוד. אחרי אחד הפיגועים האחרונים הביאו אלינו ליישוב פלוגה שלמה של יחידת מגלן. חבר'ה עם נעלי הרים, מסיכות סקי. אתה נוסע הביתה, והם שולפים מולך נשק. זה נהיה משהו הזוי לגמרי. מצד שני, אנשים ממשיכים ללכת לסופר של רמי לוי בצומת הגוש, שבו הקופאית הערבייה מבקשת ממג"בניק שרוצה לקנות סיגריות, תעודת זהות בקופה. חוץ מתושבי חיפה, היהודים היחידים שבאמת חיים בדו-קיום הם המתנחלים. אנחנו חיים עם הערבים, עובדים איתם, והם כמו בני בית".
מוסקוביץ מדבר בשלווה יחסית על המציאות הקשה שבה הוא חי לאחרונה, אבל למרבה הצער הוא מכיר מקרוב את אחד מהקורבנות האחרונים של גל הטרור הנוכחי. רס"ן אליאב גלמן ז"ל שנהרג מאש כוחות צה"ל בפיגוע בצומת הגוש ב-25 בפברואר והותיר אחריו אישה הרה, רינת, ושני ילדים. גלמן שירת בעבר בת"א, ובמשך כשנתיים וחצי הוא היה 'תופס טרמפ' בכל בוקר עם מוסקוביץ לעיר הגדולה.
"אליאב הוא איש כל-כך יקר, ונהרג טעות, סתם בגלל חוסר מקצועיות של חיילים", אומר מוסקוביץ. לדבריו, הוא חושש מכמות היהודים שמסתובבים עם נשק באזור מגוריו לא פחות מאשר הוא פוחד מהטרוריסטים. "לפני כמה ימים, הסתכלתי סביבי בבית הכנסת וראיתי במעגל של חמישה מטר ממני ארבעה אקדחים. מה שמפחיד אותי זה לא המחבל שייכנס, אלא הירי הדו-צדדי. בגלל ירי כזה גם אליאב נהרג".
