עו"ד מרידור / צילום: יורם רשף
עד שנת 2015 סבל הליך הראיונות להתמחות משני תחלואים מרכזיים וכשלי שוק. הראשון היה שמשרדי עורכי הדין סיכמו עם סטודנטים מצטיינים למשפטים על קבלתם להתמחות כבר בשנות לימודיהם הראשונות, ולפני שהיה ביכולתם לדעת באיזה סוג התמחות הם מעוניינים ומה מתאים להם; הכשל המרכזי השני היה שהסטודנטים נדרשו לתת תשובות באשר לבחירתם בסד זמנים קצר ולוחץ, באופן שמנע מהצדדים קבלת החלטות מושכלת.
במטרה לפתור את הכשלים הללו, אישרה בינואר 2015 המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין הוראת שעה שהסדירה את הליך ראיונות המועמדים להתמחות. ההסדר, שחל גם היום, קובע פרק זמן של כ-10 ימים ברוטו (לא כולל שבתות וחגים) לתקופת הראיונות, שבמהלכו מותר למשרדים להציע הצעה להתמחות, אבל אסור למסור תשובה חיובית סופית למועמד להתמחות.
כלומר, מאמן (המשרד המראיין) אינו רשאי לסכם עם מועמד להתמחות על קבלה להתמחות, בין בעל-פה ובין בכתב, לא לפני קיום ריאיון עם המועמד ולא לפני תום תקופת הראיונות. מיד בתום עשרת הימים הללו (השנה המועד הוא: ה-25 במארס) רשאים המשרדים להעביר הצעה רשמית לסטודנטים שהם חפצים שיתמחו אצלם, ומותר להם גם לדרוש תשובה מיידית מהמועמד.
עו"ד מתן מרידור, מנהל מחלקת הגבלים עסקיים ואחראי מתמחים במשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות', מותח ביקורת חריפה על שיטת ראיונות ההתמחות שהונהגה. "הכללים החדשים הובילו למצב בו אין אפשרות למושא-ומתן אמיתי בין הצדדים וליצירת היסטריה אצל הסטודנטים, כמו גם אצל חלק מהמשרדים".
- איך זה בא לידי ביטוי?
מרידור: "הלחץ הגדול והצורך לתת תשובה מידית מיד בתום 10 ימי הראיונות עלולים לגרום לסטודנטים לבחור להתמחות במקום הראשון שמתקשר אליהם, גם אם הוא לא המקום המועדף עליהם; ואילו המשרדים עלולים לבחור במועמד הראשון שאליו הם מתקשרים, במקום במועמד המועדף עליהם".
- למה זה קורה?
"נניח שאני מעוניין מאוד בסטודנט אחד מצטיין שיתמחה אצלי, אבל הוא מתלבט היכן להתמחות, ואני מעוניין פחות בסטודנט אחר שמאוד רוצה להתמחות אצלי. בשל השיטה החדשה של הליך הראיונות והקבלה להתמחות, יותר חכם מצדי ללכת על בטוח ולהציע לסטודנט שאני פחות רוצה שיתמחה אצלי, כי יש סיכון רב שהסטודנט השני יבחר במשרד אחר, שאולי גם התקשר אליו לפני ה-25 במארס בבוקר ודרש ממנו תשובה".
מרידור מציין כי בשנה שעברה שבה הונהגה לראשונה השיטה החדשה, הרבה משרדים הקצו 10 עובדים ויותר שיתקשרו ב-8 בבוקר, מיד כשהיה מותר להם, למתמחים שבהם הם מעוניינים כדי להקדים את המתחרים. "אם אתה משתהה או מרים טלפון בסדר לא נכון, אתה תקבל תשובות שליליות, כי הסטודנטים כבר סגרו במקומות אחרים. גם הסטודנטים כאמור מפסידים מכך, שכן בצד השני ישב סטודנט שרצה להתמחות אצלך, אבל לא ידע עם הטלפון ממך יגיע, פחד לקחת את הסיכון שלא תתקשר אליו, ולכן סגר עם משרד אחר שהוא פחות רוצה להתמחות בו", הוא מסביר.
- השיטה הזו נשמעת ממך אבסורדית.
"הכוונה הייתה טובה. ניסו לייצר ודאות ולמנוע מצב שבו הסטודנטים המצטיינים ובכלל סוגרים התמחות בשנה הראשונה ללימודים, אבל יצרו מצב שבו קשה לך לבחור במי שאתה רוצה, והסטודנטים עצמם נכנסים ללחץ היסטרי".
- נניח שהתקשרת אל המועמד רגע אחרי המשרד המתחרה. אתה לא יכול לשכנע את הסטודנט לשנות את דעתו ולבוא אליך?
"בעיקרון מותר לו לשנות את דעתו לפני שנחתם מסמך מול הלשכה. ואולם, בעיניי זה מעשה לא ראוי, ואני לא אתנהג ככה, אבל השיטה בהחלט דוחפת למעשים כאלה. יוצא שהשיטה כמעט מכוונת לרמאות".
ממוקדים ומעשיים
ל"גלובס" נודע כי בנוסף קיימת תופעה של משרדים שסוגרים מראש בחשאיות בזמן הראיון עם הסטודנט כי הוא יתמחה אצלם בניגוד לכללי הלשכה. הדברים שאומר מרידור מדאיגים ומעלים את השאלה - האם לא כדאי לשנות שוב את שיטת ראיונות הקבלה להתמחות. עם זאת, לא הכול שחור.