לשון הרע בין בני זוג בהליכי גירושין / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בשבוע האחרון אמצעי התקשורת סיקרו בהרחבה את החלטתו הנועזת של בית הדין הרבני לשלוח את אביו של סרבן גט ל-30 ימי מאסר, בניסיון להביא את הבעל סרבן הגט לשחרר את אשתו מעגינותה.
החלטה זאת קיצונית במיוחד בהתחשב בכך שהן הבעל והן אביו אינם תושבי ישראל, והאב למעשה "נלכד" לפני חצי שנה כאשר הגיע לביקור בארץ, ומאז מעוכבת יציאתו. במילים אחרות, בשל סרבנות הגט של בנו, האב כבר עתה יושב ב"כלא" גדול בשם מדינת ישראל, שהוא אינו נמנע עם אזרחיה ותושביה, ועתה עלול לעבור לכלא אמיתי.
השאלה המדאיגה רבים היא האם החלטה זאת תהווה תקדים לשיטה חדשה להפעלת לחץ על סרבני גט באמצעות בני משפחותיהם - להבדיל אך בדומה למנגנון של הריסת בתי משפחות מחבלים.
ובכן, התשובה היא שלילית. אם מאמינים לתיאורים העובדתיים המלווים את החלטתו המפורטת של בית הדין הרבני, מדובר במקרה קיצוני עד הזוי בנסיבותיו ובאישיותם של הצדדים לנישואים ולגט, ואינו משקף את הדין הנוהג.
על-פי בית הדין, הבעל המדובר מגיע ממשפחה חרדית, עשירה ומקושרת בארה"ב, ונשא אישה ממעמד נמוך, שמשפחתה עלתה מברזיל לישראל. לבני הזוג נולדו שני ילדים, והם חיו ליד הורי הבעל, כשהם נסמכים על שולחנם. הבעל מתואר כאדם חסר אישיות עצמאית, המתקיים כבובה על חוטים המופעלת על-ידי אביו ונמצא בשליטתו המוחלטת, הן ברמה הכלכלית והן ברמה האישית.
בשנת 2005 האישה, אז בשנות ב-20 לחייה, הגיעה עם הבת בת ה-6 ובנם התינוק לביקור בארץ ולקתה באירוע מוחי קשה, אשר בגינו נותרה נכה בפלג גופה הימני, והיא מוגבלת מאד בתנועתה עד היום. האישה אושפזה במצב קשה בבית-החולים, ולאחר מכן לחודשים ארוכים בבית לוינשטיין, אך הבעל מצא לנכון לקפוץ לביקור קצר בלבד ומיד לחזור לארה"ב, כשהוא משאיר אחריו את האישה הנכה ואת שני ילדיו הקטנים.
מאז ועד היום הבעל לא גילה עניין באישה או בילדים, אך למרות זאת הוא מסרב לתת לאישה גט ועומד על הותרת הנישואים על הנייר בלבד. כמו כן, על אף עושרה המופלג של משפחתו, הבעל אינו משלם מזונות עבור ילדיו, ומזה למעלה מ-10 שנים הם חיים בישראל בתנאי מחסור, עם אמם הנכה והוריה קשיי-היום.
בשנת 2013 שלח בית הדין הרבני רב המתמחה בהתרת עגונות לארה"ב, לנסות לדבר על לב הבעל לתת לאישה האומללה גט, ואז התברר לו כי מי שעומד מאחורי סרבנות הגט אינו הבעל אלא אביו, שהבעל עושה דברו באופן מוחלט.
הרב ניסה להבין מאביו של הבעל מה הוא בעצם מבקש להשיג באמצעות עגינותה של האישה, כלומר מה הוא דורש תמורת הסכמתו לתת לבנו הוראה לתת את הגט, אך קיבל מספר תשובות סותרות, שאינן מתיישבות עם ההיגיון.
בתחילה טען האב כי הוא דורש לקבל לידיו מחצית מקצבת הנכות שמקבלת האישה לצורך השיקום הקשה שהיא עוברת בשל נכותה. אחר-כך דרש שהאישה תחזיר את התכשיטים שקבלה מהבעל עם חתונתם. בית הדין סבר כי זהו תירוץ בלבד, שהרי אביו של הבעל עשיר כקורח, ומה צורך לו לגזול מאימם של נכדיו את פת הלחם שנותרה לה? מאוחר יותר טען האב כי בתמורה לגט הוא דורש שהנכדים יגיעו לביקורים בארה"ב, וזאת על אף שהוא והבעל כלל לא מגלים עניין בקשר עם הילדים, והוא עצמו שוהה בארץ מזה 6 חודשים, אך כלל לא רוצה לפגוש בהם.
לבסוף הגיע בית הדין למסקנה כי העגינות אינה נובעת מניסיון לקבל דברים בתמורה, אלא אך מרצון להתעללות באישה ומאכזריות לשמה, שכן הגט לא ניתן גם לאחר שהאישה הסכימה לכל התנאים - לוותר על כתובה, לוותר על מזונות הילדים, להחזיר את התכשיטים ואפילו לשלוח את הילדים לחו"ל לפגוש בבעל.
על-פי עדויות שהוצגו בפני בית הדין, האב, שגם בבית הדין דרש לקבל יחס מיוחד כאל "מלך" ו"גביר", הבטיח כבר לפני שנים לנקום בכלתו באמצעות עיגונה, בשל תקרית בין בנו להורי האישה, ומאז הוא מממש את איומו.
הבעיה המשפטית בתיק זה ברורה: אם המעגן בפועל הוא הבעל, כיצד יכול בית הדין לפעול כנגד האנשים שעומדים מאחוריו? במישור האזרחי אמנם כבר ניתן פסק דין עוד בשנת 2011 שחייב אח של סרבן גט לשלם פיצויים לאישה העגונה, לאחר שהוכח כי גם במקרה זה האח שלט בבעל "כבובת מריונטה" להגדרת בית המשפט, והסית אותו לעגן את אשתו.
אולם במקרה של בית הדין הרבני, הסעד אינו כספי אלא מעין פלילי, בדמות מאסר, והאב מואשם למעשה ב"ביזיון צו של בית הדין", על אף שהצו המחייב את הבעל לתת גט לאשתו אינו מופנה כלפיו. הפעלת הליכי ביזיון בית משפט כלפי צד זר פורמלית להליך אפשרית אך במקרים חריגים, ויהיה מעניין לעקוב ולראות האם ערכאת הערעור תאשר כי מקרה חריג זה אכן מצדיק פעולה כה קשה - לא נגד סרבן הגט עצמו אלא כנגד קרובי משפחתו.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il