בית המשפט בלוד / צילום: תמר מצפי
נסיבות המפעל הציוני הדחיקו את המרכזיות של לוד, טבור הארץ, שבו עברה "דרך המלך" הרומית בין נמל יפו לירושלים, שהצטלבה עם ציר המסע הבטוח בין צפון לדרום. לכן גם העות'מנים הציבו בה את תחנת הרכבת המרכזית.
ראש העיר, יאיר רביבו, מאמין שהעיר תשיב לעצמה את מקומה המרכזי בזכות מוסדות ציבור לאומיים שעוברים אליה. הפוטנציאל עצום: תחנת רכבת מרכזית, משרדי הנהלה של חברה גדולה וחשובה, בית משפט מחוזי ותחנת רדיו פופולרית שאורחיה מובילי דעת קהל ועובדיה צעירים ורווקים, יביאו לעיר קהל יוממים עצום. קהל זה יכול לשפר מאוד את הכנסות העסקים המקומיים ולחולל הזדמנויות חברתיות ותעסוקתיות חדשות ואיכותיות לתושביה.
כדי שקהל יוממים ישרת עיר הוא צריך לפגוש אותה, וכדי לפגוש את העיר, צריך לעבור בה באופן שיתקיל את העוברים עם עסקים, שירותים ואנשים. וכדי להיתקל באנשים שירותים ועסקים, צריך מרחב ציבורי שמייצר את המפגשים האלה, באופן טבעי ושגרתי.
האם תצליח לוד במשימה זו? התבוננות בבית המשפט וסביבותיו מלמדת בינתיים על החמצה של הזדמנות. מבנה בית המשפט ניצב במרכז העיר, מוקף מצידו האחד בכביש מהיר, ומצידו השני בחניה, צלע אחת שלו היא מדרכה שאין בה כלום, וכל חזיתותיו האטומות מייצרות שממה עירונית טיפוסית מהסוג המתפתח סביב במבני ציבור גרועים.
מבני ציבור גרועים הם כאלה שהבאים אליהם מגיעים במכונית הפרטית, עוברים ממנה היישר לתוכם, עושים מה שעושים, ויוצאים מהם בלי לתרום דבר לסביבה הסמוכה.
ככל שהמבנים גדולים ומושכים קהל רב, הם גם מסוכנים, כי הם גורמים לפקקים ומפרים שלוות הרחובות שסביבם. הבה נקווה שלקח מבנה בית המשפט יילמד במבנה משרדי הרכבת, ויהיה הוא בניין מחייה, ולא בניין ממית.